נפלאות התבונה. על הקווטרבק של אינדיאנפוליס

איך שלא תסובבו את זה, הספורט מטבעו הוא קודם כל מבחן של הגוף: כוח, סיבולת, יכולת אתלטית וכדומה. למרות זאת, הספורטאים הנערצים ביותר הם אלה שמוכיחים כי יש בהם יותר ממאסת שריר ועצמות עבות במיוחד - משהו מהמימד המטאפיזי של החיים.

פיקחות, מהירות מחשבה, קבלת החלטות נכונה, יצירתיות וכמובן מנהיגות, עשו ספורטאים גדולים כמו מייקל ג'ורדן, לארי בירד ודייגו ארמנדו מראדונה גדולים באמת. בכל הנוגע אלי באופן אישי, נדרשת גם מנה גדושה של לוזריות פתולוגית כדי לעורר אותי רגשית ולגרום לי להעריץ ספורטאי. ג'ון סטוקטון היה ונשאר כזה בשבילי עד לפרישתו. פייטון מאנינג היה גם הוא כזה. זאת אומרת, עד חודש ינואר האחרון. הפיקחות והמנהיגות עדיין פה, אבל מה אם הלוזריות? אם הוא ימשיך כך הוא עוד עשוי, רחמנא ליצלן, לזכות בסופרבול.

בסיום הניצחון המדהים של אינדיאנפוליס קולטס ב'ארו-הד סטדיום' הגועש בקנזס סיטי 38:31 בחצי גמר ה-AFC, ניגש נשיא הצ'יפס המקומיים, קארל פיטרסון, לקווטרבק האורח מאנינג ואמר לו: "אתה ה-MVP. זוהי ההופעה המושלמת ביותר שראיתי מימי מצידו של קווטרבק. תמשיך הלאה ותלך עד הסוף".

על מתמטיקה וגנטיקה

פיטרסון ביטא בדבריו רחשי לב של חובבי פוטבול רבים - מאנינג בן ה-27 הוא ה-MVP הבלעדי של העונה. סטיב מקנייר מטנסי טייטאנס איתו נאלץ מאנינג לחלוק את התואר, זכה בו בעיקר בגלל אווירת הפוליטיקלי-קורקט, לא בגלל שהוא שחור עור חס וחלילה. פשוט בגלל שהוא מעולם לא זכה בדבר, בקושי לזימון ראשון בקריירה לפרו-בול השנה.

ההופעה המושלמת על פי פיטרסון כללה 22 מסירות מוצלחות מ-30 נסיונות ל-304 יארדים ושלושה טאצ'דאונס. מדד הקווטרבק שלו עמד על 138.8 - 19.5 נקודות פחות מהציון המושלם שהשיג בניצחון על דנבר ברונקוס 10:41. מדובר בסטטיסטיקה חסרת תקדים, בוודאי לקווטרבק צעיר שעד השנה לא הצליח לנצח ולו באחד משלושת משחקי הפלייאוף בהם הופיע מאז נבחר ראשון בדראפט 98'. עם זאת, הסטטיסטיקה עושה עוול למאנינג. את היכולת שלו לא ניתן לכמת במספרים - מרשימים ככל שיהיו.

יש המסבירים את השליטה הנרחבת של מאנינג בכל הרזים הרבים של המשחק בחינוך הפוטבול המתמשך שלו בילדותו בניו אורלינס, תחת השגחת אביו ארצ'י מאנינג, הכוכב הגדול בתולדות הסיינטס ומטובי הקווטרבקים בכל הזמנים. אפשר גם ליחס זאת גם לגנטיקה. אחרת קשה להסביר את הצטיינותו של אחיו הצעיר של פייטון, איליי מאנינג, כקווטרבק של אוניברסיטת מיסיסיפי. סן דייגו צ'ארג'רס, שלא הצליחה לשים ידיה על פייטון עם בחירה שניה בדראפט 98', לא תפספס כנראה את איליי כשתבחר ראשונה השנה.

עניין של מנהיגות

בשנה שעברה, אחרי ההפסד האחרון של מאנינג והקולטס בפלייאוף - תבוסת חוץ מבישה במיוחד לניו יורק ג'טס 0:41 - יצא הקיקר של הקבוצה מייק ואנדרג'אגט בביקורת קשה נגד מאנינג על קור הרוח שלו, שגבל לדעתו באדישות. "ביקשתי שיראה מעט התלהבות" סיפר ואנדרג'אגט, "אנחנו צריכים מישהו שינהיג את האנשים ויצעק עליהם". מאנינג טען בתגובה כי הפה שפתח ואנדרג'אגט היה לא רק גדול במיוחד, אלא גם מסריח...כנראה מאלכוהול. היום, ואנדרג'אגט, כמו אחרים שפיקפקו, סותם את פיו לחלוטין.

הקולטס סיימו את העונה כאלופי בית ה-AFC דרום ויתמודדו ביום ראשון עם הפטריוטס על כרטיס לסופרבול בגמר ה-AFC, שיתקיים בניו אינגלנד (22:00 שעון ישראל, שידור ישיר ב-ESPN). את ההישג המרשים של הקבוצה אפשר לרשום לזכותו של המאמן טוני דאנג'י, ששיפר את ההגנה מאז מונה לפני שנתיים, או לנשיא ביל פוליאן שמינה אותו. אפשר לרשום אותו לזכות הווייד-רסיבר המעולה מרווין האריסון, הראנינג-בק היעיל אדג'רין ג'יימס, או קו ההתקפה האמין, אבל בסופו של דבר, הכל מסתכם בקווטרבק מאנינג.

נפלאות התבונה

נכון, לקולטס יש סט ארוך של כלים ותחמושת אינסופית להשתמש בה, אבל לולא היה מאנינג יודע איך לנהל את המערכת, לאן לכוון אותה והכל בלחץ זמן ותחת איום מתמיד של הגנת היריבות, הקולטס היו נותרים בבינוניותם. אחרי שהוביל את חבריו לקאמבק הדרמטי בהיסטוריה בטמפה ביי, כבר אף אחד לא יכול להתלונן על חוסר במנהיגות, או אדישות. מאנינג כאילו נולד מחדש, או שמא התבגר.

הוא אמנם קר רוח, אך לחלוטין לא אפטי. הוא פשוט לא מתרגש מהסיטואציה. הוא למד וממשיך ללמוד את המשחק מילדותו ומכיר לעומק את הסיטואציה - מלחיצה ככל שתהיה. לעיתים נראה כי הוא עושה אותה למלחיצה עוד יותר כשהוא משנה מהלכים שניות לסיום המהלך, אך הוא היחיד כנראה שמוסמך לעשות כן, אפילו טוב יותר מדאנג'י או מאמן ההתקפה הוותיק טום מור שיושב אי שם בתאו שבמעלה היציע. מאנינג הוא העוגן אליו נקשרים החוטים כולם - מערכת מורכבת בערך כמו פקעת הנוירונים שבמוחו.

מדובר בתופעה, אולי חד פעמית. שחקן שמצליח להחליף סגל מאמנים שלם בניהול ההתקפה וללא התכנסות ל'האדל' (התגודדות השחקנים לפני מהלך התקפה) היא פלא של ממש. עם חושים חדים, יכולת ניתוח מדויקת בזמן אמת, תפקוד בתנאי לחץ וזרוע כירורגית שמביאה את הכוח אל הפועל בשלמות פיוטית, הייתי מפקיד גם את האפנדיציט שלי בידיו. דאנג'י, האריסון ואפילו ואנדרג'אגט מפקידים בידיו את תקוות הסופרבול שלהם.