אחרי החלטת בג"ץ: אז למה לי ממשלת אחדות עכשיו?
החלטת בג"ץ להקדים את הבחירות ל-2006 הציבה ענן של אי-ודאות מעל הסיכויים לכונן ממשלת אחדות. בעבודה יודעים היטב שלבחירות עדיף ללכת מתוך האופוזיציה. ייתכן שגם שינוי תרצה לפרוש לאופוזיציה. במציאות שכזו, אולי יעדיף שרון ליזום את הקדמת הבחירות
הדבר הראשון שהיה לאחד מראשי מפלגת העבודה לומר זמן קצר לאחר שפורסמה החלטת בג"ץ בעניין הקדמת הבחירות, היה קשור, איך לא, לממשלת האחדות שעתידה לוט בערפל. "איך שלא מסתכלים על זה", אמר הבכיר, "ההחלטה תיצור בעיה בעניין האחדות".
וזה, אם לבחון את הסוגיות הפוליטיות שעל הפרק, הנושא הראשון והמשמעותי שעלול להיות מושפע מהחלטת בג"ץ. על הנייר, כל מה שנותר לאריאל שרון, זה מקסימום שנתיים וחצי על הכסא, ולכן מפלגת העבודה תצטרך לחשוב פעמיים, אם לא יותר, לפני שהיא נכנסת לממשלה כלשהי בהנהגתו של שרון.
נכון ששנתיים וחצי במציאות הפוליטית הישראלית הן סוג של נצח, שבמהלכו כמעט הכל יכול לקרות, אבל חשבון פשוט מגלה שכל יום שעובר, פוגע בכדאיות הקמת ממשלת אחדות. ראשית, משום שכבר כשנה לפני בחירות, המערכת הפוליטית מתחילה להתנהג אחרת לגמרי. ריח הבחירות משנה את דפוסי ההתנהגות של הפוליטיקאים, והמערכת כולה נכנסת למערבולת שמכוונת רובה ככולה אל יום הבוחר. אי לכך, כל מה שנותר, ברוטו, זה שנה וחצי של אחדות, ושל אפשרות לבצע מהלכים מדיניים.
שנית, מפלגת העבודה, במצבה הנוכחי, לא יכולה להרשות לעצמה להיגרר לתוך ממשלה שיעדה המדיני אולי מתאים לה, אך מצעה הכלכלי רחוק ממנה אלפי מונים. רק בשבועות האחרונים החלה העבודה להראות סימנים של אופי ועמוד שידרה, כשהחלה להגיש הצעות אי-אמון בנושאים הכלכליים-חברתיים. הסכמה, גם אם בשתיקה, למדיניות הכלכלית של שר האוצר, בנימין נתניהו, פירושה שריפת הקלף האחרון של העבודה במאבקים הפוליטיים מול הליכוד.
חלום האחדות מתרחק (צילום: איי.פי)
במציאות של מדינה דמוקרטית, העבודה אמורה לשמש כאלטרנטיבה, כאופציה נוספת לבוחר המבולבל. אם היא תבחר להיכנס לממשלת אחדות, הרי שהמפלה של בחירות 2003 עלולה לחזור על עצמה. העובדה שבנימין בן-אליעזר פרש מממשלת האחדות וגרר עמו את מפלגת העבודה על רקע נושאים חברתיים לכאורה, לא ממש עזרה לעבודה כשלושה חודשים מאוחר יותר.
הבוחר הישראלי ריסק אותה בלי למצמצץ, ובלי להתייחס בכלל לרטוריקה של מנהיגיה. בעבודה יודעים היטב שלבחירות עדיף ללכת מתוך האופוזיציה. ובמקרה הזה - צפוי בעתיד הקרוב להתפתח קרב לא קטן על ראשות המפלגה, כאשר מתן וילנאי ואיתן כבל כבר הודיעו כי הם דורשים את הקדמת הבחירות. שמעון פרס, יש להניח, לא מתכוון לוותר, וינסה למשוך עד סוף 2005, ואז להאריך שוב את כהונתו.
גם שינוי יודעים את זה, ומעניין יהיה לראות כיצד תנהג בשנה וחצי הקרובה. את הישגיה הגדולים היא השיגה כשהיתה באופוזיציה, ובשכבות לא מעטות, האכזבה מלפיד ומחבריו גדלה והולכת. בשינוי יש מי שמדברים על כך שלא יוכלו ללכת לבחירות מתוך הממשלה, במצבה הנוכחי, כשהיא משותקת.
המשחק הפוליטי יהיה הרבה יותר מעניין
באשר לליכוד ולראש הממשלה, גם שם המצב לא פשוט. בשל קיצור לוח הזמנים בשנה, ראש הממשלה עלול ליזום הקדמת בחירות בעצמו. בימים אלה הוא ממשיך ליהנות מפופולריות גדולה בקרב הציבור הרחב, והסקרים מראים שכך הוא המצב גם בקרב מתפקדי הליכוד ובוחריו.
קשה לראות את שרון ממשיך לדשדש במצב לא ברור ולא יציב, כאשר רוב הליכוד מתנגד לממשלת האחדות, והעבודה ושינוי לא מוכנות לשבת עם ש"ס סביב אותו שולחן ממשלה. הליכה לבחירות יזומות כשהמצע הוא תוכנית ההתנתקות היא אופציה שאין לזלזל בה, ובסביבתו של שרון מדברים עליה כבר יותר משנה.
האם התסריט הזה יתגשם? לא ברור, כפי שלא ברור אם יתגשם תסריט אחר, לפיו העבודה נכנסת לתקופה מוקצבת של שישה חודשים, מסייעת בהתנעת תוכנית ההתנתקות וחוזרת לאופוזיציה. מה שכן ברור, שהמגרש הפוליטי העביר הילוך בעקבות בג"ץ. המשחק הפוליטי, יש להניח, יהיה מעתה הרבה יותר מהיר, הרבה יותר לחוץ, והרבה יותר מעניין.
לפנייה לכתב/ת 
