מצוקת אם המריבה
"ילד המריבה" צריך לשוב לחיק הוריו הביולוגים. גם לטובתו וגם בשל העוולות שנעשו בהליך האימוץ
סעיף 303 לחוק העונשין לוקח בחשבון שנשים אחרי לידה עשויות להיות במצב של שיקול הדעת מעורער, ומשום כך, גם אשה שגרמה במזיד או במחדל למות תינוקה לא תואשם ברצח או בהריגה ומאסרה המקסימלי יהיה חמש שנים.
מסתבר שמצב נפשי שבו שיקול הדעת לא במיטבו הוא הזדמנות טובה להחתים יולדת על ויתור על ילדה (בזריזות מפליאה לממסד בירוקרטי) ולהעביר את הילד למשפחה מאמצת. בייחוד גדולה הזריזות אם האם אינה יהודיה על-פי ההלכה. זה בדיוק מה שקרה למי שהעיתונות מגדירה כ"ילד המריבה" ולאמו.
האם הביולוגית היא בת לאב יהודי אך לאם לא יהודיה, ולכן אינה יכולה להינשא בישראל. בעת הלידה חייתה בנפרד מאבי הילד, הייתה בודדה ובמצוקה. על-פי העיתונות, ולאחר בדיקה נוספת, מסתבר שכבר ביום השמיני אחרי הלידה החתימו אותה על ויתור, וזאת לאחר שהוסבר לה כי לילד יהיה הרבה יותר טוב בישראל אם יגיירו אותו ויגדלו אותו במשפחה דתית. כמובן שבתחילה שאלו אותה אם היא רוצה שהילד יהיה מאושר. לאחר שהשיבה בחיוב הסבירו לה היכן נמצא האושר והחתימו אותה. כבר ביום העשירי הובא הילד למשפחה שתבטיח לו "אושר". כנראה שבמשרד הרווחה, שתמיד נתון למרות שר דתי, ילד שלא גויר ושאינו יהודי לפי ההלכה נועד להיות אומלל.
אחרי חודש, כאשר התאוששה האם הביולוגית ושיקול דעתה שב אליה, היא ביקשה להחזיר לה את הילד, והעובדת הסוציאלית המליצה להיענות לבקשה. אלא שלזוג המאמץ - זה שמבטיח אושר, עם אב חולה קשה בכליותיו וכאשר שני בני הזוג עברו את גיל 40 - הובטח כנראה מטעם "השרות למען הילד" שאין להם סיבה לדאגה. הילד יהיה שלהם, וכבר החלו הליכי האימוץ.
גם הרב הראשי האשכנזי, הרב מצגר, גויס כדי להסביר לציבור כי מרגע שהילד גויר, זו לידה מחדש, ואין בינו ובין הוריו הביולוגים שום זיקה. האם אצלנו מקבלים אמירה כזו של האפיפיור, הקובעת שילד יהודי שנמסר למנזר או למשפחה נוצרית למען הצלתו ונטבל לנצרות הוא בחזקת נוצרי ואין להחזירו להוריו הביולוגים? יש ודאי רבים שזוכרים כיצד חרשו נציגי הסוכנות את אירופה להשיב ילדים שניצלו כנוצרים והביאום לישראל, בין שהיו להם הורים ביולוגים או קרובי משפחה ובין שלא. שם הפסיכולוגים לא דיברו על טובת הילד, על הפגיעה, חלילה, בנפשו וכו' וכו', דברים מאוד חשובים, אך פחות חשובים מזכות הורים ביולוגים על ילדיהם. מזל שבמשפט שלמה לא עמדו פסיכולוגים לנתח אצל מי יהיה הילד מאושר יותר.
מכל מקום, אף שהליך האימוץ לא הושלם כאשר האם והאב הביולוגים ביקשו את ילדם בחזרה, הורחקה העובדת הסוציאלית שהמליצה להחזיר את הילד לאמו עוד בטרם עברו חודשיים מאז נלקח ממנה. הבוסית הגדולה הממונה על "השרות למען הילד" דאגה שהילד לא יוחזר.
מפסק הדין של בית המשפט המחוזי אנו יודעים על תפקידה של "האפוטרופה לדין" עו"ד אהובה יששכר, שמונתה על-ידי בית המשפט למשפחה ברמת-גן, ואשר בתיק המריבה על הילד יצגה את קולו של הילד. היא בדקה את המצב של המשפחה שאנשי משרד הרווחה בחרו למען הילד, ומסתבר שאושר גדול לא יהיה שם לנוכח מצב בריאותו של האב המאמץ, ומכאן ש"טובת הילד ואושרו" אינם מחייבים במקרה זה להוציא ילד לאחר לידתו מאמו הביולוגית כדי לפתור שאיפות של משפחה ערירית לילד משלה.
כאן אני חייבת בגילוי נאות. בתקופת היותי חברת כנסת הופיעה בפנינו לא אחת קודמתה של גב' בלס בתפקיד, ומאוד לא אהבתי את החריצות שלה בהוצאת ילדים מביתם למשפחות אומנות ולאימוץ. לפעמים נדמה היה לי שהם צריכים להראות הספקים בסידורי אימוץ למען המצפים לכך, וכן למשפחות אומנות המתפרנסות מכך – כל זה כמובן למען הילד, על חשבון אמו הביולוגית. האמנם התעלמות מהאם בשם טובת הילד מצדיקה הוצאת ילדים ממשפחות עניות והעברתם לעשירים? אולי כך גם נהגו עם אותם ילדי תימן שנעלמו ואמותיהם מבכות את חסרונם עד היום?
כנראה שיש מי שחושבים שהתשובה לשאלה זאת היא חיובית, שכן קשה להבין את כתבתה הבוטה של סמדר שיר ב"ידיעות אחרונות", אשה נבונה ועיתונאית ותיקה, שמתפרצת בזעם וברתחה על האם הביולוגית על שהעזה לרצות את ילדה והנושאת ילד נוסף – אח או אחות לתינוק, שזה ודאי לטובת הילד. ההאשמה הקשה שהיא מטיחה באם הביולוגית על שניצחה במשפט, הזעם של מצדדי האימוץ על-פני החזרת הילד לאמו, מעוררים בי חלחלה, שהרי יש כאן ניצול בוטה של נשים במצוקה אחרי לידה, או שמא כך נוהגים אצלנו באזרחיות שמבחינת ההלכה אינן יהודיות שלמות.
אלא שבהלכה יש גם הוראה "שמשפחה שנטמעה נטמעה ואין חוקרים ואין דורשים וכל המשפחות כשרות לעתיד לבוא והפוסל במומו פוסל". והרי ילד שנולד בישראל ונימול והולך לגן עברי ולבית ספר עברי ושפתו עברית וחינוכו כאן, ודאי שייטמע בינינו, ובלבד שמשרד הרווחה יגלה אמפתיה למשפחה הביולוגית תחת להפקירה תוך הפקעת הילד מאפוטרופסותה הטבעית.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
