למה לי פוליטיקה עכשיו?
הנבואה ניתנה לשוטים, אבל אי אפשר בלי הימורים לקראת טקס האוסקר, שיתקיים בראשון הקרוב: האם "הר ברוקבק" יקח את כל הקופה? מי ייצא בלי כלום? ולמה כולם אוהבים את ריס? אהרון קשלס בוחר ומסביר למה
הרגע הגדול של תעשיית הקולנוע האמריקנית מתקרב ובא. עוד מעט נתיישב כולנו מול מסך הטלוויזיה המרצד ונצפה בתהלוכה הבלתי נמנעת על השטיח האדום שמוביל אל הפרס הנכסף ביותר - האוסקר. הנה טוקסידו מחייך משמאל. והנה עניבת פרפר מתחמקת מימין. כולם יפים. כולם מפרגנים. כולם עולצים. כמה חבל שמרביתם יתקשו לשחזר את החיוכים האלה עת ייפגשו יחדיו במעמד המסך המפוצל. ואולי זו בעצם השעה המתאימה ביותר לקבוע מי ראוי לפרס השחקן/ית הטוב/ה ביותר, או לחלופין, נושך השפתיים הטוב ביותר. אוסקר מספר 78 יוצא לדרך.
מנחה הטקס, ג'ון סטיוארט, ימלא את תפקידו כמו שצריך ויכריז ודאי מדי פעם במהלכו "איזה מתח! כמה אדרנלין!". ונשאלת השאלה, מתי בפעם האחרונה טקס האוסקר באמת סיפק לנו רגע של מסתורין? האם מישהו באמת יופתע בסיומו של ליל השימורים הקרוב? כלום לא ניתן לבטל כבר מעכשיו את הלימוזינה של טרנס הווארד ("Hustle and Flow"), שהוא ללא ספק השחקן הטוב ביותר מבין חמשת המועמדים השנה? ודאי שאפשר. למעשה את רוב ההפתעות סיפקה לנו האקדמיה בשלב בחירת המועמדים. "קינג קונג" ו"היסטוריה של אלימות" בחוץ. "מינכן" בפנים.
דבר אחד ייאמר לזכותו של הטקס הקרוב, רשימה של סרטים כל-כך פוליטיים ונוקבים לא נחזתה מאז ימיו הנפלאים של הקולנוע האמריקני אי אז בשלהי שנות השישים וראשית השבעים. ובכלל, כפי שמעיד גם המבקר רוג'ר איברט, זו אחת השנים הבודדות שבהן כל חמשת הסרטים המובילים אינם שייכים לאולפנים הגדולים – רובם נעשו בהפקה עצמאית וחלקם נוצרו באדיבותם של יחידות הפקה עצמאיות השייכות לאולפנים הגדולים (כשוורנר אינדיפנדט פיקצ'רס היא הבולטת מכולן). נקודה מרתקת נוספת שאיברט מעלה מפנה את תשומת הלב לפער בין סרטים שזוכים לאהדת הקהל (בעיקר זוועתונים) ובין היצירות שזכו למועמדויות בטקס הקרוב.
בהנחה שרשימת המועמדויות היא אכן ההפתעה האחרונה שמכינה לנו האקדמיה הרי לפניכם טופס הניחושים שלי. זה המקום להדגיש כי לא מדובר בהעדפותיי האישיות. לדאבוני, הטקס הנוכחי איבד אותי כצופה דומע ונרגש, ברגע שבו אנשי האקדמיה העדיפו את "מינכן" ולא את "הגנן המסור" בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, את סטיבן שפילברג ופול האגיס ("התרסקות") ולא את דיוויד קרוננברג ("היסטוריה של אלימות") או פרננדו מיירלס ("הגנן המסור") בקטגוריית הבמאי הטוב ביותר וכן את מלאכת האפקטים של "סיפורי נרניה" ולא את אלו שמעטרים את פניה של "עיר החטאים".
הסרט הטוב ביותר: "הר ברוקבק"
רוג'ר איברט מהמר על "התרסקות" במרוץ לפרס הסרט הטוב ביותר, בעיקר בגלל התהודה המתמשכת שלו. ברם, לי עדיין קשה להאמין שיצירת הביכורים של האגיס כבמאי תצליח להתגנב ולעקוף את בלון האוסקרים של אנג לי. "התרסקות" אמנם זכה לעטר לא מעט טקסים אחרים השנה ואף אסף מספר פרסים חשובים, אך בסופו של יום, או לחלופין בסופו של טקס הגלובוס, הבאפט''א, איגוד המבקרים של לוס אנג'לס, איגוד המבקרים של ניו יורק, היו אלה הבוקרים המאוהבים של לי שדהרו אל השקיעה יחדיו. דיו!
הבמאי הטוב ביותר: אנג לי ("הר ברוקבק")
למעט מספר יוצאי דופן, והיו לא מעט כאלה בשנים האחרונות, לפרס הסרט הטוב ביותר מתלווה בדרך כלל פרס הבמאי הטוב ביותר. בשנה שעברה היה זה קלינט איסטווד ו"מיליון דולר בייבי" ובשנה שלפני כן פיטר ג'קסון ו"שר הטבעות: שיבת המלך". הוסיפו לכך את זכייתו של לי בפרס הבמאי מטעם איגוד הבמאים - שהוא הסמן המרכזי לזכייה בפסל הנחשק - והרי לפניכם עונת הדאבל של הכוח ברוקבק.
השחקן הטוב ביותר: פיליפ סימור הופמן ("טרומן קפוטה")
באופן אישי הייתי מעדיף שהופמן יקבל על כל סרט אחר בקריירה שלו את הפרס (לא כולל את "אנשים מושלמים", אבל בהחלט את "ואז הגיעה פולי"), אבל קשה להתווכח עם הביקורת העולמית שהתאהבה במופע המאנפף והמעט מנייריסטי של השחקן עד אובדן דעתה.
נקודות נוספות שיעזרו להופמן לזכות:
- כי הוליווד אוהבת סיפורים אוטוביוגרפיים (ג'יימי פוקס ו"ריי").
- כי הוא נושא באמתחתו כבר את פרס גלובוס הזהב, פרס איגוד המבקרים, פרס איגוד השחקנים ועוד.
- למרות הפתיחות, בהוליווד לא יתנו שנתיים ברציפות את הפרס היוקרתי לשחקן שחור. טרנס הווארד שנתן שנה מופלאה עם שתי הופעות רבות עוצמה ושונות בתכלית ("התרסקות" ו"Hustle and Flow") ייאלץ לחכות בסבלנות לשנת הסובלנות הבאה.
השחקנית הטובה ביותר: ריס וויתרספון ("הולך בדרכי")
זו הייתה אמורה להיות השנה של פליסטי האפמן ("עקרות בית נואשות"), שמפגינה תפקיד קסום ב"טראנס אמריקה". כמו ריס וויתרספון גם היא זכתה בפרס השחקנית בטקס גלובוס הזהב האחרון, מה שאמור היה לשפר את סיכוייה. אולם, העובדה שהסרט לא הצליח להתרומם בקופות תמנע מהאפמן ככל הנראה לילה בחברתו של הגברבר המוזהב - למרות שהיא בכל זאת חוזרת עם וויליאם ה. מייסי הביתה. וויתרספון, לעומת זאת, היא מאותם סיפורים שהוליווד אוהבת לספר לחולמים עליה, לפני השינה. החלה לככב עוד כילדה. המשיכה משם לסרטי נעורים וקולג'. והנה בבגרותה היא מוכיחה את שאנשי עולם המשפטים כבר למדו מזמן - וויתרספון כבר לא רק בלונדינית. היא ברונטית. ואם על זה לא מגיע אוסקר, אז על מה כן?!
שחקן המשנה הטוב ביותר: ג'ורג' קלוני ("סוריאנה")
בכל שנה אחרת וויליאם הארט הנהדר ("היסטוריה של אלימות") היה מטייל בנינוחות אל דוכן המנצחים. אבל בפוליטיקה של האוסקרים כמו בפוליטיקה של האוסקרים - ההופעה הטובה ביותר לא בהכרח מובילה לניצחון. לעומת זאת, כמות מועמדויות בערב אחד (3!), נדיבות קולנועית, מעורבות פוליטית ומעמד-על יכולים לסייע גם למי שמעניק תפקיד מינורי וסולידי ב"סוריאנה". ובמילים אחרות, ג'ורג' קלוני יקבל את פרס שחקן המשנה על בימוי וכתיבת אחד הסרטים הטובים ביותר של שנת 2005, "לילה טוב, ובהצלחה".
שחקנית המשנה הטובה ביותר: רייצ'ל וויז ("הגנן המסור")
איברט מהמר על זכייתה של איימי אדאמס ב"ג'ונבאג" מתוך מחשבה שהקטגורייה הנוכחית היא זו שבדרך כלל מספקת את מלאי ההפתעות של טקסי האוסקר (לדוגמה, מריסה טומיי ו"בן דודי ויני"). ובכל זאת, ואולי כאן אני מאפשר לעצמי להשמיע משאלה פרטית, הייתי רוצה לראות את השחקנית הבריטית, רייצ'ל וויז, מחייכת בסופו של לילה מתיש. לעזרתה של וויז ייחלצו הנתונים הבאים:
- היא זכתה כבר בפרס גלובוס הזהב ופרס איגוד השחקנים על תפקידה ב"הגנן המסור".
- כי כל פרס שייתנו ל"הגנן המסור" עדיין לא יכפר על היעדרותו מרשימת הפרסים המרכזיים, אבל זה תמיד יכול להמתיק את הגלולה המרה.
- היא בשלב בו כבר הייתה אמורה לקבל פרס על מפעל חיים ("המומיה", "המומיה 2" ו"קונסטנטין").
תסריט מעובד: לארי מקמארטי ודיאנה אוסאנה ("הר ברוקבק")
אחרי הזכייה באליפות ובגביע המדינה זה הרגע של "הר ברוקבק" לחגוג את זכייתו גם בגביע הטוטו (למרות שהוא יגרוף יותר משלושה פרסים - הצילום, וחסר להם שלא, ילך לרודריגו פרייטו המופלא). מדוע? ובכן, בעיקר בגלל המועמדים האחרים. ככלות הכל, "הגנן המסור", "טרומן קפוטה", "היסטוריה של אלימות" ואפילו "מינכן", שהכללתו בקטגורייה הנידונה היא בחזקת בדיחה פרטית שסודה שמור במרתפי האקדמיה יחד עם התיבה האבודה, כולם נהנים ממלאכת בימוי שמחמיאה לאיכויות של התסריטים, ולא ההפך. סיבה נוספת: כמעט כל טקס שבו השתתף "הר ברוקבק" הסתיים בזכייה בפרס התסריט המעובד - כולל פרס איגוד התסריטאים שהוא בחזקת תיכון בליך של הזוכים בקטגוריית הכתיבה.
תסריט מקורי: פול האגיס ובובי מורסקו ("התרסקות")
בהתחשב בכך ש"נקודת מפגש" של וודי אלן לא מרגיש כל-כך מקורי, נותרנו עם בחירה בין ארבע אופציות: "התרסקות", "לילה טוב, ובהצלחה", "סוריאנה" ו"חיים בין השורות". אולם, אם מביטים שוב על רשימת המועמדים התוצאה הופכת ברורה עד מהרה:
- בשלב הזה של הערב, קלוני, שכתב את "לילה טוב, ובהצלחה", כבר ילטף את פרס שחקן המשנה ולכן לא יחוש בצריבה של ההפסד.
- בשלב הזה של הערב, קלוני, שמככב ב"סוריאנה", כבר אוחז בפרס אחד עבור המותחן הפוליטי המדובר.
- "חיים בין השורות" הוא ללא ספק אחד התסריטים השנונים והמרגשים של השנה, אך הוא הגיע בעיתוי רע מבחינתו. בניגוד לשנת 2004 שהייתה שנה אישית מאוד מבחינת התסריטים ("דרכים צדדיות" ו"שמש נצחית בראש צלול"), 2005 תהיה שנה פוליטית, מה שמעביר אותנו למנצח הכמעט וודאי:
- "התרסקות" - בגלל הדיון הציבורי שהוא עורר. בגלל שהאמריקנים אוהבים סרטים צדקניים על מתיחות בין גזעית בלוס אנג'לס. בגלל שהתסריטאים כבר זכו בפרס איגוד התסריטאים. בגלל שפול האגיס שבר את רצף הזכיות של "מיליון דולר בייבי" בשנה שעברה כשהוא הפסיד בקטגוריית התסריט. ויותר מכל, בגלל שכבר מאוחר והאגיס עדיין לא לקח שום פרס הביתה.
הסרט הזר הטוב ביותר: "סופי שול, הימים האחרונים" (מרק רותמונד)
מדובר בקטגוריה שאת תוצאותיה בדרך כלל קשה לנבא מאחר ומרבית הסרטים כלל לא מגיעים להקרנה בישראל. ובכל זאת, שוב אצא נגד איברט שמהמר על "צוצי" מדרום אפריקה, ואניח את מיטב כספי על "סופי שול, הימים האחרונים" הגרמני. סיבות?
- כי ראינו כבר סרטים טובים יותר מדרום אפריקה.
- כי האקדמיה ודאי מרגישה שעשתה את שלה מבחינת האמירה הפוליטית בעצם הצבתו של "גן עדן עכשיו" ברשימת המועמדים הסופית.
- כי מתי בפעם האחרונה ראיתם סרט שעוסק בשבי של פעילי מחתרת אנטי נאצית בזמן מלחמת העולם השנייה שלא אסף לחיקו את פרס האוסקר?
- כי בטקס שבו מתנגחים ראש בראש סרט פלשתיני ("גן עדן עכשיו") מעורר מחלוקת וסרט גרמני ("סופי שול") העוסק בימיה האחרונים של פעילת מחתרת אנטי נאצית, תיתכן אך תוצאה אחת. כמה אירוני, נצחון גרמני. מנימוקי האקדמיה: רק שלא יגידו שאנחנו אנטישמים!
לילה טוב, ובהצלחה ( ומי שחושד שיש במילים הללו כדי לרמוז על העדפותיי בטקס הקרוב - צודק בהחלט).
