ואז כבה החשמל והבייביסיטר נעלמה
מיטל אלון-אוליניק מכירה את כל המחקרים בגנות הטלוויזיה, ואפילו מסכימה איתם. אבל הפסקות החשמל היזומות לא הותירו ברירה, והיא נאלצת לפנות אל קברניטי חברת החשמל מעל במה זו: "אל תורידו לי את השאלטר על הבייביסיטר האולטימטיבית שלנו"
בדיוק סיימתי לקרוא מחקר חדש בגנות השימוש המופרז של הורים בטלוויזיה, כשפסק החשמל. כבר התחלתי לכתוב מניפסט נגד הטלוויזיה שמשחיתה כל פיסה של דמיון במוחות הצעירים, על ההורים העצלים שבמקום לשחק עם ילדיהם בקלאס ותופסת מפקירים אותם בידי "בוב הבנאי" ו"סמי הכבאי". אבל אז ירד השאלטר, המחשב כבה ואיתו הטלוויזיה. שיט, הלכה הבייביסיטר.
כשהייתי ילדה ואמא שלי יצאה ללימודי ערב הרחק ממקום מגורינו, היא שכרה בייביסיטר צעירה שתשמור עליי ועל אחי. זו עשתה מה שכל בייביסיטר טובה עושה – מחכה שההורים ייצאו מהבית, שותלת את הילדים מול הטלוויזיה והולכת לחטט בארונות כדי למצוא ממתקים. האחרונה שגילתה את מצבור הממתקים וברוב טפשותה גם חילקה אותם לכל השכונה, פוטרה בבושת פנים. אמי החליטה ללכת על הסופר-נני, קראו לו דליק ווליניץ.
גם אני חיכיתי שההורים ילכו
"שמיניות באוויר", "שלוש ארבע חמש וחצי", "שיישאר בינינו" ו"בית קטן בערבה". מי צריך בייביסיטר ושעות הפעלה כשאפשר לקפוץ לבקר בבית של פיסטוק (תמהוני עם כובע וילד/ה עם בעיה קשה של זהות מינית), לחפש את אמא של מרקו מ"הלב" (הטלנובלה המצוירת הראשונה), לצעוק על פינוקיו המאותגר-שכלית שסדרה שלמה לא הבין ששמשון ויובב מתחמנים אותו, וגם לעוף עם נילס הולגרסן ואווזי הבר.
בייביסיטר שלא נרדמת אף פעם, ואפילו משאירה עודף מ-25 ש"ח לשעה (טוב, בזמנו זה היה בלירות). ככה בשביל המצפון של ההורים גם למדנו חשבון עם דני מוג'ה ואנגלית עם מיסטר קשטן טו. תסלחו לי אם אני מערבבת פה תוכניות מתקופות שונות וז'אנרים שונים, בכל זאת - המרי פופינס הזאת שהתה בביתנו כל שנות הילדות.
עברו שנים וגם אני התחלתי להתפרנס מעבודת השמרטפות. זה כמעט כמו מלצרות - אין אומנם טיפים, אבל לפחות מרוויחים יותר כסף פר שעה, את כתמי הוויניגרט והבלסמי מחליפים הפליטות והקקי, ומה שלא תעשי - הלקוחות תמיד יצווחו וייצאו לא מרוצים. סיים שיט, דיפרנט ניים.
וכמו בייביסיטר טובה גם אני חיכיתי שההורים ייצאו מהבית, חיפשתי את ארון הממתקים ואת מתג ההפעלה של הטלוויזיה, שהבייביסיטר תתחיל לעבוד. הלקוחות הכי טובים שלי היו א' ו-נ', שאהבו לצפות בסרטים באורך מלא. שוב ושוב ושוב, באותו הסרט בדיוק: "101 דלמטים". ראיתי את הסרט הזה כל כך הרבה פעמים, שהייתי משוכנעת מעל לכל ספק ששכנתי בת ה-70, הדומה באופן מחשיד לקרואלה דה-ויל, זוממת לגנוב את כלבתי הלא-מיוחסת ולתפור לעצמה מעיל פרווה חום בהיר.
כמו טריפ רע עם הרבה אלכוהול
עברו עוד כמה שנים והפכתי בעצמי לאמא. קניתי לילד צעצועי התפתחות, הקראתי לו סיפורים חינוכיים, אפילו המחזתי את "מעשה בחמישה בלונים" עד שהם הפכו לשלושה בזכות אותה כלבה בעלת פרווה חומה בהירה. אחרי שנמאס לי לעשות "קוקו" עם קוף התפתחותי, החלטתי שהגיע הזמן להכשיר את בכורי לפעילות שתלווה חלק ניכר מהווייתו כאדם בוגר: בטטת כורסה.
התחלנו בקטן, עם נפלאותיו של בייבי מוצארט או באך או הפילהרמונית בחיתולים. הקלטות האלה נראות כמו טריפ רע של אקסטזי עם הרבה אלכוהול - בובות מרקדות, מוציאות לשון, בליל פסיכדלי של צבעים וצורות, ואת הכל מלווה הסימפוניה התשיעית של בטהובן. הילד בהה במסך המרצד כמהופנט ואנחנו היינו מאושרים. הנה, אפשר לסמן וי על "השכלה גבוהה".
עם החינוך של הילד השני דווקא נכשלנו. הוא לא מתקרב למוצארט וגם לא ל"זובומפו". בשבילו טלוויזיה היא עוד מכשיר חשמלי שאפשר להדליק או לכבות ולראות איך כולם קופצים וצועקים "לאאאא". ואז לעשות נו נו נו עם האצבע ולברוח לפני שאח'שלו תופס אותו. גם סוג של משחק התפתחותי, אם חושבים על זה.
זה חינוכי, לומדים אנגלית
לבייביסיטר הנוכחית שלנו קוראים דורה. דורה אקספלורה. "הבן שלי מאוד אוהב אותה, הוא לומד אנגלית דרך הטלוויזיה", עובדת חברתי ע' על הדיסוננס. "יווווו, איזה קטעים, היא מדברת אנגלית! איזה הורס. מגניב. שיואו", מתפעלת הטינייג'רית שעוזרת לי בשעות אחר הצהריים, בעודה מנסה לשכנע את שלושת ילדיי, כולל זאת שנולדה לפני דקה וחצי, להרחיב את אופקיהם ולהצר את אישוניהם מול הטלוויזיה.
אז כן, אני מכירה את כל המחקרים האלה. אני אפילו מלמדת חלק מהם כשאני לא בחופשת לידה. יש לי בית עמוס בספרי הילדים הנכונים, משחקי הקופסה המאתגרים, פאזלים מרובי חלקים וערכות יצירה לאם ולילד ולכל המשפחה. אבל אם אפשר בין ארבע לשמונה שהבייביסיטר הזו תהיה זמינה, ככה ליתר ביטחון, אודה לכם מראש. רק בבקשה: אל תורידו לי את השאלטר.
לטורים הקודמים בסדרה:
מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל עצמך?
