שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כל ישראל מחפשים
    יעקב מנסה לאתר את חבריו לסיירת, פנחס מתגעגע לחבר מהשכונה, גבי מת לראות את דפנה, הילדה מבית ההארחה. כולם מחפשים את מבוקשם דרך המדור לחיפוש קרובים, הפינה המיתולוגית בקול ישראל שחודשה לאחרונה. מתברר שגם היום היא עונה על צורך, שכנראה יישאר לעד: נוסטלגיה

    ההאזנה הדרוכה למדור לחיפוש קרובים, שהיתה דבר שבשגרה בימים שאחרי קום המדינה, נחשבה להד מן העבר שהתרחק מאיתנו ונחלש ככל שנראה כאילו ההיזדקקות למדור התמעטה. כשבקול ישראל הוחלט להחיותו בשנים 2000 ו-2002 היתה לכך עילה ברורה: העלייה מברית המועצות. קרובים אבודים רבים נתגלו אז בערבות רוסיה, אוקראינה וחברותיהן לברית הסובייטית. מאז דעכה העלייה ודעך גם המדור. בחודשים האחרונים חודשה הפינה בקול ישראל ושומרי הגחלת המעטים - המגיש ירון אנוש, המפיקות קלוד בוכבינדר, ז'רמיין כהן ושיר קופליס והעורכת מיקי שושן - מנסים מאז לנתב ביעילות את נחילי הפניות שזורמים אליהם מדי יום. מי שתהה לגבי נחיצות התוכנית יכול למגר את הספקות: לפי כמות הפניות העצומה לתוכנית, המדור לחיפוש קרובים מהווה עדות שוקקת חיים לחיפושים שמבצע העם היהודי אחר קרוביו, חבריו ורכושו. 

     


    ירון אנוש באולפן. "יש תחושה שזה הרגע האחרון" (צילום: עוז מועלם)

     

    "אני משדר ארבע בקשות ביום ומגיעות 150 בקשות אז זה אפס קצהו. נמצאות אצלנו כרגע אלפי בקשות, ואנחנו תוהים באמת איך להגדיל את היכולת שלנו לעזור לאנשים", אומר אנוש. "יש פניות מכל סוג ומין וזה מתפרש אפילו עד לדברים מרוחקים - שמונים, תשעים, מאה שנה אחורה, כך שבסופו של דבר אם אתה לוקח את כל החומר רק מהפניות של האנשים אתה מגלה את ההיסטוריה היהודית הכל כך מורכבת, של יהודים שחלק מהמסע שלהם היה גם באלסקה וזה מדהים".

     

    התוכנית משודרת בשידור חי בדרך כלל. ישנם סיפורים שמוקלטים מראש, משום שברור כי הם נוצרים בגרעינם מורכבות בעייתית, או מפני שמבקש הסיוע מתרגש מאוד ולכן מתקשה לדבר. לדברי אנוש, "הרעיון הוא לא ליצור דרמה, אלא לעזור. ולכן נורא חשוב לי שזה יהיה מכובד. אנחנו יודעים היום להיזהר שבעתיים, כי באחד המקרים הראשונים שהיו לנו, כשהפגשנו בן עם אביו שאותו לא ראה 50 שנה ואף לא ידע שהוא בחיים, זה כמעט נגמר בהתקף לב בשידור חי. אז, אני חושב, הבנו את עוצמת הרגשות והבנו שאנחנו חייבים מאוד להישמר בדברים האלה, כי גם אם זה משמח זה עלול להוביל למקומות שאליהם לא כיוונו".

     

    לא רק ניצולי שואה

    לא רבים מכירים את פנקסי הניצולים והעולים הקיימים בארכיון הציוני המרכזי ובארכיון המדינה בירושלים ולא כל המבקשים לפתוח בחיפושים, פועלים לשם כך בפורומים השונים באינטרנט ומכתתים רגליהם בין רשומות של הצלב האדום לרישומים אחרים. אבל אנשים עדיין מקשיבים ופונים לרדיו. וישנה גם תופעה חדשה: לצד בקשות הקשורות בשואה והגירה, רבים מהמחפשים דורשים דווקא בשלומם של אלו שצעירים מכדי להיות רשומים בארכיון כלשהו. הפינה המחודשת מקבצת אליה גם פניות מסוג שונה, החל מילדים שנעלמו ועד לחברים לכיתה, בני 40, שהקשר עמם אבד.

      

    אז מי הם באמת הפונים למדור? הקונוטציה השגורה מעוררת מענה אסוציאטיבי מיידי: ניצולי שואה. ואכן, "המדור" נוסד בשנות ה-40 בכוונה לסייע לאלו שהשואה הפילה חללים כה רבים במשפחותיהם עד שכילתה אותן לחלוטין. אלו לא ויתרו וניסו בכל דרך לאתר פירורים ממשפחתם שאפשר שנפוצו לעברים רחוקים. בעבר הם מילאו את הארץ והיום הם מיעוט ההולך ומתמעט. אבל למרות שקרוב ל-70 שנה חלפו מאז אותם ימים, הדחף לחפש אחר קרובי משפחה אבודים גועש בדמם של אותם ניצולים. המצוקה של ניצולי השואה, שלא נקלטת במחושיו של הציבור ומסוקרת מעט מאוד בכלי התקשורת שלו, מציפה את התוכנית בסערה של רגשות, בגעגועים עזים שנדמה שנשכחו, בבקשות רבות מאוד לאיתור קרובים, חברים, שותפים לבריחה, ליתמות, למחנה.

     

    "חשבנו שזה יהיה משהו שיארך כחודש", אומר אנוש. "אבל מה שנעשה בכוונה לעזור קצת לאנשים, הפך עד מהרה לאיזה בום מטורף. השאריות מהשואה מקבלות אצלנו ביטוי נרחב. אני הולך פה ברדיו ועוצרים אותי אנשים שעובדים איתי שלא ידעתי שיש להם כאלה סיפורים. גם חברים מתקשרים אלי ורבים מבקשים: 'תעשה לי טובה, תשדר את זה'. ופתאום אתה מגלה שכמעט לכל אחד מאיתנו יש המון חורים לא פתורים בהיסטוריה שלו. או שהם ניסו לחפש או שהם לא ניסו לחפש אבל בעיקר יש תחושה שזה הרגע האחרון. אם לא נעשה את זה עכשיו, לא נעשה את זה בכלל".

     

    כך חשים ניצולי השואה?

     

    "כך חשים כולם. אני חושב שבדור שלי, דור שני לשואה, היינו בטוחים שאנחנו הולכים לדבר חדש, היינו עסוקים כל השנים בלבנות את עצמנו בלשקם את העבר של המשפחה והיום כשאנחנו כבר גדולים יותר ויש לנו ילדים, פתאום אנחנו אומרים שבעצם, אולי שיקמנו, אולי התבססנו כאן כלכלית, אולי הקמנו כאן מדינה, אבל לא פתרנו משהו שהוא כנראה מאוד מאוד רגשי". 

     

    גם מקומם של בני עדות המזרח לא נפקד מהחיפושים. חלקים מבני הדור הבוגר עברו בעצמם את הכיבוש הנאצי, רובם עברו טלטלות הגירה וחלקם סובלים עד היום מגעגועים לילדים שנעלמו פתאום בינקותם. ואפילו ישנם כאלה המחפשים את תאריך הלידה המדויק שלהם, שאבד להם עם מסמכים חשובים אחרים, בדרך לכאן. וגם בקשות לאיתור רכוש ואדמות מגיעות למדור שרבע שעת השידור שלו נראית כעת כקצרה מלהושיע, אבל בקרוב, כך מקווים שם, תורחב הפינה שלהם לשעת שידור שלמה.  

     

    למה יש תחושה שזה הרגע האחרון, למה לחדש את זה עכשיו?

     

    "אני רואה את התכיפות בבקשות: 'תעשה לי טובה, תעשה את זה מהר, תעשה את זה עכשיו - אבא שלי עומד למות, אנחנו חייבים למצוא, אנחנו חייבים לדעת'. כי אותם אנשים שיכולים עוד לספר משהו על כמה מהרגעים הדרמטיים ביותר בהיסטוריה, מהתקופה של קום המדינה, השואה ולפני כן, פשוט כלים והולכים מהעולם. וברגע שהם לא יהיו, לא ניתן יהיה לעלות על עקבות של משפחות, של סיפורים שהם תולדות המשפחה שלך, שלי, של כולנו ולכן זאת התחושה".

      

    "רוצה לפגוש אותה ולסגור מעגל"

    כזה הוא החיפוש שמבקש לעשות יעקב הצובאי מקיבוץ צובה - חיפוש שקשור לאחד מאותם רגעים שכוננו את קום המדינה. צובאי היה קצין בסיירת החטיבה הרגלית שהיתה מופקדת על הקו העירוני של ירושלים וניהלה את אחד הקרבות הקשים על העיר. הקרב הזה הפך את הסיירת לאחת מהפלוגות המעוטרות ביותר ואנשיה מחזיקים באותות גבורה לא מעטים. הצובאי פנה לא מזמן ל'מדור' בבקשה לסיוע באיתור 11 לוחמים מהסיירת, על מנת להזמינם לאירוע שיתקיים ב"יום ירושלים" הקרוב: בכר זאב, בן מיכאל אריה, גורן יעקב, גורן מיכאל, גרינברג משה, דגמי אלי,יפרח משה,כהן גדעון, לרמן שמואל, רבי יוסף, גולדמן רפי ויהושע אברהם. 

     


    הסיירת של החטיבה הירושלמית במלחמת ששת הימים

     

    הצובאי: "לפני 40 שנה ב-6 ביוני, התחולל הקרב הראשון מול הירדנים, בארמון הנציב. הסיירת של החטיבה הירושלמית ניהלה קרב מאוד רציני וזכתה ב-6-7 צל"שים, כולל צל"ש הרמטכ"ל. בשנים שחלפו מאז, כל אנשי הפלוגה נפגשים ביום הזיכרון מול המצבה של חללי הקרב, באזור רמת רחל ליד צור א-באכר. ב-15 במאי, יום ירושלים, נקיים פגישה מצומצמת, שהמוזמנים אליה יהיו לפי מצבת כוח האדם של הפלוגה אז. זוהי פגישה רביעית שמתארגנת בתאריך זה, וינכחו בה קציני ומפקד הסיירת.

     

    "לרוב האנשים כבר נשלחו הזמנות ונותרה עוד רשימה של אנשים שאנו מנסים לאתר כדי להזמינם למפגש. ארגון הפגישה הוטל עלי. לכן יצרתי קשר עם 'המדור לחיפוש קרובים'. חלק מהאנשים כבר הלכו לעולמם. אני לא הייתי בקשר רציף עם כולם מפני שלאחר מלחמת יום כיפור עברתי ליחידת איתור נעדרים של חיל האוויר. גמרתי לעשות מילואים לפני קרוב לעשר שנים, אני כבר בן 71".

     

    אז יש לך ניסיון באיתור נעדרים.

     

    "כן, אבל מי שהמליץ לי לפנות לירון אנוש היה אחי הצעיר. הוא מקשיב באופן קבוע לתוכנית ושמע איך אנשים איתרו קרובי משפחה בצורה רצינית. אני ניצול שואה, עכשיו התוכנית לא מתעסקת רק בנושא השואה".

     

    ואכן, לא כל החיפושים מרחיקים לאירועים שהתרחשו מעבר לגבולות המדינה. פנחס שופן, טבח מבאר שבע, מחפש את יעקב קנטרובסקי, שעזב לפני כ-25 שנה את שכונת המשחררים בבאר שבע ביחד עם הוריו ואחיו. "אני פנחס שופן ועוד כמה מחברי מהתקופה ההיא מתגעגעים אליו מאוד ורוצים לדעת השלום לו והיכן הוא", שופן כותב בפנייתו.

     

    "עליתי לארץ ב-1972 מתוניס והגענו לבאר שבע", מספר שופן. "יעקב והוריו עלו מרוסיה וגרו בניין ליד. אני הייתי אז בן 11 והוא היה קצת יותר קטן ממני. היינו חבורה של 15 חברים ולאט לאט התפזרנו. יש לי גישה לכולם כמעט, חוץ ממנו והוא יותר חשוב מכולם כי הוא נעלם לנו די מהר. הוא היה בחור בלתי רגיל - ככל שהוא היה שמן, כך הלב שלו היה רחב יותר. הייתי גם הרבה שנים בארה"ב, יכול להיות שהוא חיפש אותי ולא מצא. מצד שני יש לי תחושה שהוא לא חי בארץ. היה לו אח גדול, ואחד מהוריו היה רופא, אם לא שניהם.

     

    "אני יכול להזכיר כמה שמות של ילדים ששיחקו איתנו, שאולי יעזרו לו להיזכר בנו: אלי צדיקוב, אלברט חסין, שמעון בן נון, מיכאל לויט, אלי דימורה ושמואל דימורה ודניאלה בן נעים. דניאלה היתה משחקת איתנו כדורגל ומאוחר יותר אפילו שיחקה בנבחרת ישראל לבנות. כל הילדות שלה היא שיחקה רק עם בנים - מה את מצפה שהיא לא תהיה אלופה? הילדים בחבורה שלנו הגיעו משני בניינים שיצרו ביניהם פינה שם נהגנו לשחק. בבניין אחד שיכנו עולים חדשים מצפון אפריקה ומגרוזיה והבניין השני אוכלס בעולים מארגנטינה ורוסיה. אז היה לנו מצד אחד 'הבורגנים' ומצד שני 'העניים', אבל למרות ההפרדה שהמדינה עשתה בינינו, היה קשר מצוין בין הילדים. המבוגרים לעומת זאת, נותרו לגמרי מנותקים אחד מהשני".

     

    למה כל כך בוער בעצמותיך למצוא אותו?

     

    "כדי לקחת הלוואה (צוחק). לא, פשוט יש לי קשר מצוין עם העבר שלי. אני אוהב לכתוב עליו ולהיזכר בו. חלק מאיתנו נשארו בקשר באופן קבוע מאז ומתמיד, כל השאר, מכל מיני סיבות, נעלמו. חלק מהחברים שחידשתי איתם את הקשר התלהבו וחלק לא ואני מכבד את זה. אני נהנה מהאיחוד הזה מאוד, אבל אם אנשים לא רוצים ליצור קשר - לא צריך".

     

    לגבי, תושב כפר יונה בן 35, שעובד במפעל הפיס, אין ציפיות מופלגות לגבי הקשר שהוא מבקש ליצור. גבי הוא אחד מהמחפשים הצעירים יותר שמשתמשים בפלטפורמה של התוכנית כדי לקבל מידע על מפגשים חטופים, על קשרים שנותקו. גבי מחפש את דפנה, אישה שצריכה להיות היום מבוגרת ממנו בשנה, שהתארחה בשנות ה-70 בבית ההארחה "בית אורן" שעל הכרמל. מאז בילו יחד מספר ימים קסומים כילדים זכרה לא מש ממנו, והוא מקווה לפגוש בה שוב. "לפעמים אני חושב שהיא היתה אהבת חיי. כל אישה שאני פוגש ששמה דפנה מעלה בי מיד שאלות האם זו אותה דפנה שלי. אבל שלא יובן לא נכון, זה לא שאני יושב בלילות ומחכה לדפנה. הייתי רוצה לפגוש אותה ולסגור מעגל מיוחד מהעבר".

     

    איך שמעת על התוכנית?

     

    "במקרה. אמא שלי מאזינה קבועה לרשת ב', שמענו את התוכנית כמה פעמים עד שהחלטתי לכתוב להם. בינתיים השידור לא הביא פניות מועילות. אני יודע שאין לי מספיק פרטים עליה כדי שזה יגיע לתוצאות וגם עברו כל כך הרבה שנים. יכול להיות שייצא משהו אחר טוב מזה, אולי התוכנית היא כלי שיכול להוביל אותי למקור האחר שהוא מטרת החיפוש האמיתית".

     

     

    התוכנית "המדור לחיפוש קרובים" משודרת בימים א'-ה' ב-14:45.

     

    דרכי ההתקשרות עם התוכנית:

    mador2@gmail.com

     

    פקס 02-5313315

     

    כתובת למכתבים:

    לידי המדור לחיפוש קרובים,

    ת.ד 33069

    ירושלים מיקוד 91035

     

    טלמסר לתגובות:

    052999006

     

    עוד חידושים:

    ירון לונדון בראיון חגיגי

    גיל חובב מחדש מילים

    חיים חפר מחדש את ההגדה

    סילברדון מחדש את חד גדיא

    רוברטו מתחדש עם הילה זיתון

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פיני שופן. "אם אנשים לא רוצים ליצור קשר - לא צריך"
    יעקב הצובאי. מנוחת הלוחם
    גבי. "יכול להיות שייצא משהו אחר טוב מזה"
    צילום: עילי קימחי
    7 לילות
    מומלצים