וינוגרד על חלוץ: אמונת יתר בכוחו של חיל האוויר
חברי ועדת וינוגרד מותחים ביקורת על הרמטכ"ל המתפטר, דן חלוץ, שדרש פעולה צבאית: "לא העלה בפני הדרג המדיני את המורכבות של הזירה, מגבלות פעולה באש מנגד, ואת המגבלות הגדולות במוכנות הצבא", כתבו חברי הוועדה. כשלים נמצאו גם בגיוס המילואים ובמניעת ירי הקטיושות לעבר הצפון
"הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ אחראי אישית ופיקודית לעובדה כי ביום הפקודה לא היו באמתחתו תוכניות מוכנות למצב הסלמה בזירת הלבנון, שיכלו לסייע לדרג המדיני לבחון בצורה טובה את האפשרויות שעמדו בפניו". כך כתבו חברי ועדת וינוגרד, ועדת הבדיקה לחקר מלחמת לבנון השנייה, בדו"ח החלקי שהתפרסם היום (ב').
לאחר שמתחו ביקורת על ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ושר הביטחון, עמיר פרץ, התייחסו חברי הוועדה גם לכשלים במערכת הביטחון, ובמיוחד לתיפקודו של חלוץ. "הרמטכ"ל לא העלה בפני הדרג המדיני - למרות שידע כי אין לו ידע
וניסיון - את המורכבות של הזירה, את תובנות הצבא לגבי מגבלות פעולה באש מנגד, ואת המגבלות הגדולות במוכנות הצבא. משהתקבלה המלצתו לצאת בפעולה צבאית חריפה, הרמטכ"ל לא נערך מייד לגיוס מילואים ולהשלמת החסרים לקראת מהלך קרקעי אם יידרש - ולא כלל את הפסקת ירי הקטיושות כיעד מרכזי. בכל אלה תרם הרמטכ"ל תרומה מכרעת לליקויים ולכשלים במהלך ההחלטות על היציאה למלחמה".
חברי הוועדה התייחסו בדו"ח גם לתהליך קבלת ההחלטות לפני היציאה למלחמה. "אחריותו הפורמלית והמעשית של הרמטכ"ל להחלטות על היציאה למערכה היתה משנית לזו של ראש הממשלה מפני שהאחריות על החלטות מסוג זה היתה על אולמרט, ומפני שבפועל ראש הממשלה אכן פעל כך שהאחריות העיקרית היתה עליו. נוסיף כי לאורך כל הדרך עמדתו העקבית של הרמטכ"ל היתה שתפקידו של הצבא היה לפעול בהתאם להנחיות הדרג המדיני. יחד עם זאת, הרמטכ"ל שיחק אישית תפקיד מרכזי מאד, כמעט בלעדי, בהובלת היוזמה לפתיחת המהלך הצבאי, בשכנועו של ראש הממשלה ומרבית שריה ביכולותיו של צה"ל לבצע את המשימות שיוטלו עליו ולהשיג הישגים מרשימים במערכה, גם אם אלה יוגבלו לתקיפות אוויריות בעיקר נגד חיזבאללה".
בהמשך הדו"ח ממשיכים חברי הוועדה למתוח ביקורת על הרמטכ"ל, אך הם מציינים כי האחריות מוטלת גם על מפקדי הצבא בעבר. "הרמטכ"ל היה גם אחראי ישירות למצב המוכנות וההיערכות של הצבא - אם כי אחריותו בעניין זה נחלקת עם קודמיו בתפקיד. מבחינת הדרג המדיני שפעל במלחמה בלבנון - הוא היה המקור המוסמך והעיקרי לתוכניות הצבא, להמלצותיו בפני הדרג המדיני, לתובנותיו, להערכותיו על מאפייני הלחימה בחזית לבנון ולמוכנותו לפעולה מבצעית בחזית זו. למרות זאת, הרמטכ"ל לא שטח בפני הדרג המדיני את מלוא המידע שהיה נדרש לצורך החלטות מסוג אלו שהתקבלו באותו יום, ובעיקר את מאפייני הזירה ואת מגבלות הכוח הצבאי בה".
"עולה מן הדברים כי דווקא הרמטכ"ל היה חייב לדאוג להכנת תוכנית, העומדת במבחן הביקורת על סמך המידע הקיים, לתגובה מסלימה הסוטה ממדיניות ההכלה,ללא מעורבות של מהלך קרקעי רחב. כאמור, תוכנית שלמה כזו לא היתה קיימת ערב המערכה", כתבו חברי ועדת וינוגרד. "למרות שהרמטכ"ל היה מודע לתוכניות הצבא ולהנחות היסוד שלהן, כמו גם לעובדה שלא היה מענה צבאי אפקטיבי מן האוויר לירי הקטיושות, הרמטכ"ל לא נתן משקל הולם לנזקן של הקטיושות, וסבר - בניגוד להנחות היסוד של כל התכניות הצבאיות - כי אם יינתן לצבא די זמן, הוא יוכל לפגוע בחיזבאללה במידה ניכרת מן האוויר, ולהביא להישגים צבאיים ומדיניים בלי 'הסתבכות' בעניינים כגון השתלטות על שטח, חיכוך, ואבידות רבות".
חברי הוועדה מותחים ביקורת גם על הביטחון העצמי המופרז של הרמטכ"ל. "נראה כי הרמטכ"ל אכן האמין כי כוחו העדיף של צה"ל היה כה גדול שעוצמת האש שלו תהיה מוכרחה להביא להישגים הנדרשים למימוש של עיקר יעדי המלחמה. אמונה בכוחו של צה"ל היא דבר נאה לרמטכ"ל. אולם אצל הרמטכ"ל חלוץ נראה שהיא שיקפה אמונת-יתר בכוחו של חיל האוויר ואי הערכה נכונה של כוחו והיערכותו של היריב עד כדי חוסר נכונות לבחון את הפרטים".
לפנייה לכתב/ת 
