שדרות תחכה לקיסר

גם השבוע ייאלצו תושבי שדרות לחפש מחסה תחת כל קיר או תעלה מזדמנים. ביום ראשון יוצא ראש הממשלה ליפן, לפגוש את הקיסר אקיהיטו וראש הממשלה פוקודה. הוא צפוי לשוב ארצה ביום שישי. בינתיים ימשיכו הפלסטינים לירות קסאמים על עוטף עזה ואולי גם אשקלון. מהרגלים רעים, מתברר, קשה להפטר.

המקטרגים מהאופוזיציה - וגם נשמות טובות מהקואליציה - תמהים מדוע אולמרט, המכריז השכם והערב שיש כאן מלחמה, לוקח 20 אנשי עסקים ונוסע איתם לארץ השמש העולה. מה כבר איבדנו שם? "למה הוא לא נשאר להחזיר מלחמה?" - אמר לנו אופוזיציונר בסרקאזם במזנון הכנסת. אחר, דווקא שר ובן ברית בקואליציה, מזכיר את הקמפיין הבינלאומי שמבקש אולמרט להניע ערב מבצע רחב היקף בעזה: "האם יפן היא זו שתכריע? אם ראש הממשלה אומר שיש מלחמה, אז אין מה לנסוע בזמן כזה לטוקיו, עם כל הכבוד".

למרות הכל, ואולי דווקא משום שראש הממשלה טרם הכריע אם נילחם בעזה, הרי שהוא בכל זאת ימריא. מלחמה נגד עזה לא תהיה השבוע. אולמרט יהיה טרוד יותר באיראן, אם כל חטאת. הדוקטור המצרי מהסוכנות הבינלאומית לפיקוח על הגרעין ינפיק בימים הקרובים דו"ח נוסף. בירושלים ובבירות המערב משחיזים ציפורניים בניסיון להפעיל סיבוב עיצומים שלישי. סין ורוסיה עדיין מהססות, עדיין לא מוכנות להצהיר שהן מעצימות את העיצומים על טהרן המתעצמת גרעינית.

כבר בנובמבר 2007, לפני שלושה חודשים, המתינו מתנגדות תהליך ההתגרענות של איראן לדו"ח של אל-ברדעי מווינה, שיאפשר להן לקדם את הסנקציות. הדו"ח היה מתון מדי ולא אפשר לשלוש מחמש המדינות החברות הקבועות במועצת הביטחון, התומכות בסנקציות, לקדם את הסיבוב השלישי. ארצות-הברית, צרפת ובריטניה עמדו חסרות אונים מול התנגדותן של רוסיה וסין. גם תמיכתה של גרמניה, החברה ב"פורום השש", לא שינתה את המאזן. אז מחכים שוב לאל-ברדעי, אבל גם בלעדיו הן מתכוונות לפעול. מה שבהחלט ייתכן ויביא לעימות דיפלומטי מול מוסקבה ובייג'ינג. בינתיים ירושלים משחיזה ציפורניים, ובלשכתו של אולמרט כבר הבהירו כאן שישראל תתבע דיון דחוף בסנקציות במועצת הביטחון.

אולמרט ידחף לכך גם בביקורו בטוקיו, ובוודאי אם ייפגש שם עם מזכירת המדינה האמריקנית, קונדוליזה רייס. התחושה היא שהזמן הולך ואוזל. התבטאויותיו הטריות של אחמדי-נג'אד צורר ישראל וראש משמרות המהפכה שלו, על החיידק הציוני שייכחד, רק דוחפות את ראש הממשלה לזרז את העולם לפעולה, בינתיים - דיפלומטית בלבד. "אסור לחכות שהמוטיבציות השליליות של איראן יחברו ליכולות שהיא רוכשת", אומרים בכירים בלשכת אולמרט. "צריך לפעול בדחיפות, כדי שמועצת הביטחון תטיל סנקציות נוספות".

קצת קר בשביל ללחום

ומה עם עזה? עזה תחכה. מלחמה שם - מעריכים יודעי דבר בירושלים - עוד לא הבשילה. ראשית, החורף עוד כאן, ולא טוב לעשות מלחמות בבוץ ובעננים. שנית, העולם - בראשו אמריקה - עוד לא נרגעו לגמרי מהסנקציות האזרחיות והסגר על תושבי הרצועה. הסיכוי לזכות בתמיכה בינלאומית, הנדרשת למבצע רחב היקף שכזה, לא טוב. אמר את זה שר החוץ הצרפתי קושנר בביקורו השבוע, אמרו את זה באו"ם ובאיחוד האירופי, תגיד את זה רייס, כאשר תפגוש את אולמרט בטוקיו ובביקורה כאן שבוע אחרי.

חוץ מזה, בימים אלה מתנהל ערוץ שקט מול המצרים והאירופים, בניסיון לסגור את השיבר דרכו זורמים מעל ומתחת לאדמה אמצעי לחימה רבים ומתקדמים לחמאס ולזרועות הטרור ברצועה. מדברים איתם על פתיחה מבוקרת של מעבר רפיח, באמצעות ביקורת של ארבעה גורמים - ישראל, הפלסטינים (ישראל רוצה את הפתח, המצרים רוצים את החמאס), המצרים ופקחי האיחוד האירופי. יש עדיין מחלוקת בין לבני, התומכת בתגבור הכוחות המצריים ב-750 חיילים נוספים בפילדלפי, לבין ברק, המתנגד קשות. קרבות רחבים עכשיו ברצועת עזה, עלולים לטרפד כל מהלך שכזה, שמשמעותו האסטרטגית לא פחות חשובה לישראל.

בשיקולים על יציאה לפעולה נרחבת, צריך גם להתחשב בהתקדמות המאוד איטית לשחרור גלעד שליט. העסקה לשחרורו עוד רחוקה מכדי סיכום וברכה על המוגמר. יש מחלוקת על שמות האסירים הפלסטינים שישוחררו. המחיר שתובע חמאס

"גבוה מאוד עד בלתי נסבל", כפי שאומר מי שמכיר היטב את פרטי המשא-ומתן. השב"כ מתנגד קשות. אולמרט, ואפילו השליח עופר דקל, עוד מהססים להכריע. לא רוצים לקחת החלטה כל-כך קשה מבחינה ציבורית, בלא שיבחנו קודם אופציות אחרות.

אז מה יקרה בינתיים עם שדרות ויתר היישובים הלומי הקסאם? הם יתעסקו ב"כיפת ברזל", יתקוטטו עם הממשלה שמוכנה למגן רק שליש מבתיהם, יחכו לשיירות טובי הלב שבאים לשופינג ויפגינו בתל-אביב ובירושלים, אם לא יחזור השלג. צה"ל עצמו כמיתר דרוך, ממתין לפקודה. אבל גבי אשכנזי, שאמר בסיום קורס קצינים בבה"ד 1 השבוע שהיד מונחת על נדן החרב, יכול להתרווח לעוד איזה זמן. הגורם העליון, שאמור לתת את הפקודה, נוסע השבוע לטוקיו, לראות את הקיסר.