שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: Gettyimages Imagebank
    יאקוזה: המשפחה שלא רוצים להכיר
    פעם הם היו החבר'ה הטובים, שהגנו על ערים מפני פושעים וזכו באהבת הקהל. היום הם ארגון פשע ידוע לשמצה ששולט על תעשיית ההימורים והמין ביפן. דנה פאר עורכת היכרות - מרחוק - עם היאקוזה

    "הנה, את רואה את ההם שם? אלה מה-8-9-3" לחשה לי חברה לתוך האוזן בזמן שעמדנו באמצע רחבת פסטיבל בעיר קווסאקי וחיכינו למצעד שיתחיל. "מה זה 8-9-3?" שאלתי אותה בתימהון, והיא נאנחה וסיננה בשקט: "נו, את יודעת, המאפיה שלהם". "אה, מהיאקוזה?!" קראתי בהשתאות, וחברתי מייד היסתה אותי בכעס: "שקט! השתמשת עכשיו במילה בינלאומית. את באמת רוצה שהם יבינו שאת מדברת עליהם?!"

     

    8-9-3. בשם הזה מכנים חברתי וחבריה הזרים את המאפיה היפנית כשהם מדברים עליה במקום ציבורי, שכן משמעותה המילולית של המילה "יאקוזה" היא 8-9-3
    (ku – 9 ,ya – 8 ו-za – 3). מקור השם במשחק הקלפים היפני Oicho-Kabu, שמזכיר את המשחק בלק-ג'ק למעט העובדה שסכום המספרים האידיאלי במשחק היפני הוא 19 ולא 21. כשסוכמים את המספרים 8, 9 ו-3 מגיעים לסכום 20, שאין לו שום ערך במשחק, וזו בדיוק המשמעות – ליאקוזה אין כל ערך עבור הקהילה. הכוונה אינה לכך שחברי היאקוזה הם חסרי שימוש, אלא לכך שהם בגדר חריגים, אינם משתלבים בחברה, או אם לנקוט בשפת הקב"נים בבקו"ם – "סובלים מקשיי הסתגלות".

     

    התפתחות היאקוזה: רקע היסטורי

    היאקוזה, המונה כ-90 אלף חברים, מהווה כיום את אחד מארגוני הפשע הגדולים בעולם, אם לא הגדול בהם. מקור היאקוזה הוא נושא שעדיין שנוי במחלוקת בין החוקרים. עם זאת, מקובל לייחס את צעדיה הראשונים לתחילת המאה ה-17, עם התאגדותה של קבוצת גברים שכינתה את עצמה kabuki-mono ("המשוגעים") שהחלה להטריד אזרחים, לפגוע בהם פיזית ולהשליט טרור על כל הסביבה, רק לשם ההנאה שבדבר.

     

    בטח חשבתם שהקבוצה שזה עתה תיארתי היא אבות-אבותיה של היאקוזה. אז זהו - שלא. היאקוזה היא דווקא ממשיכת דרכם של החבר'ה הטובים, אלה שהתארגנו כדי להגן על הערים מפני אימת "המשוגעים". היתה זו קבוצה של רונין, סמוראים נטולי אדון, שקראו לעצמם machi-yakko ("משרתי העיר"). לא היה להם ציוד לחימה הולם, והם גם לא היו מאורגנים או מנוסים במיוחד - אך הם הגנו בחירוף נפש על הערים המותקפות וזכו באהבת הקהל.

     

    אבל לא סתם אומרים שהדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות. כשסמוראים לשעבר מתאגדים קשה להניח שזה יסתכם בערבי התרמה עם מירי אלוני. העיסוק בפעילות למען הקהילה ובמקצועות רגילים לא ממש התאים ללוחמים האלה, אנשים שהגיעו בדרך כלל מרקע של הזנחה, פשע ועוני. לפיכך, עם חלוף הזמן החלו "משרתי העיר" לגלות עניין גם בנושאים קצת פחות אציליים, כגון עסקי ההימורים והשוק השחור. בתקופה הזאת הם חדלו להיות חלק מהקונצנזוס והפכו לחריגים, ל"יאקוזה".

     

    בתחילת המאה ה-20 החלה היאקוזה לגלות עניין בחיים הפוליטיים וניסתה לקדם פוליטיקאים שיהיו נוחים עבורה. הפעילות הזאת הגיעה לשיא חסר תקדים בשנות ה-30, כשהיאקוזה היתה אחראית לרצח של שני ראשי ממשלה ושני שרי אוצר. מסוף מלחמת העולם השנייה ועד אמצע שנות השמונים הלכה היאקוזה והתעצמה, עד שמספר חבריה הגיע ל-184 אלף - יותר מסך כל כוחות ההגנה היפניים, שמספרם עמד באותה העת על 90 אלף בלבד.


    1955: חבר יאקוזה חושף את הקעקועים המעידים על השתייכותו (צילום: Getty Images Imagebank) 

     

    היאקוזה כיום: מאין מגיע הכסף?

    לא במקרה היה זה במהלך פסטיבל כשאותה חברה הפנתה את תשומת לבי ליאקוזה. חלק נכבד מהכנסות היאקוזה מגיע ממה שאנחנו מכירים בשם "פרוטקשן" – סוג של "מס" אותו גובה היאקוזה מבעלי חנויות ודוכנים, בין השאר דוכני פסטיבלים – על הזכות לבצע פעולות מסחר ב"איזור" שלהם.

     

    "קשה עד בלתי אפשרי להתחמק מהתשלום הזה", סיפרה לי חברה יפנית. "לפני כמה שנים החליט ידיד שלי למכור בקיץ בירה קרה על שפת הים. ביום הראשון הוא הסתובב על החוף, מכר בירה למתרחצים וצבר רווח יפה. ביום השני ניגשו אליו שלושה אנשים בזמן שהסתובב על החוף, ושאלו אותו מי נתן לו רשות למכור פה. כשהוא משך בכתפיו, רמזו לו שכדאי שיתחפף משם מהר, למה חבל על הפנים היפות שלו..."

     

    תתפלאו, אבל חברי היאקוזה לא תופסים את עצמם כפועלים נגד האזרח. להיפך, היאקוזה רואה בגביית הפרוטקשן מס לגיטימי שבתמורה לו מובטח לאזרח שקט נפשי מפני הפשיעה הלא מאורגנת. כפי שציינתי בכתבה הקודמת, שעסקה בפשע הלא מאורגן, אחת הסיבות למיעוט הגניבות, השדידות ושאר הפשעים הלא מאורגנים ביפן נעוצה בכך שהפשע המאורגן דואג להשליט סדר בעניינים – כי מי יעז לגנוב מדוכנים ומחנויות שזוכים להגנת היאקוזה?


    מגינים על בעלי דוכנים מפני פשיעה הלא מאורגנת (צילום: דנה פאר)

     

    יתרה מזו, זה לא במקרה שחברי היאקוזה מייחסים את מקורם ל"משרתי העיר". היאקוזונרים רואים בעצמם עד היום סוג של "רובין הוד" שתפקידו להגן על האזרחים ולעזור להם. כך למשל, אחרי רעידת האדמה הגדולה בקובה ב-1995 נחלצה אחת ממשפחות היאקוזה הגדולות להושיט עזרה לנפגעים, עד כדי הזנקת אווירון אל האזורים שניזוקו קשות. התקשורת, אגב, סיקרה את התקרית בהרחבה, תוך השוואת פעולות ההצלה של היאקוזה לאלה של הממשלה היפנית, שהתאפיינו באיטיות ובחוסר יעילות.

     

    תחומים נוספים ומרכזיים יותר מהם מגיעות הכנסות היאקוזה הם סקס והימורים. תעשיית המין היפנית נשלטת רובה ככולה על ידי היאקוזה, החל מהברחת פורנוגרפיה זרה לתוך יפן וכלה בקניית נערות סיניות ופיליפיניות מהמשפחות שלהן בתמורה לסכומים מגוחכים (לעיתים 5,000 דולר בלבד), ושליחתן לעבוד כזונות בברים ובמועדונים הנשלטים על ידיה.

     

    בתחום ההימורים שולטים בכיפה אולמות הפאצ'ינקו (משחק הימורים יפני), שרבים מהם נמצאים בבעלות היאקוזה (ואם לא, לפחות משלמים להם פרוטקשן), ומשחקי קובייה של מהמרים כבדים ומנוסים, בהם נדרשים הימורים גבוהים במיוחד – כעשרת אלפים דולר למשחק. מספרים שבעקבות ליל הימורים אחד כזה יכולה משפחת יאקוזה להרוויח סכום אגדי של כמיליון דולר.

     

    מבנה היאקוזה: הכל נשאר במשפחה

    היאקוזה אינה ארגון-גג גדול ומאוחד. משפחות יאקוזה רבות פרושות ברחבי המדינה, בהן ארבע משפחות גדולות ומרכזיות המחולקות למאות תת-משפחות קטנות יותר. כל משפחת יאקוזה חולשת על איזור פעילות משלה ואינה מניחה למשפחות יאקוזה אחרות, או לפושעים קטנים ורגילים, לחדור אליו.

     

    לא סתם השתמשתי במונח "משפחה" כדי לתאר את קבוצות היאקוזה. היאקוזה רואה בעצמה משפחה חלופית, מאמצת, שמהווה בית חם לאלו שהגיעו אליה מבתים הרוסים וזכו, בפעם הראשונה בחייהם, לקבל הגנה, חברות ואפילו אהבה. משפחות היאקוזה מתאפיינות במודל היפני ההיררכי oyabun-kobun (הורה מאמץ-ילד מאומץ), כאשר מבלי להיכנס יותר מדי לדקויות של "יועצים מיוחדים" ו"ראשי איזורים", הרי שמי שנמצא מעליך בהיררכיה הוא אביך, מי שתחתיך בנך, ובאותו במעמד איתך נמצאים אחיך. אפילו הנשים המועטות שמעורבות פה ושם בארגון מכונות o-nee-san, "אחות גדולה".

     

    מערכת היחסים בין "אב" ל"בנו" נוצרת בצורה טקסית, באמצעות שתייה מאותה כוס סאקה. בכדי לא להוציא לטקס הזה שם מפוקפק שלא בצדק, ראוי לציין שלא מדובר בריטואל ייחודי של היאקוזה, אלא בטקס מוכר שמתבצע בין השאר גם בחתונות שינטו.


    קעקוע חובה. עטיפת משחק המחשב "יאקוזה" (צילום: MCT)

     

    כיצד תזהה יאקוזונר?

    בחודש מרץ 1995 הועבר בפרלמנט היפני חוק האוסר על חברות בארגוני פשיעה. עד שנחקק החוק היה קל יותר לזהות חברי יאקוזה, שנהגו להתלבש בסגנון סרטי הגנגסטרים האמריקאים – חליפות שחורות, משקפי שמש ושיער קצוץ. אולם מאז אותה חקיקה דואגים מרבית חברי היאקוזה להצניע את צורתם החיצונית, וכיום קצת יותר קשה לזהות אותם. אז איך אפשר בכל זאת?

     

    ובכן, קיימות מספר דרכים. זוכרים למשל שאמרנו שהיאקוזה היא כמו משפחה? זה נכון, אבל יש כמה הבדלים. נגיד, אם הילד שלכם מתחצף אליכם, אתם מקצצים לו את דמי הכיס לאותו שבוע. אם בן למשפחת היאקוזה "מתחצף", הוא צריך לקצוץ את קצה הזרת שלו ולהגיש אותה ל"אבא" כהתנצלות.

     

    מקור ריטואל הקציצה המזעזע, שנקרא ביפנית Yubitsume, הוא באופן בו מחזיקים חרב יפנית, כך ששלוש האצבעות התחתונות, ובעיקר הזרת, אוחזות בה בחוזקה, ואילו האגודל והאצבע המורה הן רפויות יחסית. קציצת הזרת גורמת להיחלשות אחיזתו של אותו חבר יאקוזה בחרב, כאשר הרעיון הוא שמי שאינו מסוגל לאחוז בחרבו בחוזקה תלוי יותר בהגנת המשפחה, ולכן יעמיד את האינטרסים שלה לפני שלו. אגב, בחלק מהמקרים מהווה קציצת האצבע "קנס" בלבד, ואותו חבר ייאלץ גם לעזוב את הארגון כעונש על חוסר הנאמנות שלו. מה האינטרס שלו לקצץ את האצבע, אם הוא גם ככה עף מהארגון? פשוט מאוד: כדי שלא יהרגו אותו.

     

    בשנים האחרונות נוהגים חברי יאקוזה שנאלצו לקצוץ את אצבעותיהם לחבר קצות אצבעות פרוסטטיות, שפותחו על מנת להסתיר את הפגם הייחודי הזה מעיני הסובבים. אנקדוטה בנושא היא שכאשר יובאה ליפן תכנית האנימציה הבריטית "בוב הבנאי", שקלו להוסיף לדמותו בעלת ארבע האצבעות אצבע חמישית, כדי לא להפחיד את הילדים...

     

    דרך נוספת לזהות חברי יאקוזה היא הקעקועים הרבים שמכסים את גופם – מחזה מאוד לא נפוץ ביפן, בין היתר בדיוק בגלל הסיבה הזאת. הקעקועים של חברי היאקוזה נוטים להיות גדולים, צבעוניים וראוותניים, אבל הם גם יקפידו כמעט תמיד להסתיר אותם מעיני הציבור. דבר נוסף שנוהגים לעשות חברי יאקוזה שנמצאים בכלא זה להכניס פנינה מתחת לעור של איבר המין – פנינה אחת לכל שנה שבילו בכלא.

     

    אז כפי שראיתם, הפשע המאורגן ביפן פורח, הפשע הלא מאורגן כמעט ואינו קיים. נכון שתמיד כיף לי לחוות את הניגודים היפניים על בשרי ולספר לכם חוויות אישיות עליהם, אבל הגעתי למסקנה שבכתבה על היאקוזה עדיף להזניח את הזווית האישית ולהיצמד למחקר. אחרי הכל, סאקה לא טעים לי, אני צריכה את הזרת בשביל להקליד, ופנינים אני מעדיפה על שרשרת.

     

    • לכל הכתבות של "יפן זה כאן"

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לא סתם אוסרים על כניסה לבעלי קעקועים
    צילום: דנה פאר
    מומלצים