ברבי על רגל אחת

המפגש הראשוני בין טליה פז לשרון אייל התקיים לפני כמעט 20 שנה. פז, אז רקדנית בכירה ב"בת שבע", היתה רגע לפני תחילתה של קריירה מזהירה בחו"ל. אייל היתה בתחילת דרכה כרקדנית בלהקה. בצומת הזה, דרכיהן נפרדו.

הן נפגשו שוב לפני קצת יותר משנתיים. פז, עם מטען של שנים בלהקת "בלט קולברג", כבשה את מקומה בצמרת כרקדנית מבצעת ושימשה משך זמן כיד ימינו של הכוריאוגרף השבדי, מץ אק. אייל, שעברה בדרך לא מעט גלגולים, בהם אפיזודה קצרה כמנהלת אמנותית שותפה ב"בת שבע", מיקמה את עצמה במקביל לריקוד גם כיוצרת.

פז על אייל: "כל תנועה שיש בה שמץ ליריות היא פירקה לגורמים"

(צילום: גדי דגון)

פז ביקשה לבצע, כחלק מערב שהעלתה, קטעי סולו מתוך "Love", עבודה של אייל שנוצרה במקור עבור רקדני להקת "בת שבע". אייל הסכימה, ומאז מוצגים המקטעים על במות בכל העולם בהן, בסוף חודש ספטמבר האחרון, הסיטי סנטר בניו-יורק.

חיבור אמיתי ועמוק בין אייל לפז היה רק עניין של זמן. כשיאיר ורדי, מנכ"ל מרכז סוזן דלל, הזמין את טליה פז לבצע בכורה במסגרת ערב קאמרי של יוצרים שונים, היא לא חשבה פעמיים. הזמן הבשיל.

תוצאה שונה לגמרי

אייל, בחודשי הריון מתקדמים, יכלה לפנות את הזמן הנדרש ליצירה ואחרי חודש וחצי אינטנסיבי של עבודה, תבצע פז בסוף השבוע הקרוב לראשונה מול קהל את "One Leg Barbie", סולו שנוצר במיוחד עבורה. "העבודה הזו מפגישה אותנו אחרי תהליכים ארוכים שכל אחת מאיתנו עברה מאז המפגש הקודם עם 'Love'. הלכנו למקומות שונים מאוד, וכבר בתחילת העבודה בסטודיו, הבנתי שלא מדובר בגרסת המשך, זה בכלל לא הסיפור", אומרת פז, "ציפיתי לסוג תנועה שאני מכירה, למוזיקה נעימה, אלוורה כזו, התוצאה שונה לגמרי".

התנועה של שרון מחוברת לנשיות שלה (צילום: גדי דגון) 

פז מנסה למלל את התנועה, לקרב את המילים כמה שאפשר למהות שלה, לפרק את תהליך העבודה. "שרון תימצתה את התנועה עד לגרעין שלה מבלי לממש אותה עד הסוף. כל תנועה שהיה בה שמץ של ליריות היא פירקה לגורמים. המוזיקה מאוד קצבית. במובן זה יש בעבודה משהו שמאוד קרוב לעבודה האחרונה שלה, 'מקרובה קאבסה', שגם בה אורי ליטיק היה שותף. זה היה מאוד מאתגר".

פז מדברת גם על החיבור הנשי. "חשובה לי העובדה שמדובר ביוצרת, אישה כוריאוגרפית", היא אומרת, "אין הרבה כאלה שהצליחו לפרוץ. יש את פינה באוש, קרולין קרלסון וסשה וולץ שיוצרות מהמקום הזה. שרון מחוברת למקום הנשי, היא יוצרת כאישה והתחושה בשבילי, כרקדנית מבצעת, היא אחרת לגמרי".

למה הכוונה?

"האסתטיקה והבחירות שהיא עושה באות ממקום שונה משל יוצר גבר. יש יצירות מדהימות של גברים שעוסקות ברגשות נשיים כמו 'Solo For 2' של מץ אק, שמדברת על אמהות ואהבה. הוא עושה את זה נפלא, אבל זה שונה. גבר לא יכול לתאר מה אישה מרגישה. אף גבר לא יכול היה ליצור עבודה כמו 'Love' של שרון. אין מצב שגבר היה מזהה את תנועות האגן שלה. זו עבודה שנוגעת במקומות הכי עמוקים של הנשיות ומה שאני עוברת במהלכה זה מסע חיים שלם. אני לא חושבת שתוך כדי יצירה שרון מודעת לזה. היא עסוקה בקומפוזיציה, בחקר התנועה, לא במסר. אבל זה היופי. יש משהו כל כך עמוק בחיבור שלה לנשיות, שהוא פשוט נוכח". 

תנועה מוכנית, מפורקת, לא בובתית אבל מבודדת (צילום: גדי דגון)

דיברת על הפער בין "Love" לעבודה החדשה, דיברת על ציפיות מסוימות שאיתן נכנסת לסטודיו. היה קשה לגשר על הפערים והציפיות?

"בכל פעם שאני רואה עבודות של שרון אייל אני מרימה גבה ושואלת את עצמי מה היא עושה? הבחירות שלה לא קונבנציונאליות. התנועה שלה מקורית. היא לא הולכת על פי 'מה שנכון'. יש לה תפישת עולם משלה, המון ביצים, היא הולכת מהקישקע ומה שמפתיע זה שזה עובד".

לפרק את ברבי

שם העבודה, "One Leg Barbie", התגבש השבוע. משהו שקשור בדימוי החיצוני של פז בעיניה של אייל. "אם היא היתה צריכה לצייר ברבי, היא היתה מציירת אותי", אומרת פז. אבל השם, כדרכם של שמות, משליך גם על התנועה. "התנועה מוכנית, מפורקת, לא בובתית אבל מבודדת". 

ברבי על רגל אחת (צילום: גדי דגון) 

מה שהפך את פז לרקדנית סולנית מוערכת ומצליחה זה היכולת הגופנית המופלאה שלה להשתנות בכל פעם מחדש, להוליך את הצופה בה בין מעברים רגשיים ופיזיים ולהיות נוכחת כל הזמן באופן טוטאלי בתוך המצבים המשתנים. מכאן הקושי והתענוג לדבריה בעבודה המשותפת עם אייל.

"זה היה תהליך לא קל, מאוד מאתגר, כשבכל פעם הופתעתי מהבחירות שלה שברוב המקרים היו מנוגדות לי באינסטינקט אבל הוכיחו את עצמן כדבר הנכון. בסופו של תהליך הרגשתי שאני זו שמקובעת ברעיונות ובתפישות", אומרת פז, "התחלנו בתנועות גדולות וריקודיות והלכנו והצטמצמנו עד למהות. מבחינה זו מדובר בעבודה מינימליסטית".

סיכון מחושב 

העבודה עם טליה פז, רקדנית חיצונית למערכת "בת שבע", על יצירת סולו, לוקחת אותה למקומות חדשים. "כשאתה יוצר לקבוצה אפשר לשחק עם הכוריאוגרפיה, לפרק אותה, לשבור לחלקים. סולו זה משהו שונה לגמרי כי אין לך לאן לברוח", אומרת אייל, "יש על הבמה רקדן אחד, בודד, אם לא תדקדק בצורה פרטנית ואם הקומפוזיציה תהיה לא נכונה, זה יכול להיות משעמם אחרי שנייה".

במילים אחרות, המפגש עם טליה פז היה עבורה אתגר. "פתאום באה רקדנית מאוד חזקה והתחושה שלי היתה שאני חייבת לפרק אותה", אומרת אייל, "זו עבודה שנעשתה עבור טליה פז ואני חושבת שלעולם לא הייתי עושה סולו שכזה לאף אחד אחר".

"One Leg Barbie" תציג בבכורה עולמית ביום חמישי הקרוב, 20 בנובמבר, באולם סוזן דלל לצד יצירת הסולו, "Affi" של מרקו גאקה בביצוע רקדן להקת "בלט סקפינו", טאדאיושי קוקיגוצ'י והדואט "הרכבה עצמית", שיצר הכוריאוגרף ג'ונתן לאן.