שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: ויז'ואל/פוטוס

    הילדים של אף אחד הם הילדים של כולנו

    סיפרנו לכם על אלכס בן ה-13 שיודע שאמו עומדת למות וחיפשנו לו משפחה, וגם על עדן וספיר, שצריכות לדבריהן מקום "עד שאמא ואבא יגמרו לריב ויסדרו את הבית", וגם על אלה, שנמצאה בפחי האשפה ואין לה אף אחד בעולם. בסיכום מיוחד של פרויקט האומנה נספר לכם מה עלה בגורלם של הילדים של אף אחד

    אין נתינה גדולה מזו. להכניס לביתך ילד שאינו שלך, לקחת אחריות על כאב של מישהו אחר, מישהו זר. לקרוא בעיתון על ילד שאין לו אף אחד בעולם ולא רק לומר: "אוי, כל כך עצוב", לא רק להזיל דמעה או לחבק את ילדייך ולהתפלל שתמיד יהיה להם הכל – אלא לקום, לקחת אחריות חברתית ולעשות מעשה. להציל נפש.

     

    להציל באמת. לא בתרומה של 10 ש"ח בסופר-מרקט או ב-sms, אלא בטיפול יומיומי, באהבה, בנתינה בלי תנאים. עם הידיעה המורכבת שהילד לא באמת שלך ויכול לחזור בכל רגע נתון להוריו הביולוגיים, שלא הצליחו לגדל אותו ולתת לו כל מה שהוא צריך. להיות מסוגל להכיל גם אותם, במפגשים של הילד איתם, בכאב שמגיע איתו לאחר כל פגישה כזו.


     

    לא כל משפחה מסוגלת להיות משפחת אומנה, לא כל משפחה מתאימה. משפחות האומנה בישראל הן יחידה מובחרת, המיטב שבמיטב שלנו.

     

    זו הסיבה שערוץ ההורים של ynet החליט לפני שנה לקחת על עצמו את פרויקט "הילדים של כולנו" ולעזור לחפש בכל הארץ את האנשים המיוחדים הללו, הנדירים, שיאספו לביתם ילד אומנה ויצמצמו את המספר הרב כל כך של ילדים במדינה שלנו שאין להם אף אחד.


     צילום אילוסטרציה: ויז'ואל/פוטוס

     

    ילדים שלא מגיע להם

    התחלנו את הפרויקט עם חלום גדול, חזון והרבה נחישות ומאוד מהר קיבלנו למערכת עשרות סיפורים קשים, עצובים, כואבים בצורה בלתי נסבלת, של ילדים שעדיין לא חטאו לאף אחד, עדיין לא הספיקו להיות אשמים וכבר הם משלמים מחיר כל כך כבד, כל כך בלתי נסבל. תינוק שנולד בלי שאף אחד רוצה אותו וננטש מיד בבית החולים להתמודד עם מום קשה או תסמונת אלכוהול; תינוקת שאמא שלה השאירה אותה לבד בחדר האשפה; ילד שאמו גוססת ויודעת שהיא עומדת להשאיר אותו לגמרי לבד בעולם ועוד סיפורים קשים וכואבים, שלא את כולם יכולנו בכלל לספר לכם כאן.

     

    וקיבלנו למערכת גם תמונות שלא יכולנו לפרסם. תמונות שאומרות הרבה יותר מכל סיפור. תמונות עצובות של ילדים - ממש כמו הילדים של כל אחד מאיתנו, אבל עצובים, מנותקים וכואבים. ילדים שלא מצפים מאף אחד לשום דבר. שלא חושבים שמגיע להם.

     

    כאמור, התחלנו עם חלום והמון נחישות, אבל הבנו מהר מאוד שאין גיוס קשה מזה, שלא מדובר במהפך חברתי שקורה בן לילה. אין בקשה גדולה מאשר לבקש מאנשים לפתוח את ביתם וליבם לילד עצוב.

     

    במהלך השנה קיבלנו אלפי פניות ממשפחות שמעוניינות לעזור. לאחר תהליך ארוך ורגיש מאוד של מיון והכשרה, סיימו עד עתה 81 משפחות את התהליך והצטרפו למעגל משפחות האומנה בארץ. עשרות משפחות נמצאות עדיין בעיצומו של התהליך ואנו מקווים שיסיימו אותו בקרוב ויהיו גם הן מוכנות לקבל לביתן את הילד הבא שיצטרך בית.

     

    בחרנו כמה סיפורים מיוחדים, מרגשים במיוחד, שקרו במהלך השנה. סיפורים עם סוף טוב. ילדים שסיפורם הקשה נגע לכם בכתבות במשך השנה ובעקבות הפרויקט הם מצאו בית, אהבה וחיים חדשים. סיפורים על משפחות שהפכו את חייהן למען ילדים שהם לא מכירים ונתנו להם את הדברים הכי חשובים לילד: אהבה וביטחון בכך שהעולם הוא מקום טוב. כל השמות בכתבה בדויים.

     

    נמרוד ומיכאל

    בגיל 4 מיכאל כבר גידל את עצמו. וגם את נמרוד, אחיו בן השנתיים. אמא שלהם יצאה לעבוד והשאירה אותם רעבים, מוזנחים ובודדים. את הכתבה שפרסמנו כאן על שניהם קראו זוג הורים, במשפחה חמה ואוהבת המתגוררת בקיבוץ. הם עברו את תהליך ההכנה, צבעו לילדים חדר בבית והפכו אותו לחדר ילדים. הם קיבלו לביתם את מיכאל ונמרוד. אמם הביולוגית של מיכאל ונמרוד כמעט ואינה מגיעה לביקורים ואינה שומרת על קשר רציף. בלי משפחת האומנה גורלם היה קשה ועצוב.

     

    לנמרוד יש בעיות התנהגות ועם הזמן ניתן לראות התקדמות, פחות התנהגויות אלימות ויותר דחיית סיפוקים. מיכאל, שכבר לא צריך לגדל את אחיו הקטן, פשוט פורח בקיבוץ. השניים לומדים להכיר דברים שלכל ילד אחר הם מובנים מאליו, כמו בריכה או אופניים. הם מקבלים המון חום ואהבה מהמשפחה האומנת ומהילדים הביולוגיים של המשפחה שאינם גרים בבית, באים לביקורים ומשחקים איתם. השניים מאוד התחברו להורים האומנים.

     

    לורי וקרין

    לורי בת ה-3 וקרין בת השנתיים לא ידעו לדבר ולא יצרו קשר עין. לא היה להן עם מי. לא היה להן גם אף צעצוע וגם לא מה לאכול. הן הגיעו לקלט חירום במרכז הארץ כשהן מלוכלכות, מלאות כינים ובמצב של תת תזונה קשה. סיפרנו לכם כאן את סיפורן וחיפשנו להן משפחה שתוכל לשנות את גורלן הקשה.

     

    מי שעשתה זאת לבסוף היא רינת (שם בדוי), אם חד הורית, שעזרה להן להרגיש בבית, להרגיש מהו בית. הן השתלבו וקוראות לה "מאמי", הן חוות אותה כדמות יציבה בחייהן. ניתן לראות שקרין, שהיתה מאוד סגורה, הפכה מאוד משוחררת ונינוחה. מעבר לכך שרינת עשתה הכל כדי לגרום לשנות את חייהן, נראה שהיא אוהבת אותן אהבה אמיתית ורוצה רק בטובתן. עד כדי כך שכאשר דובר על כך שהשתיים יחזרו לבית הוריהן הביולוגיים, היא המשיכה לטפל בהן באהבה ובמסירות, למרות חוסר הוודאות.


     צילום אילוסטרציה: index open 

     

    אלה ומיכל

    סיפורה של אלה עורר סערה כאשר היא נמצאה, תינוקת בת 11 חודשים, בחדר אשפה בחולון. אמא שלה השאירה אותה שם. לאחר כמה ימים היא הוחזרה לביתה ולאמה, שילדה לאחר מכן גם את מיכל. אנחנו סיפרנו לכם כאן את סיפורן של השתיים, כשאלה היתה בת 4 ומיכל בת עשרה חודשים וחיפשנו להן משפחת אומנה. רק היום, כמעט שנה לאחר הפרסום, נמצאה לשתיים משפחה וההשמה יוצאת לדרך ממש בימים אלו. אנחנו מתפללים בשביל אלה, מיכל והמשפחה החדשה שחייהן יצליחו להשתנות לטובה.

     

    ירין ונתן

    מיכל ילדה את ירין כשהיתה בת 19 ואת נתן שנה אחר כך – לגבר שנשוי לאישה אחרת ומרצה כרגע עונש בכלא. סיפרנו לכם כאן על הקשיים שלה לגדל את הילדים וחיפשנו להם משפחת אומנה. במהלך השנה החליטה מחלקת הרווחה להשאיר את הילדים בכל זאת בבית אמם ולנסות לשקם את המשפחה.

     

    אלכס

    "אמא שלי חולה ואני מפחד שהיא תמות", אומר אלכס בן ה-13 בכתבה מדצמבר 2008. לפחד שלו יש סיבה טובה. סיפרנו לכם כאן את הסיפור העצוב שלו ושל אמו הגוססת. במהלך השנה האחרונה אמו אכן נפטרה ואלכס היה רוב השנה לגמרי לבד. לקח המון זמן למצוא משפחה שתוכל לקבל אותו אליה. רק בימים אלה נמצאה משפחה כזו וההשמה יוצאת לדרך. אנחנו מחזיקים לאלכס ולמשפחה אצבעות ומאחלים להם את כל הטוב שבעולם.


     צילום אילוסטרציה: liquidlibrary 

     

    עדן וספיר

    "גם אני רוצה לבוא עם אמא ואבא, אבל אנחנו צריכות לחכות עד שהם יסדרו את הבית, עד שהם לא יריבו, עד שהם יוכלו לשמור עלינו", מסבירה עדן בת ה-7 לאחותה הקטנה בת ה-5. סיפרנו לכם כאן סיפור קשה על אלימות במשפחה וחיפשנו בית חם לעדן וספיר. במהלך השנה השתיים אכן הגיעו למשפחה עם ניסיון הורי עשיר. הן היו במצב של עיכוב התפתחותי ניכר והתקדמו התקדמות מאוד משמעותית. הן השתלבו במסגרות החינוך ומשפחת האומנה נאבקה למציאת כל המענים והפתרונות הנכונים עבורן במערכת החינוך. בנוסף, עדן השתלבה בקבוצה לילדים אומנים במסגרת מכון סאמיט והייתה לילדה אהובה, תקשורתית ומובילה בקבוצה.

     

    איתי

    את סיפורו של איתי ליווינו במהלך השנה ופרסמנו עליו מספר כתבות, במטרה למצוא עבורו משהו כמעט בלתי אפשרי. סיפרנו לכם כאן את סיפורו המזעזע של התינוק, ששרד הפסקת הריון יזומה ונולד כנגד כל הסיכויים. חיפשנו לו, גם זה כנגד כל הסיכויים, משפחה שתיתן לו בית, למרות שהוא סובל מבעיות פיזיולוגיות קשות. חודשיים לאחר מכן, פרסמנו כאן כתבה נוספת, והמשכנו לנסות. קיווינו שבכל זאת תמצא משפחה שתוכל להתמודד עם הקשיים.

     

    והמשפחה הזו אכן נמצאה. גם את סיפורם של ההורים האומנים, רבקה וסימון, סיפרנו לכם כאן. סיפור על משפחה נדירה, על אהבה ענקית ונתינה אינסופית. איתי חי איתם כבר מספר חודשים – תינוק קטן, זוג הורים מדהימים ועוד 4 ילדים ביולוגיים. רבקה מספרת שהתאהבה באיתי ממבט ראשון. כשסימון והילדים ראו אותו הם מיד אמרו: "לוקחים אותו הביתה". איתי עבר ניתוח, קיבל הרבה חום ואהבה, והיום הוא מתפתח יפה, מגיב לסביבה, עולה במשקל, משמיע קולות וצלילים ואוכל יפה. המשפחה, שהאמינה בו מהיום הראשון והתפללה עבורו כל הזמן, זכתה לבסוף בתינוק שמח ופעיל.


     צילום אילוסטרציה: index open

     

    נתי ויוני

    כל מה שורד ביקשה הוא לא למות לפני שהיא רואה בעיניה ששני ילדיה מסודרים, שיש להם מישהו שידאג ויטפל בהם. כמו לביאה הנלחמת על גוריה היא נלחמה למצוא להם משפחת אומנה, תוך כדי טיפולים קשים שעברה וידיעה שהיא עומדת למות.

     

    סיפרנו לכם כאן לראשונה את סיפורה העצוב וחיפשנו עבורם משפחה. הפניות היו רבות ובנוסף, סיפורה כל כך ריגש – שהוא פורסם אחר כך גם באמצעי תקשורת אחרים.

     

    היום אנחנו שמחים לספר כאן לראשונה כי לילדים נמצא בית. ולא בית זר. אילנה, אחותה של ורד, שעברה תהליך קשה של הכרה בסופניות מצבה של אחותה, הבינה כי היא תוכל להיות התחליף הכי קרוב לאם, עבור ילדיה של אחותה. כבר בימיה האחרונים של ורד עברו הילדים אל אילנה וורד זכתה להיפרד מילדיה בידיעה שהם לא נשארים לבד.

     

    ליטל ונועם

    סיפרנו לכם כאן על ליטל בת ה-4 ונועם בת ה-6, שהגיעו לקלט חירום באיזור הדרום, בעקבות הזנחה קשה. קטנות, רזות, עם שיניים אכולות ושיער לבן מביצי כינים. רוב הזמן – שותקות. במרץ האחרון הן זכו בבית חם. משפחה חמה, עם שישה ילדים ביולוגיים, רובם בוגרים, שמעה את הסיפור ופתחה את הלב ואת הבית.

     

    היום השתיים שמחות וצוחקות. הן יצרו קשר עם ילדי המשפחה ועם ההורים. המשפחה חיה בסביבה כפרית וכל הקהילה נרתמה כדי לסייע בקליטתן. יש להן חברים חדשים והן מארחות ומתארחות אחר-הצהריים. שפתן התפתחה מאוד והן יודעות היום להביע את עצמן ואת מחשבותיהן. נועם נקלטה בכיתה א', למרות הפערים, ומקבלת סיוע רב מהמשפחה ומביה"ס.

     

    מאיה

    ויש גם סופים אחרים לסיפורים. סיפרנו לכם כאן על מיכל ורונן, שייחלו וחיכו להולדתה של בתם הבכורה, מאיה. במהלך ההריון הם גילו שמיכל חולה בסרטן ושנה אחרי הלידה נפטרה האם והשאירה את מאיה יתומה, עם אבא שסובל גם הוא מבעיות בריאותיות קשות ואינו יכול לטפל בה. גם אצל מאיה התגלו עם הזמן בעיות פיזיולוגיות שונות.

     

    נירית, קרובת משפחה, לקחה על עצמה את הטיפול במאיה באופן זמני, ובמקביל, חיפשנו לה משפחת אומנה. נירית סיפרה בכתבה כמה היא קשורה לילדה וכמה היא נאבקת כדי לעזור לה להשתלב במסגרות חינוך רגילות וכדי לקדם אותה. לבסוף, לאחר בדיקה ובחינה של הדברים, מאיה נותרה אצל נירית והיא ממשיכה שם את מאבקה לחיים טובים.

     

    מיקה

    אמא של מיקה נטשה אותה בבית החולים. פגה קטנה, שנאצלה להתמודד בימיה הראשונים עם גמילה מאלכוהול. במקביל התגלתה אצלה כמות גבולית של נגיף הפטיטיס C וסיפרנו לכם כאן על הבדיקה שהיא אמורה לעבור לגילוי המחלה ועל החיפוש אחר משפחה מתאימה שתגדל אותה.

     

    ואז הופיעה רינה. היא שמעה על התינוקת הקטנה ולא הפסיקה לחשוב ולחלום עליה מהרגע שקיבלה את הדיווח עליה ממכון סאמיט. עוד לפני שהגיעה לביתה היא מילאה את ארונה של מיקה וחיכתה יחד עם בעלה גדי בקוצר רוח. למרות שהסבירו להם את ההשלכות שעלולות להיות לתסמונת אלכוהול בעתיד, השניים רצו לגדל את הילדה. במקביל, התקבלה תשובה משמחת ומרגשת – שמיקה אינה נשאית של מחלת ההפטיטיס C.

     

    כיום מיקה היא "נסיכה אמיתית", לדבריה של רינה. "את לא יכולה לתאר איך היא התפתחה מאז שהגיעה אלינו", היא מספרת. "כאשר הגיעה, היא בקושי זזה. עכשיו היא זוחלת על ארבע ומסתובבת בכל הבית". היא כבר יודעת להגיע "אבא" ו"אמא". לרינה אין ילדים ביולוגיים ולכן ההשמה הזו היא הגשמת חלום – גם עבורה וגם עבור מיקה.

     

    עדיין לבד:

    השנה הסתיימה, אבל בכל רגע נתון ישנם עדיין עשרות ילדים בודדים ונטושים שמחכים שמישהו ייתן להם פינה חמה, שמישהו יאמין בהם. הם נמצאים בקלטי חירום, בפנימיות או אולי עדיין בבית הביולוגי שלהם - מוזנחים ובודדים, בסכנת קיום. בכל שבוע מצטרפים למעגל עוד ועוד ילדים בודדים. המודעות לנושא עדיין נמוכה ועבודת ההסברה לא נגמרה. ערוץ ההורים של ynet מתחייב להמשיך לעשות אותה, להמשיך לספר לכם את סיפורי הילדים שמחפשים בית ולחפש עבורם משפחות.

     

    תודות

    תודה רבה לאילן יצחייק שהאמין, הגה ויזם את הפרויקט. תודה ללין גרנרוט-קפלן שסיפרה את הסיפורים ברגישות ודאגה רבה, תוך שמירה על פרטיות הילדים. תודה לקינן רבינו, מנכ"ל "רוח טובה" על הליווי, העצות והתמיכה בפרויקט. תודה לאלה דותן על התמיכה והעזרה.

     

    תודה לעמותות האומנה בארץ, שדואגות בכל יום לילדים שאין להם אף אחד. תודה לעמותת "אור שלום" לאומנה במרכז, שהסבה את תשומת לבנו לילדי האומנה ותודה למכון "סאמיט" לאומנה בדרום ובירושלים, שהצליח לתחזק את הפרויקט, אפילו במקביל למלחמה ותוך כדי איום טילים על ילדי האומנה שלו. תודה לשלווה לייבוביץ', מפקחת אומנה ארצית במשרד הרווחה.  

     

    רוצים לעזור לילדים?

    עמותת "אור שלום" פועלת באזור חדרה עד גדרה. למידע לחצו כאן

    "מכון סאמיט" פועל באזור ירושלים והדרום. למידע לחצו כאן

    עמותת "מטב" פועלת באזור הצפון. למידע לחצו כאן

    "ארגון שחר" לאומנה טיפולית בכל הארץ. למידע לחצו כאן

     

    • הילה יגאל-איזון, עורכת ערוץ הורים ומנהלת פרויקט "הילדים של כולנו".

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים