שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    index open

    בעקבות החצב ותחילת הסתיו: טיול אל תל יודפת

    ביקור בתל יודפת הוא רק תחילתו של מסלול מגוון בתוואי הררי המלווה בחצבים גאים. שיאו של המסלול בתצפית המציגה את הים התיכון מחד ואת הכנרת מאידך. טיול לכבוד השנה החדשה

    כמעט 2,000 שנה מפרידות בין יודפת של ימינו, מושב שיתופי שתושביו מאמינים שצריך לחיות בהרמוניה עם הטבע, ועד ליודפת מתקופת בית שני, גדול המבצרים היהודיים בגליל ואחד המעוזים החשובים של המרד הגדול ברומאים.

     

    הביקור בתל יודפת הוא רק תחילתו של מסלול מגוון בתוואי הררי המלווה בחצבים גאים. שיאו של המסלול בתצפית מנצחת המציגה את הים התיכון מצד אחד ואת הכנרת מצד שני, וגם את כל מה שבינהם, כולל פסיפס החלקות החקלאיות של בקעת בית נטופה הנמצאת ממש מתחת.


    זה הזמן שלהם. חצבים ביודפת (צילום: באדיבות אתר מפה)

     

    איך מגיעים: מצומת המוביל נוסעים עוד כשלושה קילומטרים על כביש 79 לכיוון צפון, עד שמגיעים לצומת יפתחאל. שם פונים ימינה (לכיוון צפון מזרח) אל כביש 784. על הכביש הזה, שמוביל לכיוון משגב, ואחרי שעוברים את כאוכב אבו אל-היג'א (נקודת הסיום, שם כדאי להשאיר רכב איסוף), פונים ימינה לכביש 7955 (שילוט ליודפת, הררית, אבטליון).

     

    אחרי קצת יותר מקילומטר של נסיעה על הכביש, פונים ימינה בכניסה ליודפת. מכביש הגישה לישוב, מיד לאחר הכיכר (המרוחקת כ-300 מטר מהכניסה לישוב), פונים שמאלה בדרך עפר, מחנים את הרכב ליד המשתלה ומתחילים ללכת בעקבות הסימון הכחול (נקודה 1 במפה). ממול רואים את תל יודפת.

     

    תיאור המסלול

    כ-300 מטר אחרי תחילת השביל הכחול יוצאות ממנו שתי התפצלויות שמאלה, בזו אחר זו. אפשר להתעלם מהן. ממשיכים על הכחול לכיוון התל. השביל עובר בין טרסות, פה ושם פזורים בשטח מבני אבן. כמה מאות מטרים אחר כך מצטלב השביל עם דרך מסומנת אדום (בצדה השמאלי של ההצטלבות ישנה חפירה ארכיאולוגית מגודרת), ממשיכים על הכחול אל מרגלות התל.

     

    בתל יודפת עצמו יש שביל צר וחביב, מסומן באבנים. השביל מתפתל אל ראש הגבעה, מגיע אל מערה רחבה שאסור להיכנס אליה, כמו גם אל המערות האחרות שעל התל, מחשש לקדחת מערות. השביל מתפצל לשלושה שבילים קטנים, הסימון הכחול נוטש את שביל האבנים, מטפס אל ראש התל, עובר בין בורות מים וחפירות שבחלקן העבודה עדיין בעיצומה. כאן שרדו בגבורה תושבי יודפת הקדומה והבצורה מצור רומאי במשך 47 ימים.


    בתל יודפת עצמו יש שביל המסומן באבנים. השביל מתפתל אל ראש הגבעה

     

    המצור כלל התקפה של חיצים, אבני קלע, חניתות, לפידי אש ואיל ניגוח שפרץ את החומה. בסופו של הקרב, לאחר התאבדות קבוצתית על פי גורלות, בשיטה שמזכירה את סיפור מצדה, הסגיר את עצמו מפקד האזור, יוסף בן מתתיהו, לרומאים. שמו שונה ליוספוס פלביוס והוא הפך להיסטוריון רומאי שתיעד את האירועים שהתרחשו בארץ ישראל בתקופתו. על אף התנהגותו השנויה במחלוקת, ללא כתביו לא היינו יודעים על רבים מהאירועים החשובים שליוו את המרד וחורבן בית שני, דוגמת סיפור יודפת.

     

    ממש תחת פסגת התל תגלו מערה גדולה וממנה מתחילים לרדת במורד הגבעה, עם הסימון, בדרך שעוברת על קו גובה אחד. יורדים מהדרך הזו אל הטרסה שתחתיה (שימו לב לסימון, שלא תמשיכו ישר), שם, בין שני בזנ"טים שיוצרים כעין שער, יורדים עם שביל צר וקסום אל ערוץ הוואדי שמתחתינו ומימיננו. זהו נחל יודפת וההר שמעליו הוא הר עצמון, לשם דרכנו. חוצים את הוואדי ועוברים שוב בשער בין שני ברזלי זווית. הסימון ממשיך מעט ימינה, צמוד לשטח מגודר ומתחיל לעלות, עלייה מתונה.

     


    מסלול הטיול ונקודות הציון העיקריות

     

    שביל יפה וקל עובר בין עצי אלון ושיחי סירה קוצנית. אחרי כ-300 מטר מגיעים לרחבה קטנה מקום מצוין להפסקה המתבקשת מעמל העלייה לתל, הירידה

    לנחל והעלייה ממנו. עד כאן, כ-45 דקות הליכה. עכשיו אנחנו ממשיכים בעלייה, מתחילים להתרחק מהגדר, שמאלה, האדמה מרוצפת עלי אלון. חוצים שביל רחב אחד שמפתה להמשיך דווקא איתו (כי הסימון כאן די דליל ועלול להטעות), אבל אנחנו ממשיכים ישר, מטפסים בין הטרסות ועצי האלון. אחרי כמה מאות מטרים השביל המסומן כחול שלנו מצטלב עם דרך כורכר רחבה לכ-200 מטר שתי הדרכים הללו מתאחדות. אנחנו פונים צפונה (ימינה) על דרך הכורכר, על קו גובה, הדרך נמשכת לכיוון יודפת ואילו אנחנו פונים מיד שמאלה עם הסימון הכחול.

     

    כ-100 מטר אחרי פנייתנו שמאלה, שוב התפצלות. הדרך המסומנת כחול הופכת לשביל צר, פונה שמאלה ומתחילה לטפס אל פסגת הר עצמון. זהו טיפוס קצר אבל מאומץ במקצת, כך שמי שרוצה לפסוח עליו (ולהפסיד תצפית יפה) יכול להמשיך עם הדרך הרחבה. הוא יתחבר שוב למסלול שלנו בהמשך. עד כאן, כשעה ורבע הליכה מנקודת ההתחלה.


    אסור להיכנס אל המערות מחשש לקדחת מערות (צילומים: עומר יגאל)

     

    לא לשכוח לנשום

    מי שפנה עם הסימון הכחול לכיוון הפסגה, עלייה של כמה מאות מטרים, יחל בהליכה של כחצי שעה, עם עצירה-שתיים להשבת הנשימה. למעלה אל תופתעו לגלות כמה פרות רועות להנאתן. גם הן, כנראה, מחבבות את התצפית הזו, כי מהפסגה אפשר לראות את תל יודפת מאחורינו ואת כל עמק בית נטופה מלפנינו. רואים ממש בבהירות גם את מאגר צלמון. כפר מנדא, מתחת, פרוש ממש על כף היד. ביום של ראות טובה אפשר לראות עוד במהלך העלייה את מפרץ חיפה ממערב ואת הכנרת ממזרח.

     

    מהפסגה יורדים ישר למטה, לשביל, ואיתו פונים מזרחה (ימינה), 200 מטר נוספים והשביל מתלכד עם דרך מסומנת שחור. ממשיכים במגמה ימינה והולכים על קו גובה אחיד, מתחת עדיין הבתים של כפר מנדא. לאחר כמה עשרות מטרים אפשר לראות ממול את בתי הכפר כאוכב אבו אל-היג'א. מיד אחר כך מגיעים להצטלבות של השביל המסומן כחול הדרך שנטשנו לפני הטיפוס אל פסגת עצמון. שם , לאחר כמה מטרים, פונים עם הדרך המסומנת בכחול שמאלה כלומר מזרחה. עכשיו מתחילה ירידה מתונה, מטרתה להביא אותנו אל עינות כאוכב. עד כאן כשעתיים הליכה מנקודת ההתחלה.

     

    לאחר כ-200 מטר, דרך העפר הרחבה ממשיכה צפונה. הדרך המסומנת כחול, שאיתה ממשיכים, הופכת לשביל עזים, מתעקלת בכיוון כללי ימינה ומתחילה לרדת אל הוואדי המוסתר, בשלב זה על יד האלונים שמתחת. שוב עוברים גדר בקר, ומיד אחריה השביל מתעקל חזק שמאלה ומוריד אותנו בתלילות בין עצי האלה ובין סלעים וטרסות טבעיות יפות אל הוואדי. כאן יש קטע די תלול וצריך להיזהר מהחלקה. למטה מחכה לנו מעיין יפה, עין אל-ווסטא. אפשר לראות את הפוטנציאל היפה של המקום, שהיה מתגלה אילו אלה שהיו כאן לפנינו היו נוטלים איתם את הקנקלים הריקים, שקיות הניילון ועטיפות הסנדוויצ'ים. המעיין מטפטף מבעד לשערות שולמית אל בריכת אגירה די רחבה, ואף כי צבע הקרקעית ירקרק, המים נקיים למדי.

     

    מעיין נוסף נמצא מטרים ספורים משם, והוא נוטף אל בריכת אגירה מתוך נקבה חצובה בסלע. משמאל למעיין הזה עץ אלון גדול בוקע מתוך סלע. כחלוף השנים, מאבק הכוחות בין הגזע והאבן גרם לשניהם לעמוד נטויים כמגדל פיזה מקומי. כל האזור - המעיינות, הרחבה שבצל הסלעים, עצי הזית הוותיקים הנשקפים מעל המעיינות - מזמין הפסקת קפה משובחת. עד כאן, כשעתיים וחצי הליכה.

     

    הטיול בשביל עובר בין עצי אלה וטרסות טבעיות יפות

     

    ההמשך עם הסימון הכחול, במגמת עלייה קלה, לכיוון כאוכב. ההליכה היא על השביל הסמוך למטע עצי זית עתיקים. עוד כמה מאות מטרים, השביל הכחול מתעקל ימינה (הדרך שמתפצלת מהשביל שמאלה מתחילה לעלות לכאוכב) ועוקף חלקה חרושה. הדרך הרחבה עוברת בין שתי חלקות זיתים, מימין נמצאות החורשות של יודפת.

     

    לאחר כ-30 דקות הליכה מהמעיין, השביל הכחול חותך חזק שמאלה לכיוון צפון מערב ומתחיל לעלות לכיוון קבר השיח' אבו אל-היג'א: עובר את מטע הזיתים, פונה מאחורי הטרסה שאחריו שמאלה, ואחרי עוד כ-300 מטר מתחיל לעלות בצמוד לגדר של בית הקברות של הכפר. שטח המטעים כל הזמן משתנה ולכן יכול להיות שההפנייה כאן אינה מדוייקת, היעד הוא שולי הכפר שלמעלה, בעקבות סימון שבילים כחול. האגדה מספרת שהשיח' הגיע ממצרים, היה אחד מקציניו של סלאח א-דין, וזה, כאות תודה על שירותו המסור, מסר לקצין את כל הנחלה הפרושה סביבנו.

     

    בית הקברות מצוי ממש על כביש 784, כ-200 מטר מערבה מתחנת הדלק שבכניסה לכאוכב. התחנה מצויה במרחק של 3.5 ק"מ מנקודת ההתחלה, אם לא השארתם כאן רכב איסוף כדאי לשלוח נהג מהיר שיביא את המכונית, או ללכת ביחד הליכה ספורטיבית בצדי הכביש.

      

    כדאי לדעת

    • הכניסה למערות ולמחילות בתל יודפת אסורה בשל המצאות קרציות של קדחת המערות.
    • המסלול ברובו קל, אבל עלייה אחת קצרה אך מיוזעת לפסגת הר עצמון וירידה תלולה מתל יודפת - הופכת את דרגת הקושי לבינונית.

    סוג: רגל

    מקום: יודפת

    איזור: גליל תחתון

    אורך המסלול: כ-5 ק"מ

    משך הטיול: 2 - 4 שעות

    נקודת מוצא: על יד המשתלה בכניסה ליודפת

    נקודת סיום: קבר השיח אבו אל-היג'א

    דרגת קושי: בינוני

     

    • התיאור המובא למעלה מבוסס על טיול שכתב צבי גילת בהוצאת אתר מפה

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: יעל צור
    מסימני הסתיו. חצב בתל יודפת
    צילום: יעל צור
    מומלצים