שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ההצגה חייבת להימשך. גם באריאל
    תיאטרון הקאמרי מממן את פעולותיו מתרומות, הכנסות מהצגות וגם מכספי ציבור. שאלנו את נעם סמל, מנכ"ל הקאמרי כבר 18 שנה, איך מתפעלים תיאטרון עם מחזור של 100 מיליון ש', אלו שחקנים גרים במגדלים, ואיך ממשיכים כרגיל לנוכח פרשת אריאל, "הציבור לא מצנזר אותנו, אז לא נצנזר חלקים מהציבור"

    אם אינכם חובבי תיאטרון מושבעים, הפעם האחרונה שקראתם על תיאטרון, היתה ככל הנראה בפרשת אריאל. מכתב האמנים שמסרבים להופיע בהתנחלויות, טלטל את מקדשי התרבות הישראלית. אך אפשר גם לומר, שהוא הפיח חיים בגוף רדום מעט, שמזמן לא חולל הוּריקנים תרבותיים ופוליטיים, ולכן טוב שטולטל, שהרי שבבית העלמין לא עושים תיאטרון, כמאמר המחזה.

     

     

    הביקורת העיקרית שעלתה מהדרמה שהתחוללה אז היתה: אם הציבור מממן את התיאטרון - ישחק התיאטרון לפנינו. בטבור הפרשה ניצבו מספר תיאטרונים ששחקניהם ויוצריהם קמצו אגרוף. תיאטרון הקאמרי היה אחד מהם, והוא במקרה גם אחד התיאטרונים המצליחים והיציבים בישראל. נפגשנו עם מנכ"לו, נעם סמל, לשיחה על התיאטרון כגוף כלכלי עם מטרות ציבוריות, חברתיות ואמנותיות.


    נעם סמל (צילום: י. ראובני)

     

    במשרדו של סמל, ניצבים כחיילים עשרות פסלונים, פרסי תיאטרון בהם זכה הקאמרי. "אנשים לא אוהבים אותנו בגלל זה", הוא מלטף אותם ומחייך. ככלות סערת אריאל, סמל נסוג מהבמה הציבורית, לעת עתה, ושב לעבודת הנמלים התקציבית שלו. כי למרות שהוא מוקף באמנות, התפקיד שלו ניהולי, והוא יודע שעל אף יומרות האמנים, תיאטרון ציבורי לא יכול להציג עצמו כטבעוני, כשמצפים ממנו לאכול פרגיות ונקניקיות עם העם.

     

    אולי זו הסיבה שהוא מקריא לי את הסעיף הבא בהסכם הקיבוצי של להקת הקאמרי: "'השחקן יהיה חייב לשחק את התפקיד שיוטל עליו לשחק בכל מחזה, בכל מקום בישראל או מחוצה לה, ובכל מועד שיידרש לכך, הכל לפי הוראות התיאטרון'. 

     

    "אנחנו הולכים בין הטיפות ובין הגושים", הוא טוען, "אבל מה שאנשים לא הבינו, זה שיש הנהלה לתיאטרון והיא קובעת היכן להופיע, והקו של התיאטרון זה להופיע באריאל. שחקן צריך לעמוד בחוזה שלו, וגם יוצר לא יכול להשפיע עלינו כלל, כי יש לנו זכויות על יצירתו. לכן השאירו לנו לטפל בבעיות מאחורי הקלעים - עם השחקנים, אנחנו נתמודד. אפשר להחליף שחקן, אפשר לשכנע. אנחנו נופיע באריאל, וכבר סגרנו שם הצגות".

     

    הסיפור הזה יפגע בקאמרי כלכלית?

     

    "לדעתי לא. אני בעד להופיע בכל מקום שיש בו אזרחים ישראלים, ובכלל. אמנות התיאטרון שייכת לציבור, כי הציבור משתתף במימונה. כמו שאנו תובעים מהציבור לא להתערב לנו בתכנים האמנותיים, כך הציבור מבקש מאיתנו לא להתערב לו במקום המגורים. הציבור אומר לתיאטרון: אנחנו מממנים אותך, אז אתה תבוא ותציג היכן שמזמינים אותך. הציבור לא מצנזר אותנו, אז אנחנו לא צריכים לצנזר חלק מהציבור".

      

    התיאטרון לא אמור להרוויח כסף

    בשבוע הבא, כחודש לפני תקומת היכל התרבות באריאל, סמל יארח את הוועידה השנתית של איגוד תיאטרוני אירופה. "יגיעו לישראל כ-50 מנהלים מכל אירופה. זה הישג גדול שלנו", הוא נפעם. "זו אות הוקרה לקאמרי, מעולם לא היה פה דבר כזה ועוד עם כל הבלגן הפוליטי. אגב, דווקא כיוון שהודענו שאנחנו מופיעים באריאל, יש כמה תיאטראות באירופה שהתלבטו אם להגיע לכנס. את חלקם כבר שכנענו ורובם יגיעו. ויתנהל כמובן רב שיח בנושא של אריאל.

     

    "הסיבה שבחרו בנו היא משום שאנחנו אחד התיאטרון הפעילים ביותר בעולם. יש לנו מעל למיליון צופים בשנה, ופריסת הצגות בלתי נתפשת. רק השבוע הופענו עם 'אשכבה' של חנוך לוין בפרן, בירת הרי אורל שברוסיה, ובמקביל היינו עם הראל סקעת, מוני מושונוב ועדי אשכנזי במופע התרמה בניו יורק. בינתיים, הרצנו הצגות לאורך כל היום בארץ. זה לא קל, אבל אין ברירה אחרת. בתיאטרון אי אפשר לתכנן ל-3 שנים מראש כמו באופרה. התכנון שלי משתנה מיום ליום".

     

    אז איך באמת מכלכל עצמו התיאטרון? איך הוא מרוויח? "התיאטרון לא אמור להרוויח כסף, אלא להיות מאוזן ולהשיג הישגים אמנותיים ופריצות דרך בתרבות הישראלית", מדגיש סמל. "תמיד שואלים אותי: נו,כיסית את ההשקעה? אני לא צריך לכסות את ההשקעה, אני לא מפיק פרטי, אני צריך לעמוד בתקציב.

     

    "לכל הצגה ומחזמר יש מסגרת תקציב: בין 100 אלף, למיליון וחצי שקל. המחזור שלנו הוא 100 מיליון שקל, שמורכב מהקצבות ומהכנסה עצמית, כשהאחרונה מהווה 78% ממנו, ומתבססת על מכירת כרטיסים, מנויים, תוכניות מיוחדות ואירועי התרמה מאנשים פרטיים, שנערכים 4-3 פעמים בשנה. ישנה אגודת ידידי הקאמרי בארץ, ואירועי התרמה כמו זה בניו יורק.

     

    "ויש גם תוכן שיווקי. כשהעלינו את המחזמר 'המפיקים', היה על הבמה שלט של קוקה קולה, כי אם הם לא היו משלמים, היינו לוקחים את פפסי. אבל זה סביר שעל גג בניו יורק, שם מתרחשת עלילת המחזמר, יהיה שלט של קוקה קולה. לא נשים מוצר של אסם סתם כך בהצגה".

     

    "כל יום שהאולם לא פעיל זה אסון"

    אם כך, 22% מתקציב הקאמרי - מקורו בכספי מדינה. משרד התרבות הקציב לו השנה כ-12 מיליון שקל. עיריית ת"א, שהוא לה התיאטרון העירוני, הקצתה לו 11 מיליון שקל. כבר יותר משש שנים שההקצבה של משרד התרבות מבוססת על קריטריונים שעל התיאטרון הציבורי לעמוד בהם, עדיף במידה רבה.

     

    "לבימה יש יתרון על הקאמרי בהקצבה, בהיותו התיאטרון הלאומי", אומר סמל. "אבל זו אינה גחמה שהקאמרי מקבל כך וכך, זו תולדה של הפעילות שלו בשנה החולפת. תיאטרון מקבל בונוס אם הוא גומר את השנה ללא גירעון. ומאז החלת הקריטריונים, הקאמרי הוא התיאטרון היחיד שגומר את השנה ללא גירעון. אני צופה שגם 2010 תסתיים באיזון".

     

    בין הקריטריונים, נדרשת גם פעילות קהילתית, למשל פרויקט הקאמרי בשדרות, שם מועלה בימים אלה המחזמר 'זהר'. קריטריון נוסף הוא אימוץ פרינג', וגם זה הקאמרי עושה, עם אנסמבל עיתים שחוסה תחת כנפיו, ואולם 4 בבניין, שמוקדש לפרינג'. "הנה לקחנו הצגה של סמינר הקיבוצים, 'כיתת יורים' שמה ושדרגנו אותה", הוא מסביר. בנוסף, בניגוד לחו"ל, התיאטרונים הרפרטוארים בארץ נעים ונדיםף ויש גם סעיף שנקרא כמות הרצה: כמה הצגות הרצת. היום למשל אנחנו מריצים תשע הצגות בערים שונות".

     

    כדי לקבל תקצוב ממשלתי, הקאמרי גם מציע הנחות לחיילים, והצגות מיוחדות לחיילים קרביים; כמו גם לתלמידי תיכונים. התִקצוב חשוב מאין כמותו, כי על כל הצגה, עובדים בין 20 ל-100 אנשים.

     

    יש לא מעט מחלקות בקאמרי, "בתי חרושת קטנים", לפי סמל. "בין היתר, מתפרה, אביזרים, עץ, ברזל, ותיקוני חשמל ותאורה; וזה חוץ מארכיון וחדרי חזרות, מחלקת ייצור פאות, מחלקת תפעול ואיפור, סאונד, עובדי במה, מנהלי הצגות, מפיקים ומחלקת שיווק".

     

    בבית הקאמרי יש 1,800 מקומות ישיבה, שמשרתים 40 אלף מנויים. המושבים הטובים יותר, עולים יותר, אם כי רוב קוני הכרטיסים במילא לא משלמים עליהם מחיר מלא: 200 שקל להצגה, ו-260 שקל למחזמר. חיילים משלמים 30-10 שקל להצגה, פנסיונרים מקבלים 50% הנחה, מנויים משלמים 100-90 שקל, הצגות לוועדי עובדים מסובסדות, והצגות מחוץ לת"א זולות יותר."בברודוויי כרטיסים עולים 300-70 דולר", אומר סמל. "אז אין מה להתלונן".

     

    באולם 1 הגדול, יש 923 מושבים. הצגה נחשבת להצלחה באולם הזה, אם היא ממלאה כל לילה 800-750 מושבים. "כל יום שהאולם לא פעיל - זה אסון", הוא נחרד. "חייבים להפעילו כל השבוע. המצאנו לשם כך מותגים חדשים: הצגות במוצ"ש ב-18:00 וב-21:00, ושתי הצגות בשישי ב-12:00. אנחנו התיאטרון היחיד בארץ שמציג בצהרי יום שישי. ההפעלה של הבניין פה היא חסרת תקדים בעולם".

     

    אף שחקן לא גר במגדלים

    בין לבין, סמל משמש קצת כעובד סוציאלי: מוצא עבודה לבנה של אחת משחקניותיו, ודואג שחתונתה של חני פירסטנברג עם הבן של יצחק חיזקיה, לא תיפגע מההצגה שעולה באותו ערב. "אני מעמיד לרשותה אוטובוס שכל השחקנים ייסעו לחתונה ויחזרו בזמן להצגה", הוא אומר.

     

    כמה השחקנים מרוויחים?

     

    "יש אולי 20-25 שחקנים בארץ שמקבלים אלף-אלפיים שקל להופעה. אבל אם ההצגה נכשלת, הם הולכים הביתה. אף אחד לא מתעשר מאמנות התיאטרון. סעי פעם לעפולה בהסעת שחקנים שיוצאת ב-17:00 וחוזרת ב-2:00. ואלה הכוכבים הגדולים. לאף אחד מהשחקנים בארץ אין פנטהאוז או אפילו דירה במגדלים, כולם גרים בדירות 3.5 חדרים. רוב השחקנים בקאמרי מקבלים שכר לפי הסכם קיבוצי, והם לא תלויים בהצלחה של הצגה זו או אחרת".

     

    מה זה הצגה שנכשלת? מה הקריטריון?

     

    "כישלון זה כשקהל הולך באמצע, קהל שלא בא. זו ארץ קטנה מאד ורב סרן שמועתי פעיל בה. אם לא אומרים על הצגה: 'אתה מוכרח או חייב לראות' - היא כישלון. לדוגמא, ההצגה 'קרוב לבית', של דפנה רובינשטיין, שעסקה בשכול ואנשים פשוט לא רצו לראות אותה. גם 'חברון', הפקה משותפת שלנו ושל הבימה על הסכסוך הישראלי פלסטיני, ירדה אחרי 30-20 הצגות.

     

    "'אנטיגונה' לעומת זאת, שלא חשבנו שתצליח, זכתה לביקורות מעולות, הגיעה ל-230 הצגות, ויצאנו איתה גם לחו"ל. כך גם 'כנר על הגג', עם נתן דטנר, שאמרו לנו עליו: 'מחזמר מיושן', ומדובר בהצלחה אדירה. תכננו 500 הצגות ואנחנו קרובים ל-300. באופן כללי, הקומדיות המצליחות כלכלית, כמו 'משרתם של שני אדונים', ו'הכתובה', מממנות את ההצגות עם הערך המוסף האמנותי, כמו וויצק".

     

    למה לכם קו פרודוקציות עם תיאטרונים אחרים?

     

    "ראשית, קל יותר לממן הצגה בשניים, ולבימה הושטנו יד, כי בשנים האחרונות אין להם בית להציג בו. שנית, קחי למשל את 'אלוף הבונים': לנו יש שחקנים מצויינים כמו עודד תאומי, ולבימה יש במאים מצוינים כמו חנן שניר. אז החיבור משתלם לשני הצדדים. גם עם בית לסין יש לנו קופרודוקציה. להם יש את הלל מיטלפונקט ולנו יש את תיקי דיין ויצחק חיזקיה. אבל זה לא נפוץ".

     

    קל יותר להעלות הצגות בהפקה מחודשת מאשר מחזות חדשים?

     

    "להיפך. אנשים אומרים לי 'אבל ראיתי את מעגל הגיר הקווקזי ב-1962'. יותר קשה לחדש כאן".

     

    אחמדי ניג'אד הוא ההצגה האמיתית בעיר

    ולסמל יש פרספקטיבה רחבה לאחור, משום שהוא כבר 18 שנה בתפקיד. הוא נבחר מחדש כל 3 שנים, על-ידי מועצת הנאמנים שבה 25 איש, כולל ראש העיר. "הקלפי שלי הוא כל יום", הוא טוען.

     

    "קדנציה זו מלה פופוליסטית, כי רוב מוסדות התרבות המצליחים בישראל מנוהלים על-ידי אותם אנשים, הרבה מאוד שנים. אני לא מסכים שקדנציה ארוכה בניהול תרבות ואמנות, משמעה סטגנציה. הקאמרי לא קופא על שמריו. זו בד"כ טענה של יוצרים שהדלת לכאורה סגורה בפניהם, אבל אני מעסיק מאות יוצרים במהלך כל שנה. זה כמו שהיתה ביקורת על 'לילה לא שקט', אבל בסופו של דבר הוא הביא עד כה 40 אלף צופים לתיאטרון".

     

    על הרפרטואר מחליטים שניים: אתה ועמרי ניצן המנהל האמנותי. מה קורה אם לא מסכימים?

     

    "גם בטריומוויראט ברומא הייתה תקופה שנשארו שניים. הם הבינו יפה אם לא יסתדרו ביניהם, הם ימצאו עצמם תלויים אחד ליד שני. הסמכות העליונה היא שלי, אבל לא אגיע אף פעם למצב שאטיל וטו. אני משתמש בשכנועים ובדיבורים ושנינו מוותרים, כי שנינו לטובת התיאטרון".

     

    מה דעתך על תדמית התיאטרון כשמאלני ואליטיסטי?

     

    "בניגוד למה שחושבים, הדעות הפוליטיות בקאמרי זה בדיוק הפסיפס הישראלי. גם בקרב השחקנים ישנם ימנים. ליאור וישינסקי, שלקאמרי יש קרן על שמו, זה ילד שהיה ביחידה קרבית מאוד, בן של שני שחקנים. אז ישנם מיכאל מושונוב ואושרי כהן, אבל יש גם אחרים.

     

    "הבת שלי למדה בתלמה ילין והיא עכשיו קצינה בחיל האויר. הבן של רמי ברוך בצוללות. הסיפור של אריאל עוד לא נגמר, אבל כרגע יש נושאים הרבה יותר חמים. אחמדינג'אד היה פה, ליד הגבול זו ההצגה הכי גדולה בעיר".  

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    המקצוענים
    יטפל בבעיות. נעם סמל
    צילום: י.ראובני
    היוצרים לא יחליטו היכן להופיע
    צילום: דודו אזולאי
    הקומדיות מממנות את האיכות. "וויצק"
    צילום: ז'רר אלון
    מומלצים