שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    גן לילדים שלא מפסיקים לזוז

    אפשר להמשיך להגיד לילד התזזיתי 'תירגע, אל תזוז, שב יפה', ומצד שני - אפשר גם פשוט לתת לו להמשיך לזוז. בגן הניסויי "גן בתנועה" הבינו שכשנותנים לילד לנוע - הוא לא חייב לרוץ

    "הייתי ילדה מאוד תנועתית. כל הזמן היו מעירים לי שאשב בשקט", מספרת טל שריר, גננת בגן הניסויי מצליח, במושב מצליח שבשפלה. "היום היו קוראים לזה קשב וריכוז?" אני שואלת את השאלה המתבקשת. "אולי", היא עונה. "לא היו לי בעיות מיוחדות, אבל זזתי הרבה".

     

    הזיכרונות הללו, ביחד עם העובדה שסבתה של שריר, קטה הירש, הייתה אחת המורות הראשונות בארץ להתעמלות מתקנת (מונח שרווח בשנות השלושים), תרמו ללא ספק את תרומתם להחלטתה להפוך את גן מצליח לגן מיוחד. גן בתנועה.

     

    הכתבות הקודמות בסדרת בתיה"ס הניסויים:

      


     פעילות תנועתית - מעודדת ילדים להמשיך ולנסות. צילום: לין גרנרוט-קפלן

     

    מחבקים את עצמם

    במבט ראשון זהו גן רגיל לכל דבר. ילדים חייכנים בגילאי 4-5 מקבלים את פני ישובים במעגל למפגש הבוקר. ראשית, הם מחבקים את עצמם ולאחר מכן עוברים על כל הגוף בלחיצות, מעין עיסוי, בעוצמה שהילד בוחר. הילדים קוראים לזה חיבוק בוקר. "זהו מגע שעוזר לי לדעת איפה הגבולות של הגוף שלי. יש בזה משהו מאוד רגשי ולא רק פיזי", מסבירה שריר.

     

    בהמשך הם עובדים בזוגות ונדרשים להמציא סוג של ניתור ולהסביר אותו לבן הזוג. לאחר מכן הם מתחלפים בתפקידים ואז בוחרים בן זוג אחר וחוזר חלילה. האינטראקציה הקטנה הזו של כמה דקות בה הם נפרדים מחבר ובוחרים חבר ומתבקשים לגוון בבחירתם, מגדילה את המעגל החברתי ויוצרת מגעים שנמשכים לאחר מכן במשך היום לטענת שריר. תוך כדי, הם חווים שיתוף פעולה, התחשבות והסתגלות לשינויים.

     

    בסוף המפגש אחד הילדים שהוא מנחה הגן לאותו יום, בוחר תרגיל תנועתי אותו הכין מראש ומסביר אותו לאחרים המתבקשים לחקות אותו. תפקיד מנחה הגן מעצים את תחושת המסוגלות ומאפשר התנסות בהנהגת ילדים אחרים. בסוף המפגש, הילדים מתפזרים למרכזים השונים והמנחה הקטן מכין להמשך היום מסלול תנועה על גבי מפת החצר המוכנה.


     שיתוף פעולה במשחק. לא מעודדים תחרותיות 

     

    הבנה ותפיסה מרחבית

    אני יוצאת לחצר. מתקנים סטנדרטיים לחלוטין, אך גם צמיגים רבים הצבועים בצבעים שונים ומסודרים במקבצים בכל מיני צורות. אפס עלות. במפת החצר נראים האזורים השונים בה והמנחה מתכנן את סדר הפעילות על ידי מִספור האזורים. הוא תולה את המפה בחוץ וכאשר הילדים יוצאים אל החצר, הם מעיינים במפה ומבצעים את המסלול שתכנן. "זוהי בעצם עבודה על הבנה ותפיסה מרחבית", מסבירה שריר.

     

    "כשהתחלתי לעבוד עם ילדים, ראיתי כמה הם זקוקים לתנועה ולעומת זאת, כל מה שלמדתי באופן קונבנציונלי בהכשרה שלי, לא היה קשור לתנועה", מסבירה שריר, המנהלת את הגן מזה 12 שנים. "לפני 20 שנה כשלמדתי, זה לא היה נושא חשוב". בעקבות פרויקט מיוחד של המועצה המקומית גזר בו מגיעות לכל הגנים באזור מרפאות בעיסוק אחת לשבוע–שבועיים, יצר המפגש עם הציוד שלהן עניין רב אצל הילדים ואצל שריר.

     

    "אם הייתי בן אדם אחר, אולי הייתי שמה את זה בצד, אבל בשבילי הציוד הזה עורר זיכרונות ילדות. במובן מסוים גדלתי בחדר התעמלות. סבתי קיבלה בביתה ילדים שנזקקו לעזרה טיפולית ובכל פעם שביקרתי אותה, סולמות, חישוקים וכדורים היו חלק מהשגרה שלי. שמתי גם לב שהפעילות של המרפאות בעיסוק, השפיעה באופן מיידי וחיובי מאוד על האקלים בגן ועל המוטיבציה של הילדים לקחת חלק בפעילות".

     

    "אתה יכול להזיק לגוף שלך", היא חוזרת מהעבר להווה, למראה ילד שקופץ קצת בפראות. "תבחר פעילות שלא מזיקה לגוף שלך. אתה יכול לתכנן מסלול", הילד מתייחס להערה בכובד ראש. "ביום שפגשתי את המרפאה בעיסוק, התחלתי לבנות את מרכז התנועה", נזכרת שריר.

     

    כיום, גן מצליח מוגדר זו שנה רביעית כגן ניסויי על ידי משרד החינוך. מטרת הניסוי היא לקדם את הכישורים הרגשיים והחברתיים של הילדים בעזרת תנועה.


     פועלים לפי מפת החצר. עבודה על הבנה ותפיסה מרחבית

     

    להמשיך ולנסות

    מי שמדמיין את הגן כאולם התעמלות רחב ידיים עמוס ציוד ג'ימבורי יקר, צפוי להתאכזב. הגן סטנדרטי לחלוטין, אך אורגן מחדש על פי צרכי התנועה. במרכז החדר הושאר מרחב פנוי ולא תראו כאן מקבצים של שולחנות שתופסים את כל שטח הגן. כל מרכזי הפעילות צמודים לקיר. לילדים אגב, מותר להיות יחפים.

     

    לא פעם עושה רושם שמרוב להיטות לקדם את הילדים ולהכין אותם לשלבים הבאים בחייהם הצעירים, שוכחים את עובדת היותם ילדים. שריר לא שכחה, אולי בזכות עברה. כמו כן, מתברר שמעבר לצורך הברור מאליו של ילדים בתנועה, לשימוש בה ככלי חינוכי יתרונות נוספים. "ציור שלא הצליח נשארים איתו מול העיניים, כך גם מגדל שהתפרק. לעומת זאת, תנועה שלא הצליחה לי נעלמת", מסבירה שריר. "יש משהו בפעילות התנועתית שמעודד את הילדים להמשיך ולנסות גם אם הם לא מצליחים בהתחלה.

     

    "בנוסף, קל ומהיר יותר לפתח את הכישורים שבחרנו של הכוונה עצמית, מסוגלות אישית ושיתוף פעולה דרך פעילות גופנית. הם קופצים בקפצית למשל ואני מכניסה חוק שקופצים 10 ניתורים וחוזרים לסוף התור. זה עובד. אין פה משהו רגשי כמו למשל כאשר ילד מחזיק בובה וילד נוסף רוצה לשחק בה. אני גם משתדלת לנטרל את המרכיב התחרותי במשחקים. בכיסאות מוזיקליים למשל, רק הכיסאות יוצאים והילדים יושבים אחד על השני ומרוצים".

     

    האקדמיה באה לגן

    על מנת לעודד את ההתקדמות וההתפתחות התנועתית, כמו גם כישורים נוספים של מתמטיקה, ראייה מרחבית ומסוגלות, לכל ילד יש ספר תנועה משלו. בספר התנועה, הילדים מציירים את האתגר האישי שלהם ועוקבים אחר ההתקדמות שלהם. שריר מסבירה שהיות וזה משהו שהילד בחר והוא משמעותי לו, הוא ישקיע בזה יותר אנרגיה.

     

    עולם התנועה בא לידי ביטוי כמעט בכל התרחשות בגן. בפורים מקימים בגן קרקס, בפסח פותחים משרד טיולים ומתכננים מסלולי טיול בגן או מסביב ובחנוכה לומדים על היכולת הסיבובית של הגוף. שריר ממהרת להרגיע שפעילות זו אינה מחליפה את המסורת והמנהגים.

     

    "הכניסה לניסוי הרימה את היכולת המקצועית שלי כגננת", מסבירה שריר. "קיבלנו את ד"ר אלה שובל, שמרכזת את המגמה לחינוך גופני לגיל הרך בוינגייט, כיועצת אקדמית המלווה את הניסוי. המפגש איתה הוא על בסיס שבועי. זה נהדר שהאקדמיה באה אלי לגן, לשדה, לרעיונות שלי ואומרת לי 'זו העשייה האינטואיטיבית שלך, בואי ותראי מה היא אומרת'. בנינו ביחד מודל הוראה ואחרי שלוש שנים הפכתי למרכז הפצה למוסדות חינוך אחרים. קיבלנו גם קצת תקציבים לציוד, אבל תתפלאי מה אפשר לעשות עם תקציבים נמוכים".

     

    לא נלחמת בשינויים

    אני מציצה בסקרנות בילדים שהתפזרו למרכזי הפעילות. שני ילדים בחרו משחק קופסה, אבל רובם בחרו במשחק תנועתי. שלוש בנות הולכות על קביים פשוטים העשויים משני דליים וחבל, כמה ילדים משחקים בקליעה למטרה, אחרים קופצים על מזרוני התעמלות, מסובבים גולות על צלחת הפוכה מפלסטיק ועוד. שריר מציינת שהילדים אוהבים דווקא את הדברים הפשוטים והדברים היקרים שוכבים על המדפים.

     

    את בעצם מנסה להחזיר את הילדים לצורת המשחק של פעם במובן מסוים.

    "אני לא נלחמת בשינויים, לא שופטת אותם ולא מעבירה ביקורת. אני מתאימה את עצמי לצרכים ונותנת מענה. אמבות עובדות כיום יותר, יש יותר טלוויזיה בבתים. אני מאמינה שהילדים לוקחים את מה שהם מקבלים כאן גם הביתה. הורים אומרים לי 'הוא פתאום התבגר, פתאום הוא לא בוכה על כל דבר'".

     

    ואכן, האווירה בגן רגועה מאוד. לא ראיתי ילדים המתרוצצים ממקום למקום, הם הרי נמצאים בתנועה, למה להם לרוץ? שריר כמעט ולא מתערבת בפעילות הילדים במרכזי העבודה. היא פונה לילד החובט במטקה במזרון ומבקשת את המטקה אליה. "למה לקחתי?" היא שואלת את ח'. "כי אני ילד לא טוב", הוא עונה. "לא", אומרת שריר. "כולם ילדים טובים. למה לקחתי?" היא שואלת שוב. "כי דפקתי?" מנסה ח'. "כן", היא אומרת. "ומה אפשר לעשות עם המטקה?" "להקפיץ כדור", עונה ח'. "אז בבקשה. להקפיץ כדור אתה יכול, להכות במזרון לא", וזה עובד.

     

    "אני אף פעם לא מדברת בעבר ובעתיד", היא מסבירה. "אני לא אומרת 'אתה משתולל, תירגע או תפסיק לעשות את זה. אני אומרת 'אתה רגוע'. אני מייצרת במילים את ההווה החיובי שאני רוצה שייווצר. חשוב כל הזמן לשים את הספוט על ההוויה החיובית".

     

    ומה יהיה בכיתה א'? איך הם יתמודדו עם הישיבה שעות מול שולחן? 

    "אני חושבת שהגרעין של העשייה ילווה אותם", היא עונה. "עדיין לא התנסינו

    באדפטציה של המודל לבית הספר ואשמח מאוד אם ההזדמנות הזו תקרה בדרכי. האינטואיציה שלי אומרת שאפשר למצוא דרכים ללמד חלק מהתכנים בשילוב תנועה. כשאתה גדל כילד שכל הזמן מעירים לך 'תפסיק ליפול, תפסיק לזוז', אתה מרגיש לא טוב עם עצמך. כל ילד שמעירים לו, נפגמת תחושת המסוגלות שלו. המפגש עם הגוף לעומת זאת, מאוד מעצים. אולי בגלל זה בחרתי בזה".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ילדים זקוקים לתנועה
    צילום:לין גרנרוט-קפלן
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים