שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    בית הספר שמציל ילדות אבודות

    הן מגיעות לשם אחרי שלא מצאו לעצמן שום מקום אחר בעולם - נערות צעירות, להורים שלא מתפקדים, מתעללים ומכים. האולפנה הניסויית דולב מצילה אותן וגם נותנת להן בית ומשפחה חדשה

    "כאן לא שואלים שאלות. כאן מקבלים את כולן", אומרת ס' בת ה-17 שהגיעה לאולפנה הניסויית דולב לאחר שחוותה בביתה אלימות, ברחה מהבית בגיל 14, עברה בין חברות וגרה לסירוגין ברחוב ובהוסטל לילדים חסרי בית. "האולפנה שינתה לי לגמרי את החיים. אם לא הייתי מגיעה לאולפנה, אני יודעת שהייתי נקלעת לסמים ונגררת למצבים איומים".

     

    האולפנה הניסויית דולב נמצאת בהתנחלות דולב, כ-6 ק"מ צפונית מערבית לרמאללה, בה מתגוררות כ-250 משפחות. באולפנה עצמה גרות כ-100 נערות שחוו התעללות מינית, אי תפקוד הורי ואלימות, שהביאו אותן למצבי סיכון כגון נטיות אובדניות, דיכאון, חרדה, אנורקסיה ושימוש באלכוהול ובסמים.

     

    כ-50% מהתלמידות בגילאי 11 עד 21 הגיעו לאולפנה מתוקף צו בית משפט לאחר שהורחקו מביתן. 35% מהן לאחר אשפוזים פסיכיאטריים וכ-60% מהן לאחר ניסיון אובדני.

     

    הכתבות הקודמות בסדרת בתיה"ס הניסויים:

      

    זוכות למודל משפחתי

    לפני 24 שנים, הוקמה אולפנת דולב על ידי הישוב שחרת על דגלו את ערך הנתינה. לאחר התלבטות בין שיקום אסירים לבית אבות, הוחלט להקים מסגרת טיפולית לבנות דתיות מסורתיות. כבר אז הוגדר שלכל נערה באולפנה הכוללת בית ספר ופנימייה תהיה משפחה מארחת מן הישוב, היות ומדובר לרוב בנערות שלא יוצאות באופן קבוע לביקורים בביתן. "בהתחלה לא הסכמתי לשום קשר עם ההורים שלי", מספרת ס'. "לאט לאט, בעזרת הצוות המקסים שפה, התחלתי לדבר איתם קצת בטלפון, התחלתי להיפגש עם אמא שלי ובהמשך הסכמתי להגיע הביתה לראש השנה. מאז אני חוזרת הביתה בסופי שבוע".

     

    אילן ביטון, המשמש כראש האולפנה כ-12 שנים, הגיע לחינוך לאחר ששירת כמ"פ בצבא והתלבט בין שני כיוונים שונים בהם עוסקים אחיו. האחד מנהל את המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת בן גוריון והשני מנהל פנימייה אף הוא. לאחר שביטון בן ה-39, נשוי + 5 סיים תואר שני בפיזיקה, בחר לבסוף להתמקד בחינוך. הוא הגיע לאולפנה, שכללה אז 20 בנות וסבלה מחילופי מנהלים ותחלופת כוח אדם גבוהה.

     

    "עשינו חושבים היכן הכי חשוב לתת את הדגש", הוא נזכר. "וראינו בניתוח של חתך המורכבויות של הבנות שהרובריקה שהכי חוזרת על עצמה היא של הקשר המשפחתי. המשמעות היא שהבנות הללו לא חוו תא משפחתי נורמטיבי. הבנו שהסיכוי של אותן בנות להקים משפחה הוא מאוד קטן. בית הספר להורות שלנו הוא בדרך כלל המודל שחווינו בבית. מה שקורה או לא קורה בבית הוא כל כך חשוב כדי לבנות את הזהות העצמית של הנערה ובהמשך לפרוץ קדימה ולהקים את משפחתה שלה".

     

    לאחר שהוגדרה המטרה, לפני כ-3 שנים, נכנסה האולפנה למסגרת בתי הספר הניסויים של משרד החינוך.

     

    "איזה אבא שפוט"

    למרות שמאז הכניסה לניסוי חל שיפור משמעותי בזכאות לבגרות העומדת כיום על 48%, נתון מרשים זה בהתייחס לפרופיל התלמידות אינו כלול לדברי ביטון במטרות המרכזיות של האולפנה. שתי המטרות העיקריות הן בניית זהות עצמית יציבה המאפשרת השתלבות בחיי הקהילה והקניית כישורי חיים נורמטיביים. "אנחנו משקיעים בבגרויות כי זה משפר את הביטחון העצמי שלהן ואת הדימוי, אבל אם מה שגורם לה להיות מאושרת זה לנגן על גיטרה. היא תקבל גיטרה ותתחיל לנגן", הוא אומר. גם משרד החינוך, לדבריו, קיבל מטרות אלו.

     

    במסגרת הניסוי נבנה מודל שחלקו הראשון הוא חיזוק והעמקת מודל המשפחות המארחות על ידי חיקוי ודיון במה שקורה במהלך הביקורים והשני הוא מעבר למבנה של משפחתונים, מבנה הקרוב יותר למסגרת הביתית.

     

    העמקת מודל המשפחות המארחות שם דגש על התאמת הנערה למשפחה המארחת כולל מוצא, מספר וגיל הילדים, האם היא אוהבת ילדים קטנים או לא, מנטליות ותרבות. לכל מספר משפחות יש עובדת סוציאלית המדריכה אותן. צוות שמלווה את הבנות דן איתן אחר כך על מה שקרה בתוך המשפחה. "בעוד שבעבר הן היו מתארחות, אוכלות והיה נחמד, אבל לא היו מעבדים את מה שהן ראו שם, כמו למשל, הישיבה לארוחה מסביב לשולחן, תפקיד הגבר במשפחה ועוד", מסביר ביטון. "הן אומרות לפעמים 'איזה אבא שפוט. הוא מפנה כלים', וצריך לעבד את זה. הן חוו פעמים רבות בביתן דברים מורכבים עם האחים וההורים וצריך לפתוח את זה".

     

    משפחות עם תחושת שליחות

    בנוסף, בשלוש השנים האחרונות התרחש בהדרגה מעבר למבנה של משפחתונים שדרש שינוי מבני וארגוני משמעותי. כיום באולפנה 8 משפחתונים, כאשר בכולם גר זוג עם ילדים וכ-12 תלמידות. 3 משפחתונים נמצאים בתוך הישוב, אך מחוץ לאולפנה.

     

    אילו משפחות לוקחות על עצמן לגור במשפחתונים?

    "משפחות עם כוח נתינה עצום וזה אחד הדברים שאני הכי גאה בהם", אומר ביטון. "חלק מהמשפחות הן מהיישוב וחלקן מבחוץ. שני בני הזוג עובדים באולפנה, בדרך כלל האב בחצי משרה, כי הוא עוסק בתחום נוסף והאם שמנהלת את המשפחתון עובדת בו במשרה מלאה. מעגלי התמיכה שלנו הם מאוד מאסיביים ומעבר להכשרה ראשונית של המשפחות, במהלך השבוע מתקיימים באופן קבוע 3-4 מפגשים עם פסיכולוגית ועובדות סוציאליות בהם הם רוכשים כלים נוספים. מתחילת הניסוי הכנסנו באופן הדרגתי בכל שנה 2 משפחות וזה מוכיח את עצמו ומקטין משמעותית את התחלופה. המשכורת נמוכה מאוד, אלו משפחות צעירות, בדרך כלל עד גיל 30, שרוצות לתרום ושיש להן מה לתת. הן מגיעות מתוך תחושת שליחות".

     

    חלק מהנערות מגיעות במצב בו הן עלולות להוות סכנה לסביבתן. כיצד מתמודדים עם זה בישוב?

    "יש מחיר שהישוב משלם. פתאום גונבים אופניים או שומעים קללות או רואים ביגוד מאוד לא צנוע בלשון המעטה", אומר ביטון. "מצד שני, יש פה דבר עצום שאנחנו תורמים לעם ישראל ולבנות הללו. אני קורא לזה סיכון מחושב. במשפחתונים שמחוץ לאולפנה יגורו כמובן נערות עם אקטינג אין ולא אקטינג אאוט. יש תוכנית אישית לכל אחת מהתלמידות ואם יש נערה שדורשת ליווי צמוד, היא תקבל אותו ולא תצא לבד משטח האולפנה".

     

    ג' הגיעה לאולפנה לפני כ-6 שנים. היא הוצאה מביתה בגיל צעיר, אמה עסקה בזנות והשתמשה בסמים. לאחר 8 שנים במשפחה מאמצת, המשפחה סירבה להמשיך ולאמץ אותה לאחר שהתחברה לחברה בעייתית וגרמה לפריצות לבית המשפחה. "להיזרק ממשפחה מאמצת זה אחד הדברים האיומים ביותר שיכולים לקרות. זה כישלון על כישלון, דחייה על דחייה, ניכור על ניכור, פשוט קורע לב", אומר ביטון. "בכיתה יב' היא פתחה את התיק שלה. היא גילתה הורים קשיי יום, בהדרגה היא גיבשה את המשפחה ומאז היא עוזרת להם. לפני 3 שבועות היא התחתנה עם בחור מקסים. מבחינתי זו הצלחה מסחררת. אם היא עם כיסוי ראש או לא, כיום, זה לא מעניין אותי. זו הבחירה שלה וזה בסדר גמור. לפני שבועיים היא באה בשבת עם בעלה להתארח אצל המשפחה המארחת שלה".

     

    "יש מחיר מאוד גדול שאני משלם ובעיקר המשפחה שלי", מודה ביטון. "מדובר בהמון שעות עבודה לא שגרתיות. אנחנו פתוחים 365 ימים בשנה ואין חופשות. כל הזמן מתעוררים מצבי חירום שיש לטפל בהם ולכן העבודה פה מאוד שוחקת ודורשת. ומצד שני, זה סיפוק אדיר לראות איך מצליחים לבנות מחדש את הזהות של חלק מהבנות ואת התהליך שהן עוברות פה. יש פה אחוזי נשירה אפסיים ואני מאוד גאה בזה כי אני בעצם מקבל את כולן ומצליח להכיל אותן עם כל הקושי".

     

    משפחה לסבית?

    "לפעמים הן מתריסות ושואלות למה דווקא מבנה מסורתי של משפחה ו'מה אם נהיה לסביות או חד הוריות'". מספר ביטון. "אני אומר להן 'בנות יקרות, אין בעיה שתבחרו מה שתחליטו זה בסדר גמור ובלבד שאתה מקבל החלטה מתוך מודעות עצמית ולא מתוך חוסר אפשרות לבחור. בכניסה של בית הספר שלנו כתוב 'דע מנין באת ולאן אתה הולך'. אנחנו לא אומרים להן קודם הכל היה רע, בואו נראה לכן משהו אחר. צריך לחזק גם את החוויות החיוביות שהיו להן במשפחה שלהן. אנחנו מדברים על מודל אחר של זוגיות ושיתוף פעולה. יש כאלו שיכולות להכיל את זה יותר ויש כאלו שפחות וזה בסדר גמור. אנחנו רוצים להחזיר להן את שוויון ההזדמנויות שנלקח מהן".

      

    הצלת נפשות היא הפרס האמיתי, אך גם פרס ארצי מטעם משרד החינוך בו זכתה לראשונה האולפנה ביחד עם הישוב הגיע וכן פרס ארצי של הפנימיות מטעם משרד הרווחה.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים