שתף קטע נבחר

  • דעות ומאמרים
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    שגרת טיוח: המזהמים לא משלמים את המחיר

    תיק החקירה בפרשת הזיהום החמורה בירקון, נסגר בפעם השנייה ללא כל כתבי אישום. בדומה למקרים אחרים, עלות שיקום הנחל תיפול על כתפי משלם המיסים, כלומר על כתפינו

    כמו בכרוניקה ידועה מראש של אוזלת יד ורפיון אכיפה, אתמול (א') נחתם הגולל על חקירת מחדל סביבתי נוסף, מבלי שאיש יישא באחריות לנזקים, כאשר התבשרנו שתיק החקירה בפרשת זיהום הירקון נסגר בפעם השנייה ללא כל כתבי אישום. 

     

    פרשה זו ארעה לפני כשנתיים, כאשר במהלך כיבוי שריפה שפרצה באזור התעשייה בהוד השרון, דלפה כמות גדולה של חומרי ניקוי ממפעל "סנו" אל מערכת הביוב. כתוצאה מכך קרס מתקן טיהור השפכים האזורי, שנאלץ להזרים לנחל את השפכים הגולמיים, כמו גם טונות של חומרי ניקוי רעילים.

     

    תערובת קטלנית זו גדשה את הירקון ומוטטה בתוך שעות ספורות מערכות אקולוגיות שלמות, ששיקומן המלא מוטל בספק עד היום.

     

    עם היוודע מימדי האסון, החל מיד, כמו על פי אות מוסכם מראש, מחול "האצבעות המאשימות" בין הגורמים השונים, שהטילו את האשמה למחדל זה על זה. כבר אז העזתי להתנבא בניחוש מושכל, שאף גורם המעורב בפרשה לא יישא באחריות לנזק ובסופו של דבר עלות שיקום הנחל תיפול כרגיל על כתפי משלם המיסים, כלומר על כתפינו.

     

    לצערי נבואה זו התגשמה במלואה. לדאבוני אין זו הפעם הראשונה ואם יותר לי להתנבא בשנית, גם לא האחרונה.

     

    מעבר לקו הירוק קל למצוא אשמים

    רק לאחרונה התפרסם מקרה נוסף של זיהום דומה בנחל אלכסנדר. פסולת אשר זרמה משטחי הרשות הפלסטינית, חדרה לנחל בעקבות הסרה של רשת סינון על ידי קבלן משנה של משרד הביטחון, שלא על פי ההוראות.

     

    במקרה זה נטען כי הסמכות בטיפול בנעשה מעבר לקו הירוק נתונה בידיהם של משרד הביטחון והרשות. גורמים, שספק רב אם יש באמתחתם הרצון, הכלים והידע הדרושים בכדי למנוע את הישנות הבעיה.

     

    בפרשת הזיהום המתמשך בנחל הקישון נושאים המפעלים המזהמים רק בשליש מעלות שיקום הנחל, בעוד שהציבור נושא במרבית הנטל.

     

    במקרים בהם הנפגעים העיקריים הם בני אוכלוסיות מוחלשות, כגון תושבי דימונה או הבדואים באזור רמת חובב, הטיפול בבעיות מסוג זה לוקה אף יותר. כאן לא מדובר על גחמות של מחבקי עצים, אלא בהגנה ישירה על חיי אדם, בריאותם ופרנסתם.

     

    סנקציות נגד מזהמים

    אין זה כורח המציאות כמובן. זיהום אינו מכת טבע, אלא נגרם על ידי בעלי אינטרסים, על פי רוב אינטרסים כלכליים. על-כן סנקציות כלכליות הן כלי אפקטיבי להרתעה והטמעה של אמצעי בטיחות ומניעה על ידי המזהמים.

     

    גופים כגון הרשות לניירות ערך והממונה על הגבלים עסקיים מטילים עיצומים כספיים בסך מיליוני שקלים על חברות עברייניות בתחומי הפיננסים וההגבלים העסקיים כעניין שבשגרה. זאת, מבלי שיהיה צורך בגיבוש כתב אישום פלילי נגד המעורבים.

     

    סנקציות אלו הוכיחו את עצמן כאפקטיביות ביותר וכיום גוברים הקולות הקוראים להרחיבן. אין סיבה שלא ליישם מדיניות זאת גם בתחום הגנת הסביבה.

     

    בשנים האחרונות קיבל המשרד להגנת הסביבה סמכויות נוספות לטיפול בעברייני סביבה בדמות תקנות "חוק אוויר נקי" וחוק "המזהם ישלם".

     

    כדי למנוע את האסון הסביבתי הבא ובכדי להטיל את עלויות השיקום על האחראיים האמיתיים לנזק, יש להרחיב סמכויות מנהליות אלו וליישמן הלכה למעשה. רק אז נוכל לשבור את מעגל הסרת האחריות ולקטוע את שגרת הטיוח.

     

    ד"ר אוהד קרני הוא מרצה וחבר בוועד המנהל של המכללה החברתית כלכלית

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים