שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    פרשת חוקת: הכל פתוח

    סיפור של יפתח, הנקרא בהפטרה, הוא סיפור של ניצחון מזהיר - ונדר מטורף שמסתיים בהקרבת בתו. יפתח, שכל חייו נאבק נגד החטא הקדמון של אמו, נופל לאותו בור - אבל עמוק יותר

    פותחים בזכות

    בפרשת השבוע, חקת, מסופר על הנסיונות של בני ישראל לקצר את דרכם, ולהיכנס לארץ תוך חציית ארץ אדום או ארץ האמורי. בקשתם של בני ישראל מנוסחת בצורה אנושית שאמורה לעורר את חמלתם של העמים. "ביקשנו יפה ואתם לא הסכמתם". יש הרבה דרכים להבין את הסרבנות, אבל בנרטיב הישראלי סרבנותם של אדום והאמורי, נתפסת כהתנהגות מרושעת ונטולת הצדקה, ועל כן היא נרשמת לחובתם בספר החשבונות של מלחמות הכיבוש הישראליות.

     

     

    בבתי הכנסת מפטירים בשבת זו בסיפור מלחמת יפתח בבני עמון (שופטים, י"א), מלחמה הנפתחת בנאום תגובה ארוך של יפתח, שבו הוא מבהיר את "זכותנו על הארץ", ומזכיר את הסרבנות של עמי הסביבה שגררה מלחמת אין-ברירה מבחינת בני ישראל.

     

    הפתח לועג לחומה

    הקרב של יפתח היה מפואר, ופארו נעכר על-ידי נדר מוזר ומבהיל, שבטירוף מוחלט גם יצא אל הפועל (שופטים י"א, ל'-מ'):

     

    "וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר אִם נָתוֹן תִּתֵּן אֶת בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי: וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה לַה' וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה: וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל בְּנֵי עַמּוֹן לְהִלָּחֶם בָּם וַיִּתְּנֵם ה' בְּיָדוֹ: וַיַּכֵּם מֵעֲרוֹעֵר וְעַד בּוֹאֲךָ מִנִּית עֶשְׂרִים עִיר וְעַד אָבֵל כְּרָמִים מַכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

     

    "וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל בֵּיתוֹ וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת וְרַק הִיא יְחִידָה אֵין לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ בַת: וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וַיִקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר אֲהָהּ בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי וְאַתְּ הָיִית בְּעֹכְרָי וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי אֶל ה' וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב:

     

    "וַתֹּאמֶר אֵלָיו אָבִי פָּצִיתָה אֶת פִּיךָ אֶל ה' עֲשֵׂה לִי כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ ה' נְקָמוֹת מֵאֹיְבֶיךָ

    מִבְּנֵי עַמּוֹן: וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ יֵעָשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים וְאֶבְכֶּה עַל בְּתוּלַי אָנֹכִי ורעיתי וְרֵעוֹתָי: וַיֹּאמֶר לֵכִי וַיִּשְׁלַח אוֹתָהּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים וַתֵּלֶךְ הִיא וְרֵעוֹתֶיהָ וַתֵּבְךְּ עַל בְּתוּלֶיהָ עַל הֶהָרִים: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וַתָּשָׁב אֶל אָבִיהָ וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר וְהִיא לֹא יָדְעָה אִישׁ וַתְּהִי חֹק בְּיִשְׂרָאֵל: מִיָּמִים יָמִימָה תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְתַנּוֹת לְבַת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה".

     

    אפשר לקרא את כל סיפור יפתח מנקודת המבט של הפְּתחים. פֶּתח הוא יצור פרדוכסלי. פתח הוא חלל. מעבר בתוך קיר, חומה או כל דבר אחר החוסם את המעבר. הקיר והחומה מסמלים את הרצון בשמירה ובידוד מהסביבה, ואילו הפתח מסמל את חוסר היכולת לחיות בבידוד מוחלט, ואת ההכרח בקשר עם הסביבה. הפתח מורד בקיר ובחומה שבתוכם הוא נמצא. הפתח שם ללעג את הרצון שלנו בביטחון מוחלט, ואת האמונה שאנחנו יכולים להסתדר לבד. כדאי להתבונן כך על הפתחים בבית הפרטי שלנו, בערים ובמדינות וגם בפתחי הגוף. "כולנו זקוקים לקשר, כולנו זקוקים למגע".

     

    "פתח פתוח מצאתי"

    נעקוב אחר סיפור יפתח מנקודת המבט של הפֶּתח. ראשית, כמובן, שמו של יפתח. שם זה מעיד על אחריתה המרה של בתו, אך לא פחות מכך, הוא מאיר באור אירוני את ראשיתה של אמו. בתחילת הסיפור נאמר לנו שיפתח "היה בן אישה זונה". בספרות חז"ל משתמשים במונח: "פתח פתוח" על מנת לתאר אישה שאינה בתולה. גם הכינוי "פרוצה" מלמד על אותה תפיסה. אישה אמורה להגיע "סגורה" לבעלה, אבל לא כך הייתה אמו של יפתח. שמו של יפתח מעיד עדות אירונית על מעמדה של אמו.

     

    בניגוד לאמו ה"פתוחה" - שם הכתוב דגש על "סגירותה" של בתו. יפתח, בן הזונה, הצליח לגדל בת למופת. פעמיים מסופר לנו שבת יפתח הולכת להרים לבכות על בתוליה, ובהמשך, לאחר הוצאתה להורג, מסופר, ככל הנראה לשבחה, "והיא לא ידעה איש". הנה יפתח, הקרוי על שם ערוות אמו, מסדר מחדש את העולם: אמו הייתה יותר מדי "פתוחה", ועל כן בתו תמות בעודה "סגורה".

     

    ומי מביא את הקללה הזו על בת יפתח? פה שנפתח במהירות רבה מדי. בפרשה הקודמת האדמה "פצתה" את פיה ובלעה את קורח ועדתו, ובסיפור זה יפתח אומר על עצמו "פציתי פי", ובתו חוזרת על כך: "אבי, פצית את פיך".

     

    ליפתח היה פה מאוד פתוח וחסר שליטה, ונראה שזה הרבה יותר מסוכן ממה שהיה לאמא שלו. לסיום חלק זה אציין את המשחק היפה של המספר: יפתח נודר להקריב ל-ה' את מי שייצא ראשון מפתח ביתו. והנה, דווקא כאן, מהתל בנו המספר ומשתמש במילה "דלת" במקום במילה פתח. האם גם המספר כבר הרגיש שהשימוש ב"פתח" בסיפורו עולה על גדותיו, ויש צורך להתחכם?

     

    לא מצאו פתח

    בלשונם של חז"ל מסמן הביטוי "למצוא פתח" את הטכניקות השונות של התרת נדרים. אדם נודר נדר, ורוצה אחר כך להתירו ולהשתחרר ממנו, והחכם צריך למצוא פתח להתרת הנדר. מבחינה הלכתית אין דבר קל יותר ממציאת פתח להתרת נדרו של יפתח. יפתח נדר לעבור על איסור תורה, ועל כן נדרו לא תקף. נקודה. אבל בעולם הפרדוכסלי והאכזרי של פתחי יפתח, נעלמה הלכה פשוטה זו מהחכמים, והילדה הועלתה על המוקד. הדבר הכי פרדוכסלי הוא שחז"ל קוראים לזה הלכה. זו אפילו לא הלכה, זה יסוד הקיום. אז מה נעלם מעיניי כולם?

     

    במדרש מרגש המושם בפיה של בת יפתח, מבהירים חז"ל את הקושי העצום של התרבות המקראית (ובוודאי החז"לית) לשאת את סיפור בת יפתח (מדרש תנחומא (בובר) בחוקותי, ז'):

     

    "אמרה לו בתו (ליפתח): 'אבי, שמא כתוב בתורה שיקריבו נפשות בניהם על גבי המזבח? והלא כתוב: מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן... ולא מן בני אדם'. אמר לה: 'בתי, נדרתי...' אמרה לו: 'יעקב אבינו שנדר 'וכל אשר תיתן לי עשר אעשרנו לך', ונתן לו הקדוש ברוך-הוא שנים-עשר שבטים, שמא הקריב אחד מהם?! ולא עוד, הלא חנה כשהיא נודרת ואומרת 'ונתתיו לה' כל ימי חייו'. שמא הקריבה את בנה לקדוש ברוך-הוא?!' כל הדברים האלה אמרה לו, ולא שמע אליה. אמרה לו: 'הניחני ואלך אצל בית דין, שמא אחד מהם ימצא פתח לדבריך'... הלכה אצלם ולא מצאו פתח להתיר את נדרו".

     

    הנה כי כן, האיש שנאבק כל חייו נגד החטא הקדמון של אמו, מוצא את עצמו, בערבו של יום, באותו בור - אבל הרבה יותר עמוק ומכוער.

     

    שיר - ושאלות בבית המדרש של הטוקבקים

    חברותי וחברי, אנא האירו את עיני – מה חשבו לעצמם האנשים שהפגינו נגד חקירת הרב ליאור. שכאילו מה, שאין גבול? שרבנים הם מעל או מתחת לחוק? איפה הם חושבים שזה ייעצר, ועל מה מותר יהיה לחקור רב? למה לעזאזל, משטרה לא יכולה לחקור רבנים? האם יש אפשרות שחקירה של רב דווקא מכבדת אותנו כמדינה?

     

    ועניין אחר לגמרי. עניין מרגש – עשיית שירים. בפרשת השבוע שלנו אנחנו נפרדים ממרים, ומרים היא המים. אני מצרפת שיר של דליה מרקס על אישה ומים. השיר בוודאי לא נכתב על בת יפתח, אבל קריאתו בהקשר זה גורמת לי לבכות:

     

    לְכִי לָך אֶל הַמַּיִם!

    יֵש בְּתוֹכֵך בְּכִי גָדוֹל –

    שֶמְּסָרֵב, שֶאֵינוֹ יָכוֹל,

    שֶנֶּחְנַק תַּחַת כּוֹסוֹת הַקָּפֶה,

    תַּחַת הַחֶשְבּוֹנוֹת,

    תַּחַת חֶרְדַת הַמָּחָר –

     

    לְכִי לָך אֶל הַמַּיִם!

    קְחִי עִמָּך זִכָּרוֹן שֶל

    יַלְדָּה קְטָנָה בַּגִּנָּה,

    עִם שִמְלָה מְנוּקֶּדֶת

    וְלֵב גָּדוֹל אָדוֹם

    תָּפוּר עַל הֶחָזֶה.

     

    לְכִי לָך אֶל הַמַּיִם!

    רִבְבוֹת דִמְעוֹתֵיהֶם

    יְבַכּוּ אוֹתָךְ

     

    וְטָהַרְתְּ.

    (דליה מרקס)

     

    ואתם, אנא, הוסיפו לשלוח אלי שירים. אני ב-wg@netvision.net.il

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים