כבוד הרב ליאור קודם לכיבוד החוק

מאות צעירים דתיים מן הימין התפרעו בעיר הבירה, קיימו הפגנה לא חוקית, חסמו קצת כבישים, זרקו אבנים על בית המשפט העליון, פצעו שוטרים ונפצעו בעצמם – ומה יש לרבנים הראשיים, מנהיגיו של הציבור הזה מטעם המדינה, לומר על האירועים? כלום. אפילו לא מילה אחת. לא גינוי ולא התראה, לא שאט נפש ואפילו לא בדל דבר תורה. לפעמים שתיקה אחת שווה אלף מלים.

לאן נושבת הרוח?

נוכח אירועי אמש, בחרו הרבנים הראשיים להתמקד בגילוי הדעת שלהם דווקא ב"פגיעה בכבודו" של הרב דב ליאור. האזרח דב ליאור, כזכור, הוזמן לחקירה במשטרה לפני חודשים רבים. האזרח דב ליאור לא הגיע לחקירה, למרות שהוזמן בנימוס שוב ושוב. במקרים שכאלה, במדינה שבה כל האזרחים, לרבות רבנים, שווים בפני החוק – מי שלא מגיע, צפוי להיעצר מתישהו. זה בדיוק מה שקרה, וזה בדיוק מה שהרבנים אינם מוכנים לקבל: הליך חוקי לחלוטין

ותקין לגמרי, שנעשה ברשות וסמכות, הוא בעיניהם רק "פגיעה בכבוד" של גזען קטן וחשוך – אבל אחד שמתהדר בתואר "רב" בדיוק כמוהם.

דב ליאור חושב שברוך גולדשטיין קדוש כמו קדושי השואה, שצריך לגרש מכאן את האזרחים הבדואים ואולי גם את הערבים באשר הם ערבים, ושספר הדן בהלכות הריגת גויים ראוי ל"הסכמה" שלו. דב ליאור, כמו הרבנים הראשיים, הוא פונקציונר המקבל משכורת מטעם מדינת ישראל ואמור לציית לחוקיה.

הוא סבור שאין ב"הסכמה" שלו לספר "תורת המלך" משום הסתה לגזענות? יתכבד נא ויעמוד לדין ויגן על אמונתו בחירוף נפש בבית משפט, כמו כל חשוד בעבריינות אידאולוגית שיש לו, בעיני עצמו, משהו חשוב לומר.

אבל דב ליאור בחר שלא לעשות כן, אלא להפר חוק, והרבנים הראשיים בחרו לעודד אותו, לגבות אותו ולהצדיק בשתיקתם את ההתפרעויות, האלימות והפרות החוק הרבות שיתרחשו בעניין הזה. אין בבחירה הזאת דבר שהוא מרוחה של יהדות נאורה וסבלנית, שוחרת שלום או דמוקרטיה. זוהי בחירה פופוליסטית, שכן כבוד הרבנים הראשיים לא צריכים להציב אצבעות מרוחות ברוק ברוח כדי לדעת בדיוק לאן היא נושבת ומהי עוצמתה.

מזה שנים רבות, הציבור שהם מנהיגים תובע לעצמו זכויות יתר מכוח אמונתו הדתית. זו מצדיקה גזל קרקעות ותג מחיר, התעמרות בפלסטינים וסילוק נשים מבמות ציבוריות, והכל מכוחה של אותה "תורה" שבשמה מותר גם להרוג גוי ולנוח.

עוד איחוד כזה ואבדנו

הרבנים הראשיים הם חיות פוליטיות מתחכמות, שאם לא כן לא היו שורדים בג'ונגל הפונקציונרים הדתיים. הבחירה שלא לגנות את המתפרעים אמש, אלא דווקא את התנהגותה של המשטרה ובמובלע את כל רשויות החוק, היא בחירה פוליטית מובהקת, חנחון מתחסד כלפי ציבור ימני אלים וזלזול מופגן במוסדות המופקדים על כך שלא נהרוג זה את זה סתם כי מתחשק לנו.

ומדוע? רק מפני שהרב ליאור זכאי בעיניהם לסוג של "כבוד" ששמור למורמים מעם, שהוא בעצם פולחן האישיות הנוהג בשנים האחרונות סביב רבנים (וגם נגד הפולחן הזה, שהוא כמעט עבודת אלילים, מעולם לא נשמע קולם של הרבנים הראשיים).

כבודו של אדם במדינה דמוקרטית נובע מכך שהוא אדם. חובותיו כלפיה נובעות מעצם אזרחותו. לו היו הרבנים הראשיים חרדים באמת לכבודו

של האדם בישראל, היה עליהם לגנות כל אירוע של אלימות משטרתית, כל עינוי דין וכל אי-צדק שנעשה בבני אדם באשר הם בני אדם. שמעתם מפיהם גינוי כזה פעם? ברור שלא: שתיקה, כאמור, שווה אלף מלים.

בציבור הדתי-לאומי רווחת היום תחושה נדירה של איחוד שורות ואחדות דעים. אם נתבונן בתחושה הזאת בלי האופוריה המלווה אותה, נגלה שהשורות אוחדו סביב גזען מתועב, שהאיחוד כרוך בהתפרעויות ושהרבנים הראשיים מאפשרים בשתיקתם את ההתפרעויות הבאות. עוד שניים-שלושה אירועים מאחדים שכאלה, והתהום שבין שומרי חוק ומפריו תיפער, תתרחב ותבלע גם אותנו, גם אותם.