אני בהריון! אז למה במקום לשמוח אני בדאון?
כולנו מצפים מנשים בהריון להיות שמחות ומאושרות מהבטן התופחת והתינוק שבדרך. אבל בפועל לא הכל כל כך ורוד. ליאת לוי-קופלמן הסתכלה לדיכאון בעיניים - וניצחה אותו יחד עם "מוטרדת מאוד, 32". כתבה שלישית במדריך להריון מושלם
מאחר שאופטימיות היא לא הצד החזק שלי, תהיתי כמה זמן תחזיק האופוריה שתפסה אותי בתחילת ההריון. ובכן, בדיוק ארבעה שבועות (הישג נאה למי שתמיד רואה את החצי הריק, גם כשהכוס לגמרי מלאה). פתאום, במקום שמחה, התחלתי להרגיש איך הפאניקה מזדחלת לי לתוך הוורידים ומשתקת אותי. "או, שלום לי. חזרתי לעצמי", נשמתי לרווחה והתפניתי בלב שלם וכבד לדאגות ולייסורים המוכרים לי כל כך.
הכתבות הקודמות בסדרה:
מה יקרה אם אני ומר בחור לא נפסיק לריב?
האמת שהכול התחיל בביקור של אמא שלי. כמו תמיד רבנו, כשכל אחת מראה לשנייה שהיא יודעת לצעוק יותר חזק. אחרי שהרעדנו את הבניין והתיישבנו לקפה, הסתכלתי על האישה שלפני חמש דקות נראתה לי חצי־משוגעת והתחלתי לחשוב איזו אמא אני אהיה. גם אצלי ואצל הילדים שלי זה יהיה ככה, שצועקים במקום לדבר? ואיך אני יכולה לעשות את זה יותר נכון? ומה זה בכלל יותר נכון? וכמה כדאי להתחיל לחסוך לפסיכולוג בשביל התינוק שבדרך?
- בקרו בעמוד הריון ולידה שלנו
מכל הדברים המציקים שעלו לי, הכי הטריד אותי הזיכרון של אחת מחברותיי, שבמשך כל ההריון, בכל זמן ומקום, לא הפסיקה לריב עם בעלה, ולא משנה כמה אנשים היו לידם באותו רגע. "תודי שהוא מעצבן", היא אהבה להגיד לי. הבעל שלה באמת היה קצת מעצבן, אבל בטח לא הגיע לו היחס הרע שקיבל, וגם הוא כנראה הרגיש ככה, כי היום היא גרושה פלוס אחת בת שנה.
הרגשתי איך גל חרדה גואה בי. הרי הגעתי מראש מצוידת בפתיל קצר במזג לא נעים ולא נוח, וכבר עכשיו, בהתחלה של ההתחלה של ההריון, הרגשתי איך כל דבר מקפיץ אותי. מה יקרה אם אני ומר בחור לא נפסיק לריב, כלומר יותר מבדרך כלל? ומה יקרה לזוגיות שלנו, אם כבר מעכשיו אני מרגישה שאני מתפוצצת מהורמונים וגם קצת הרבה מתחרפנת?
כל מי שהתקרב אלי - חטף!
ואם לא די בסטרס שלהלן, כשכבר הייתי בטוחה שכיסיתי כל אסון אפשרי, פתאום לכולם נהיה דחוף לספר לי על הריונות בסיכון ולידות בסיבוך וחיים בזבל. פה לחש לי חבר שאני הולכת להשמין בטירוף, להשתגע מההורמונים ולאבד – לפי הסדר הבא – את הגזרה, את השפיות ואת מר בחור ולגמור את החיים על תקן סחבה גלמודה וחד הורית. שם הזהירה אותי חברה שבהריון ראשון לא יודעים לזהות צירים ואני בטח אגיע מאוחר מדי בשביל האפידורל. השמחה של ההתחלה הפכה לזיכרון דהוי, מפלס החרדות שלי שבר את השיאים של עצמו, העצבים שלי התרופפו, וכל מי שהתקרב אלי (גם אם בא בטוב) פשוט חטף.
בסוף נשברתי: נכנסתי לפורומים של הריון ולידה באינטרנט, חיפשתי אוזן קשבת לפחדים (המוצדקים. בטח מוצדקים) שלי ולהפתעתי התברר לי שיש עוד אלף כמוני, ואפילו גרועות יותר. היו שם ניקים וירטואליים היסטריים שלידם הרגשתי כמעט שפויה ואפילו קצת רגועה. מאז, כל פעם שעלתה לי בראש מחשבה מלחיצה, מיד רצתי לאינטרנט וחיפשתי את "מוטרדת מאוד, 32" או "אמא היסטרית (לעתיד)", ונשמתי בהקלה. תודה לאל, יש משוגעות גדולות ממני. אפילו שמשוגעות כמוני אין.
על נדנדת הרגשות – בין אופוריה להיסטריה
את מוצאת את עצמך כועסת בלי סיבה ממשית, בוכה ומדמיינת אסונות בלתי אפשריים? רגע אחד את מאושרת ומיד אחר כך גועה בבכי תמרורים? את כועסת על כל מי שמתקרב אלייך? מבולבלת ממה שקורה לך? לפני שאת מחליטה לאשפז את עצמך, כדאי שתדעי שזה לא את – זה ההריון.
- למה זה קורה?
בעיקר בשליש הראשון, השינויים ההורמונליים מהירים מאוד. לא מספיק שאת צריכה להתרגל לזה שאת בהריון, לעייפות, לבחילות ולעובדה שהגוף שלך משתנה, לכל אלה מצטרפות גם כל מיני דאגות וחרדות.
- מה עושים?
אומרים למי שנמצאים לידך שאת רגישה במיוחד ושתשמחי לתמיכה ולהתחשבות. אם המצב ממש מידרדר – פונים לאיש מקצוע או מצטרפים לקבוצת תמיכה. בלי בושה.
פונים (כרגיל) לעזרתו של האוכל, אבל בצורה קצת אחרת. לא טובעים במכל שני ליטר גלידה אלא מרכיבים תפריט לאיזון מצב הרוח. תפריט כזה מורכב בעיקר ממזונות המכילים פחמימות מורכבות
וויטמינים מקבוצת B, כמו לחם מלא, קינואה, דגנים מלאים, קטניות, ירקות עליים ירוקים, משמש, אבוקדו, אגוזים וגרעינים.
נעזרים בטיפול בפרחי באך, הבטוחים לשימוש בהריון. אפשר לקנות בבית המרקחת תמצית "רסקיו רמדי" או להתייעץ עם מטפל מוסמך לפרחי באך שיתאים לך תמצית באופן אישי וגם ישנה אותה מפעם לפעם, בהתאם למצבך.
לחלופין, אפשר להכין לבד תמצית כללית להרגעה. קונים בבתי טבע או בחנויות ייעודיות את התמציות הבאות: walnut, aspen, olive ו־white chestnut. קונים בבית המרקחת בקבוק עם טפטפת בנפח 30 מ"ל, מזלפים לבקבוק 2 טיפות מכל תמצית וממלאים את הבקבוק במים מינרליים. מזלפים על הלשון (או מתחתיה, מה שנוח) 4 טיפות 4 פעמים ביום או בכל פעם שמרגישים חרדה או מצוקה (אין חשש, אפשר ליטול את הטיפות גם 8 פעמים ביום).
ליאת לוי-קופלמן וד"ר הגר שפר הן מחברות הספר "OMG אני בהריון"
