בצה"ל שרים כל הדרך לפיצוץ

הנה מגיע עוד סיפור שמתחזה למלחמת התרבות בין חילונים לדתיים בצה"ל, ועימו מגיעות התגובות הצפויות מצד חילונים: צוערים דתיים בבה"ד 1 סירבו להקשיב לשירת נשים במסגרת שיעור מורשת קרב? היצורים האלה עם הכיפות יצאו מהאולם בו בנות להקה צבאית עמדו ופיזמו? שערוריה! להדיח!

עוד ביהדות  - קראו:

• בואו ניפרד: דתיים ומתנחלי "תג מחיר"
• הפלות - ודברים שאסור לומר בת"א/ טלי פרקש
• כמיטב המסורת: שופינג לחג
  

ברור שצריך להדיח, בדיוק כמו שהמפקד שלהם מאיים לעשות, אחרי שנזף בהם ואמר כי מי שאין לו כבוד לזולת - גם אין לו רגישות, והוא עוד עלול להרוג ילד בלבנון במקום את האויב.

וכבר נזעקים מנגד רבני ישיבות ההסדר, שלא כולם סגורים על הנושא, וצה"ל וחילו רוחשים, מפני שהם יושבים כרגע על חבית חומר נפץ בכל הנוגע למצבן של יחידות מעורבות של דתיים וחילוניים. החבית תלך ותתפח בשנים הבאות, ואולי, יש מי שנבהל, היא כבר עומדת להתפוצץ.

שילוב כאילו-ראוי

הדבר היחיד שאפשר להסכים עליו, לטעמי, הוא על עצם קיומה של החבית. מידת הנפיצות שלה,

למרבה הצער, לא תלויה כלל במה שצה"ל יעשה או לא, אלא במידת ההתחרדות המואצת של צעירים חובשי כיפות. כשתתפוצץ, יוכלו אלה להאשים רק את עצמם: הפעם, אם יורשה לי, לא מדובר בפיצוץ - כי אם בטמטום. של כולם.

הסדר נאה אבל ממש לא ממצה יש בצה"ל, "שילוב ראוי" שמו, ועניינו – פתרון בעיות הלכתיות הניצבות בפני מתגייסים יראי שמיים. בהסדר הזה, המרחב הצבאי הציבורי של נשים בצבא הולך ומצטמצם, ותיתכן פגיעה משמעותית בזכויותיהן בעתיד, אבל לא כל סיטואציה אנושית מזדמנת היא עילה לפגיעה שכזאת. הצוערים שסירבו לשמוע שירת נשים ביקשו בנימוס לצאת מהאולם לפני תחילת הזימרה, ונענו בסירוב מוחלט: מותר לכם לאטום אוזניים או להיעדר רק מפעילות פנאי, נאמר להם, ואילו כאן עסקינן בשיעור מורשת קרב של ממש פלוס להקה, ולכן - בפקודה - תאזינו.

מרגע שפקודה מטומטמת שכזו מושמעת, שני הצדדים עתידים לעלות כל אחד על הבריקדה שלו, אם לא יתעשתו. הבחורים עם הכיפות לא יתקפלו, ואם צה"ל לא יתקפל, יהיה כאן קרב מיותר לגמרי. הלא הצוערים הללו לא ביקשו לבטל את שירת הנשים או להרחיקן מן הבסיס. הם לא ביקשו לפגוע בבנות הלהקה הצבאית או להלבין את פניהן ברבים. רק לא להיות שם, ברגע שערכו הצבאי כנראה כל כך מובהק, עד כי מפקדים מוכנים להילחם עליו בדימויים מפחידים ובלתי ראויים בעליל.

היהדות הולכת אחורה

ואין זאת אומרת שהצוערים, במחילה, לא מטומטמים גמורים בעצמם. במורשת קרב של עופרת יצוקה אני לא מתיימרת להבין, אבל במהלכים ההיסטוריים שהובילו לאיסור הקשבה לשירת נשים, דווקא כן. כששמואל, אמורא נאור לתקופתו - עניין של לפני אלפיים שנה בערך - טבע את "קול באשה ערווה", הוא בסך הכל שימש כהד נאמן לקולות שתבעו מנשים מכל הדתות הפגניות לשבת בבית, ולא להפריע לשמחת הפולחן הגברית.

הכנסיה הנוצרית קתולית שקמה כמה מאות שנים מאוחר יותר, אסרה על נשים לשיר במקהלות בדיוק מאותה סיבה, והמוסלמים הושיבו בנות ונערות מאחורי מושרביה מאותו טעם עצמו: גופה של האישה הפך לאבן שואבת לכל חטאי הגברים, במהלך חברתי שאִפשר הדרה של נשים מרכוש ומעמד, קול ונוכחות.

הקתולים כבר החלו להתעשת, האיסלם הפרוגרסיבי גם הוא מתחיל להשמיע קולות של נאורות, והיהדות

המתחדשת צועדת בגאון אחורה, אל חשכת גדרי-צניעות שתוביל את מאמיניה בעוז ובנחישות לקיום טאליבני טהור. צאצאיהם של הלוחמים שאינם מסוגלים לשמוע נשים שרות מבלי להתפלש בהזיות ארוטיות, אולי יידעו להרוג את האויב הנכון, אבל לא יידעו עוד לחיות בקרב מי שאינו מאמין כמוהם.

עד שזה יקרה, מן הראוי ששני הצדדים יישבו ויחשבו קצת כיצד ליצור "שילוב ראוי" לעת עתה, בדרך שלא תמשיך ותפגע במשולבים ובנשים: מן הסתם יש דרך כזו, אלא שכדי להגיע אליה יש לחשוב בזהירות, הרבה לפני שמתחילים להעניש.