שרה ג'סיקה פארקר: באמת שאין לה מושג
"סקס והעיר הגדולה" מאחורי שרה ג'סיקה פארקר, ומלפניה? שום דבר מבטיח או מקורי. בקומדיה הבנאלית "אין לי מושג איך היא עושה את זה" היא לא מחדשת, ולא נעליים
"אין לי מושג איך היא עושה את זה" ("I Don't Know How She Does It") הוא סרט שביציאה ממנו תשאלו את עצמכם כיצד שרה ג'סיקה פארקר ממשיכה לקבל הצעות עבודה בהוליווד וכיצד היא גורמת לקהל לשכוח את סרטה הירוד הקודם? לי, בכל אופן, אין מושג איך היא עושה את זה, אבל אני מייחל ליום שבו היא תפסיק.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
הסרט נוצר בהשראת רב המכר של אליסון פירסון הנושא שם זה (2002). פירסון, בעלת טור שבועי בדיילי טלגרף, יצקה את אבחנותיה לגבי הקושי לתמרן בין אימהות, זוגיות ועבודה תובענות, לנקודת המבט של אשת עסקים בשם קייט רדי. הדמות במקור הספרותי מתנסחת כמו בעלת הטור שיצרה אותה, כמעין קארי ברדשאו בריטית שהמירה את האבחנות השנונות אודות אופנה, קניות וסקס באלו העוסקות בשלב הבא, שבו למי כבר אכפת מאופנה וכמעט אין סקס.
לא מתבגרת
בדומה ל"יומנה של ברידג'ט ג'ונס", לעיבוד של "צ'יק ליט" (ספרות נשית קלילה) בריטי יש פוטנציאל להיות בידור קליל ומספק. סרט שכולו סובב סביב גיבורה שנונה המצליחה לגעת בליבן של הצופות החולקות את נקודת מבטה. זהו תפקיד שכל שחקנית מייחלת לו ואין ספק שפארקר זקוקה לו כעת במיוחד. כישלונו הכלכלי והביקורתי המהדהד של "סקס והעיר הגדולה 2" הבהיר שפרק ברדשאו בחייה המקצועיים הסתיים ו"אין לי מושג" יכול היה להיות הפרויקט המושלם לשלב הבא.
אבל זהו לא ספינאוף ל"סקס והעיר הגדולה". במעבר לצידו השני של האוקיינוס האטלנטי, קייט רדי, כך מסתבר, החליפה את השנינות בטרחנות. זאת לא חזרה לניו יורק ולחנויות הנוצצות בשדרה החמישית אלא לבוסטון המאופקת. במקום התפעלויות אקסטטיות מנעלי מנולו בלאניק, הומור האופנה קשור לכתמי אוכל המתגלים בפגישות עסקים.
כדי לשמר את נקודת המבט החיצונית של הגיבורה-מספרת, התסריט של אלין ברוש מקנה ("השטן לובשת פראדה") משתמש בקריינות שבה הדמות הראשית חולקת את מחשבותיה. תחבולה התורמת לדמיון החיצוני ל"סקס והעיר הגדולה". בכדי לחדור לתוך מחשבותיהן של דמויות המשנה יש לאורך הסרט הבלחות של הפורמט הפסאודו-תיעודי (בנוסח סדרת "המשרד") שבו הן מתראיינות לצוות צילום בלתי נראה. לא ברור איזה צוות צילום ימצא עניין בראיון עם מכריה של דמות לא מעניינת זו, אבל התחבולה המשומשת רק מדגישה את הדשדוש הקומי של הסרט.
בין "סקס והעיר הגדולה" ל"המשרד"
קייט רדי (פארקר) זוכה להערכה בעבודתה בקרן גידור ונשלחת לפתח יוזמה עסקית עם כריש השקעות בעל השם הסוגסטיבי ג'ק אייבלהאמר (פירס ברוסנן). אבל בבית מחכים לה בעלה הארכיטקט ריצ'ארד (גרג קיניר) שנמצא "בין עבודות", ושני ילדיה - הבן הקטן והבת המבוגרת מספיק כדי לנגן כמו כינור על רגשות האשם שלה.
התמרון הלא פשוט מלכתחילה הופך לקשה עוד יותר כאשר התפתחות היוזמה העסקית מחייבת אותה לצאת שוב ושוב לנסיעות עסקים. אחת מהן, שומו שמיים, אפילו גורמת לה להסתלק באמצע חופשת חג ההודיה. הבגדים לא מסודרים, לילדים יש כינים וחמותה רומזת כי בנה הקטן היה כבר מדבר אם הייתה מבלה יותר זמן בבית.
דמויות המשנה בסביבת העבודה שלה מדגישות את האתגר שבשילוב בין קריירה ומשפחה. מומו (אליסון מאן), המסייעת להן בפיתוח הפרויקט, היא צעירה, בוגרת אוניברסיטה יוקרתית וממוקדת כולה בפיתוח הקריירה שלה. המחשבה על בן זוג קבוע, שלא לדבר על ילדים, נראית בלתי סבירה. לכן היא לובשת בגדים שחורים ומתנהלת עם מנעד רגשי של רובוט שעבר כריתת אונה. כריס (סת' מאיירס) הוא הקולגה הפחות מוכשר המחפש דרכים להכשילה ולהתקדם במקומה.
במחנה של קייט נמצאת חברתה הטובה אליסון (כריסטינה הנדריקס, "מד מן", שטרם מצאה תפקיד קולנועי ראוי), המשמשת כאן כמכשיר תסריטאי להפרחת תובנות בנאליות לגבי הדרישות הלא הוגנות מאישה עובדת, והבעת הערצה לחברתה. היא לא היחידה שעושה זאת בסרט.
גם הבעל ריצ'ארד אוהב את אשתו עד בלי די, ואייבלהאמר נדמה כמתאהב בה בפגישתם הראשונה, בעודה מתגרדת מכינים.
התחושה המתמדת של הערצת האישה העושה את הבלתי אפשרי, זו המובעת באופן לא אירוני בשם הסרט, מביכה למדי. תפקיד שאמור להיות אגו טריפ לשחקנית, אבל בגלל חוסר האמינות האפקט נלעג.
העלילה נעה בתנועת מטוטלת בין המשרד, לחצים ואתגרים, לבין המשברים הלא צפויים בחזית הבית. הפוטנציאל לקשר רומנטי בפגישות העסקים עם ג'ק (המתקיימות גם בטריטוריה הטבעית של פארקר - ניו יורק), נעדר מומנטום אמיתי. לא בגלל שיחסיה הדהויים עם בעלה נראים כעמידים בפני כל זעזוע, אלא מכיוון שהדמות מוגדרת כמושלמת ומעוררת התפעלות כבר במשפט הפתיחה של הסרט. הסיכוי שהיא תפתיע בהתנהגות לא צפויה מוכחד מראש, ואיתו כל סיכוי לעניין במתרחש מצד הצופים.
