שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חברון: טיול בעיר בימים של היסטוריה פלסטינית
    מעבר לקו הירוק נמצאת חברון, עיר היסטורית שבה 160 אלף פלסטינים ו-750 יהודים. יואב נאמן סייר בה ופגש יהודים ומוסלמים בימים בהם הרשות הפלסטינית עוברת מהפך. או שלא

    חברון. לא, אתם לא נקראים לשירות מילואים ואפילו לא להפגנת סולידריות עם הפלסטינים או עם הגולדשטיינים. אלא בסך הכל מוזמנים לבוא לבקר בעיר פצועה אך מרתקת.

     

    עיר מחולקת, עם 160 אלף פלסטינים ו-750 מתנחלים שאשר חיים אחד בתוך השני, ויחד עם זאת מופרדים הרמטית, כשכל אחד שייך ליישות שלטונית אחרת. מי יודע, אולי עוד כמה ימים, בעקבות ההצבעה באו"ם, גם לשתי מדינות נפרדות.

     

    עוד טיולים באזור:

     

    אין ספק שטיול בחברון זהו לא דבר שיגרתי. במיוחד אם אתה לא אקטיביסט, פעיל "בצלם", חייל, שוטר, מתנחל, מתפלל. אבל כשחושבים על זה, אין שום סיבה שבזמן שמאות או אלפי חיילים ושוטרים שסובלים בשמש, מסתכנים ומנסים לשמור בצורה הכי אבסורדית על הפרדה בין ערביי חברון לחבריהם המתיישבים היהודים, לא יהיה אפשר לנצל את סידור העבודה הזה למען טיול היסטורי, פוליטי ודתי בעיר האבות. אז הצטיידו ברכב ממוגן, כיפה ואוצר מילים בסיסי בערבית, וצאו לטיול בחברון.

     

    מערת המכפלה: המקום הקדוש ביותר לשני העמים

    העיר חברון נמצאת בהרי יהודה, כ-30 קילומטרים דרומית לירושלים, בגובה של 927 ונחשבת לעיר הגבוהה בארץ ישראל ("השלמה", לפחות). חברון היא אחת הערים העתיקות במזרח התיכון ובעולם, וקדושה ליהודים ולמוסלמים. מערת המכפלה, הניצבת במזרח העיר, מהווה את המקום הקדוש ביותר בעיר עבור היהודים והמוסלמים משום ששם קבורים אבותינו המשותפים.

     

    היישוב היהודי, כמו המוסלמי, קיים בחברון מתקופות אשר קדומות לנו. בתקופת המקרא ועד חורבן בית שני היישוב היהודי בחברון שגשג, ואילו לאחר חורבן בית שני היה דליל. במאה ה-19 היישוב היהודי התבסס שוב עד לטבח תרפ"ט שבו נרצחו וסולקו יהודי העיר. לאחר כיבוש העיר במלחמת ששת הימים חודש היישוב על ידי מתנחלים ומאז הם חיים בשלווה לצד הידידים הפלסטינים.

     

    טוב האמת שלא. חברון נמצאת ביהודה ושומרון שמחוץ לקו הירוק. הישוב היהודי בעיר וקרית ארבע הסמוכה, כמו כל התיישבות אחרת בשטחים, נמצאים במעמד של התנחלות. היישוב היהודי בחברון, בשונה משאר ההתנחלויות (להוציא את מזרח ירושלים) נמצא בתוך אוכלוסייה פלסטינית ולא "רק" בסמוך לה. עניין זה דורש סידורי אבטחה מרשימים והזויים כאחד כששומרים על התפרעויות, התנכלויות ומעשי טרור וטבח - שנגרמים על-ידי קיצוניים משני הצדדים.

    האם כאן קבורים אבותינו המשותפים? מערת המכפלה בחברון (צילום: יובל נאמן) (צילום: יובל נאמן)
    האם כאן קבורים אבותינו המשותפים? מערת המכפלה בחברון(צילום: יובל נאמן)

     

    מה יש לחפש שם לעזאזל?!

    חברון מחולקת לשני חלקים: H1 ו-H2. הראשון הוא השטח העיקרי של חברון שנמצא בשליטה מלאה של הרשות הפלסטינית, ואילו H2 הוא שטח שנמתח מקרית ארבע שבמזרח העיר - כמעט עד למרכז העיר ונמצא תחת שליטה ישראלית מלאה. היישוב היהודי שבשטח H2 פרוס בתוך האוכלוסייה הפלסטינית שנמצא תחת השגחתם התמידית של הצבא ומשטרת הגבולות. השטח השנוי במחלוקת הזה הוא יעד הטיול לישראלים. המעבר בין איזור H1 הפלסטיני ל-H2 אפשרי רק לפלסטינים תושבי הרובע, או לתיירים. לא מתאפשרת כניסת יהודים, לפי פקודת אלוף, משטח H2 הישראלי לH1. אם אתם ערבים תושבי ישראל, פלסטינים או תיירים - המעבר חופשי.

     

    ישראלים רבים שמתנגדים לכיבוש יחרימו את המושג "טיול" ואף את ביקורם שם. ישראלים רבים אחרים טוענים כי זכותו של כל יהודי להגיע לקברי אבותיו, ואילו הישראלים הסובבים אותי טוענים ש"מה יש לחפש שם לעזאזל?!". אני חושב שלכאן או לכאן, יש טעם רב לביקור במקום הזה, לבוא ולהתרשם מהמצב ששורר שם, לחזות במערת המכפלה המרשימה ולהמשיך ולגבש את דעתכם בקשר לעתיד העיר.

    בית של משפחה פלסטינית בחברון (צילום: יובל נאמן) (צילום: יובל נאמן)
    בית של משפחה פלסטינית בחברון

     

    חברון היא אחד מהאזורים הבעייתיים ביותר של ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, ולאלו מכם הרוצים להיחשף וללמוד על סוגיות של ההתיישבויות שם, מעבר למידע שאתם מקבלים מהתקשורת, חברון היא המקום האידיאלי.

     

    אוטובוס אגד ישיר מהתחנה המרכזית בירושלים הוביל אותי ישירות אל תוך העיר שנראתה מנומנמת למדי. בתים ערביים שנראים בדיוק כמו שנראו בעת כיבוש העיר ב-67' וחלקם הרוסים משחיקה, ילדים ערבים משחקים כדורגל בין האבנים, חנויות סגורות ואטומות ומערת המכפלה המרשימ הניצבת באמצע. אה, כמעט ושכחתי, המון חיילים, שוטרים ושוטרי מג"ב הפזורים בעמדות רבות הסמוכות אחת לשנייה.

      

    "נמשיך לחיות תחת שליטת חמאס, פת"ח או ג'יהאד"

    הדיון ה"גורלי" באו"ם לא נראה כזה המרגש את הפלסטינים או היהודים המקומיים: "מה שלא יוחלט באו"ם, שום דבר לא יעשה במהירות", אמר לי תושב קריית ארבע. "הכל ייקח זמן, וגורל העיר יקבע רק בעתיד הרחוק, ולא מספטמבר לאוקטובר". פלסטינים תושבי המקום מביעים אדישות רבה כלפי ההחלטה הצפויה: "אבו-מאזן לא יביא פתרון לפלסטינים, אנחנו חיינו תחת הירדנים והישראלים ונמשיך לחיות תחת שליטה של חמאס, פת"ח או ג'יהאד עם אורח החיים שאלה יביאו", אמר בעל חנות המזכרות הפלסטיני ממול המערה.

     

    הפלסטינים אדישים לקראת ההכרזה על מדינה (צילום: יובל נאמן) (צילום: יובל נאמן)
    הפלסטינים אדישים לקראת ההכרזה על מדינה

     

    מערת המכפלה לפי המסורת, היא מקום קבורתם של אבות ואמהות האומה. לכן המקום קדוש גם ליהודים וגם למוסלמים. המבנה, שנבנה ככל הנראה בימי בית שני, מיועד לתפילת יהודים ומוסלמים במסגד ובבית הכנסת שבפנים. מאז הטבח שביצע ברוך גולדשטיין ב-1994 קיימת הפרדה הרמטית בין המתפללים המוסלמים שמורשים להתפלל באולם "יצחק" לבין המתפללים היהודים. ישנו חריץ קטנטן המאפשר הצצה קטנה לאולם יצחק, ובאמצעו זכוכית משוריינת. אם בכל זאת תרצו לבקר באולם יצחק תוכלו לעשות זאת בעת "חריג יהודי" המתקיים ב-10 ימים לאורך השנה וביניהם חג סוכות הקרוב.

     

    במערה תוכלו להתרשם מהארכיטקטורה ההרודיאנית ומהעיטורים המסוגננים בפנים המערה. תפילות, סליחות ושיעורי תורה מתקיימים משעות הבוקר המוקדמות עד סגירת המערה בשעה 22:00.

     

    במרחק של כמה דקות הליכה מהמערה נמצאת שכונת "אברהם אבינו", שכמו שאר השכונות בעיר היא קטנטנה ובנויה כ"חצר" מגודרת ומאובטחת ומכל כיוון אפשרי. כבר בדרך לשכונה פנה אליי החייל הראשון: "מה קורה?" מנסה להבין אם אני תייר או לא.

     

    "הכל טוב, מה איתך?" עניתי ומייד ראיתי את המבט הלא מבין שלו.

     

    חברון עיר של סטריאוטיפים: או שאתה עם מדים, או עם כיפה, או ערבי. רחוב השוהדא (צילום: יובל נאמן) (צילום: יובל נאמן)
    חברון עיר של סטריאוטיפים: או שאתה עם מדים, או עם כיפה, או ערבי. רחוב השוהדא

     

    חברון היא עיר של סטריאוטיפים, או שאתה עם מדים, או שאתה אזרח עם כיפה, או שאתה ערבי. אם אתה סתם אזרח מערבי אז אתה בטח תייר. לא תייר? בטח שמאלן שבא להציק. לא שמאלן? אז מה אתה מחפש כאן, סע לאילת. 

     

    משכונת אברהם אבינו המשכתי על "רחוב השוהדא". האווירה היא של יום כיפור - חנויות סגורות שבעבר היו פעילות וכביש ריק, למעט מכונית בעלת לוחית רישוי צהובה שדהרה לכיוון בית הדסה. באחת הסמטאות אני נתקל בילד פלסטיני בן 8. "זה רחוב השוהדא", הוא אומר לי בחצי ערבית חצי אנגלית כאשר הוא בטוח שאני אחד מהתיירים אשר הגיעו מגיעים להביע סולידריות עם הפלסטינים, "בוא תראה את הבית ספר שלי, הוא כאן ממול".

     

    אני מתקדם איתו כמה מטרים ורואה את חומת בית הספר שמרוססת בכתובת גרפיטי ענקית הקוראת לשחרור פלסטין. אני נפרד ממנו לשלום ולפתע שם לב למלחמת הגרפיטי המתחוללת בעיר. "רק כך", "גדוד ***" וגרפיטי בערבית בכל פינה, משוחחים ביניהם.

     

    חומת בית הספר שמרוססת בכתובת גרפיטי ענקית הקוראת לשחרור פלסטין (צילום: יובל נאמן) (צילום: יובל נאמן)
    חומת בית הספר שמרוססת בכתובת גרפיטי ענקית הקוראת לשחרור פלסטין

      

    ב"סביוני חברון" כבר הייתם?

    שכונת בית הדסה היא שכונת מגורים הנמצאת בתוך ומסביב למבנה בית הדסה, שהוקם בסוף המאה ה-19 ושימש את יהודי היישוב. במאורעות תרפ"ט (1929) התנפלו ערבים על המבנה וביצעו שם טבח. כיום קיים בבית הדסה מוזיאון המתאר את החיים לפני הטבח ואת הטבח עצמו. החדר האמצעי אשר מציג את תוצאות הטבח, אינו משאיר מקום לדמיון. יותר מזה לא אפרט.

      

    מבית הדסה ניתן להמשיך מערבה לכיוון בית הקברות היהודי הישן ולשכונת "תל רומיידה" המוגדרת כ-"יוקרתית" מבין השכונות, "סביוני חברון". על דרך זאת אני נתקל במחסום. "לכיוון הקניון, איזור מסחר ומרכז העיר. אין מעבר ליהודים!" חבל, לפחות להציץ מותר. מתחם שוקק חיים, מאות אנשים, עשרות מוניות צהובות, חנויות וריח פיתות. לשם אני רוצה ללכת.

     

    פעם היה כאן טבח ביהודים, כיום זהו מוזיאון המתאר את החיים לפני. בית הדסה (צילום: יובל נאמן) (צילום: יובל נאמן)
    פעם היה כאן טבח ביהודים, כיום זהו מוזיאון המתאר את החיים לפני. בית הדסה

     

    "מה קורה?" החייל ניגש.

     

    "אפשר לעבור?" צחקתי איתו.

     

    "רק אם אתה תייר", אמר ולפתע הגיעו מהמחסום שלושה תיירים בריטים זקנים וחמודים, מלאים במזכרות ובצמידים של דגלי פלסטין.

      

    ערב יורד על חברון, שקיעה יפהפיה קורנת על הבתים ואוויר סתווי קריר לא משאיר ברירה אלא ללבוש עוד בגד עליון. השיחה הארוכה שלי עם התיירים על המצב בשטחים עייפה אותי. הם לא מבינים למה אנחנו לא חיים יחד במדינה אחת, ביחד. אני מתעייף לי בחזרה הביתה. 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אין מעבר ליהודים. שלט בחברון
    צילום: יובל נאמן
    חזות העיר לא השתנתה הרבה מאז תקופת הירדנים. חברון
    צילום: יובל נאמן
    מומלצים