שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    חופש בחורפיש: קולינריה, אחווה והעצמה נשית

    בין מורדות הרי הגליל העליון יושב כפר דרוזי שבו ארכאולוגיה ביזנטית, סמבוסק שמותאם לחך הישראלי ומרכז "רוקמות תחרה" שהפך לפנינת תיירות ייחודית. הצעה לטיול

    בנסיעה מזרחה על כביש 89, עולה הכביש לאיטו ומטפס בעלייה חדה אל רום הגליל, ממשיך ומתפתל לצד ערוצו העמוק של נחל כזיב עד שחולף מעל הערוץ, על גשר אל"מ נביה מרעי בואך חורפיש.

     

    הכפר חורפיש יושב בבקעה קטנה ופורייה ברום של 700 מ' לערך בין מורדות הרי הגליל העליון. מדרומו של הכפר מתנשא הר זבול ולרגלי ההר זורם נחל חובז עתיר המעיינות.

     

    עוד טיולים בכפרי הדרוזים:

     

    נוצרים, דרוזים וגדילנים

    במאה ה-16, כאשר הגיעו למקום דרוזים שברחו מלבנון כתוצאה מרדיפות השלטון הטורקי, שכן במקום כפר נוצרי קטן. הדרוזים שחיפשו מקום להשתקע בו, חברו אל הכפר הנוצרי. תחילה היו הנוצרים רבים יותר מהקבוצה הדרוזית הקטנה שהצטרפה אליהם, אך עד מהרה מספר התושבים הדרוזים עלה על מספר התושבים הנוצרים כתוצאה מהבדלים בילודה.

     

    כיום זהו כפר שרוב תושביו דרוזים ורק מיעוט קטן ממנו נוצרי. כשהגיעו הדרוזים הראשונים לא קיבלו כאן את פניהם שדות חיטה או עצי פרי שופעים, לא היה די קמח והמזון לא היה תלוי על העצים, אך צמח החורפיש, הוא הגדילן המצוי, היה מצוי בשפע בבקעה ועל מורדותיה, ושימש למאכל ולרפואה. הקוץ המזין והמיטיב העניק את שמו לכפר.


    הר מירון מקבר נבי סבאלן שמעל חורפיש (צילומים: איילת בר מאיר)

     

    זכוכית, זהב ושמן זית

    בחפירות רשות העתיקות שנעשו באזור חורפיש, התגלו שרידי יישוב שהתקיים במקום בתקופה הרומית והביזנטית בין המאה ה-2 למאה ה-5. בין הממצאים פסיפס של רצפת כנסייה, אבני פריכה ומשקולות של בית בד, עגילי זהב, פלכים לאריגה וכלי זכוכית שלמים ויפים המעידים על תעשיית זכוכית שהייתה במקום ועל יישוב אמיד ומשגשג.

     

    בכניסה לבניין המועצה המקומית חורפיש וברחבה מול הכניסה, הציבו רשות העתיקות בשיתוף עם המועצה המקומית, שתי תצוגות של ממצאי החפירות. תצוגות הממצאים מרשימות ופתוחות לקהל הרחב (לבניין המועצה יש לפנות ימינה, כלפי מעלה, בכיכר עם הסוס והרוכב).


    שרידים ביזנטיים התגלו בחורפיש. אבני פריכה ומשקולות של בית בד

     

    בית הקברות הצבאי

    מול בניין המועצה, על צלע ההר התלול, משתרעת חלקה מטופחת ומגוננת, במרכזה בית הקברות הצבאי של חללי הכפר חורפיש ובצידה המזרחי רחבה ועליה אנדרטה גבוהה הנושאת את שמות הנופלים.

     

    הקברים בחלקה הצבאית בחורפיש נראים כמו בכל מקום אחר בארץ, וזאת עקב חוק מדינה שקובע שקבורתם של כל הנופלים תהיה זהה. לעומת זאת בתי הקברות האזרחיים בעדה הדרוזית נראים שונים לחלוטין. הקבורה הדרוזית נעשית בקברים גדולים הממוקמים בדרך כלל במבואות הכפר וצורתם כצורת חדר מרובע עם פתחים. כל מבנה כזה הוא קבר משפחתי אליו נאספים בני המשפחה עם מותם, במקרים רבים גם החיילים נקברים בקבר המשפחתי והקבר הצבאי משמש רק כאנדרטה והוא אינו מקום הקבורה.

     

    החלל המוכר יותר בבית הקברות הזה, הוא אלוף משנה וסגן מפקד רצועת עזה, נביה מרעי, שנפל ב-1996 במהלך קרב ברצועת עזה. בצידו המזרחי של הכפר, סמוך לכביש הראשי, מונצח אל"מ מרעי בחדר ההנצחה שהוקם לזכרו שבו ניתן לשמוע על פועלו, לחזות בסרט ולראות את אוספי העטים והסכינים של נביה. הגשר ממערב לכפר קרוי על שמו.


    הקבורה של כל הנופלים זהה. בית הקברות צבאי בחורפיש


    אנדרטה עם שמותיהם של חללי חורפיש שנפלו על הגנת המדינה

     

    סמבוסק וחומוס נוסחת חורפיש

    בחורפיש יש מבחר אפשרויות לאתנחתא קולינרית. ביניהן שתי מאפיות סמבוסק הנמצאות על אם הדרך החוצה את הכפר. לאחת קוראים סמבוסק הארזים ולשנייה סמבוסק הארז, ההבדל לא גדול, לא בטעם ולא בשם. שני השמות מעידים שמקור המאכל הוא מלבנון, השכנה מצפון.

     

    העוסקים במלאכה יודעים לספר שהסמבוסק המקורי, זה הלבנוני, שונה מהסמבוסק הנאפה בחורפיש. לאט, לאט הם יצרו בו שינויים המתאימים יותר לחך הישראלי, ניסו, בדקו, שינו ויצרו סמבוסק בנוסחה ישראלית בטעמים ומילויים מגוונים ופשוט טעימים.

     

    באותו רחוב, בין שתי מאפיות הסמבוסק, תמצאו את "חומוס ג'ובראן": פשוט, טרי, נקי, טעים ועם המלצה חמה של חיים כהן.

     

    רוקמות התחרה בגרעין העתיק

    מצפון לכביש הראשי, חבוי בין בתים חדשים וגבוהים הכפר העתיק על סמטאותיו ובתיו מקושתי הפתחים. כאן כדאי לשוטט בין בתי האבן הנטושים לבין פינות מטופחות בעצי לימון ועציצי גרניום ונענע.

     

    בליבו של הכפר העתיק נמצא המרכז למלאכות מסורתיות הנושא את השם "רוקמות התחרה", גם כאן כמו בבועיינה-נוג'ידאת ובעראבה, עבר הבית העתיק שבו נמצא המרכז שיפוץ ושימור ביוזמתה ובניהולה של אלה יונגמן, יועצת לפיתוח מיזמים תיירותיים מטעם משרד התיירות וארכיטקטית.

     

    המיזם החל עם חמש נשים וכיום יוצרות בו 30 נשים, מבוגרות וצעירות, רובן דרוזיות ורק אחת מוסלמית ממשפחה מוסלמית שחיה כבר שנים רבות בחורפיש. כולן יוצרות ביחד בתחושה של עשייה משותפת מבחינה אומנותית ועסקית. בשבילן זהו שינוי משמעותי, שכן הן לא עשו אף פעם עסקים ולעולם לא התפרנסו מעבודות היד שלהן. המפגש ביניהן ועם קבוצות תיירים גורם להן להוציא לאור את יכולתן לעמוד מול קהל, לשווק ולתכנן עסק.

     

    המוצרים המיוחדים של המרכז הם רקמה במחט אחת הנקראת רקמת מנדיל, מטפחת מיוחדת בגוון צהוב לטקס האירוסין וללידת תינוק, ומטפחת דומה בצבע לבן ליום החתונה אותה מסיר הבעל מעל פניה של הכלה, והכלה זורקת אל הנשים בקהל.

     

    במרכז עוד מוצרים רבים ויפים כמו כריות רקומות, מפות, סריג צמר סרוג בדוגמאות פרחים מסורתיות ומקוריות, ופרח סרוג שהפך להיות לאחרונה לטרנד בחתונות המקומיות ומוענק בכניסה לאולם לכל אורח. יפה לעקוב אחר ידי הנשים האוחזות במסרגה ומקפיצות את החוט, הידיים האלה יודעות את המלאכה והתוצאה מקצועית, ייחודית, יפה עד מאד ולא יקרה.

     

    הבתים העתיקים הסמוכים לביתן של "רוקמות התחרה", עומדים היום בשיממונם, אך בעתיד הקרוב יהיה הרחוב הזה פנינת תיירות ייחודית שתהפוך למיזם תיירותי משולב המעניק שרותי האכלה, הלנה ותרבות על טהרת המורשת הדרוזית. עפף היא מובילת הפרויקט והמנהלת בפועל של מרכז רוקמות התחרה, וניתן לתאם עימה ביקור במקום שכולל כיבוד והצגת העבודות, בטלפון: 050-6869439.


    מ-5 נשים גדל הפרויקט ל-30. רוקמות התחרה (צילום: אלה יונגמן)

     

    נבי סבלאן: רואים רחוק, רואים ירוק

    על פסגת הר זבול שבמעלה הכפר, עומד המתחם המקודש נבי סבלאן. זהו המקום השני בחשיבותו וקדושתו לעדה הדרוזית, סבלאן הוא נביא דרוזי והדעות לגבי זהותו המדויקת חלוקות. מסופר עליו שהגיע לאזור במנוסה כשאנשי חברון המוסלמים רדפו אחריו, לאחר שבא ממצרים וניסה להפיץ בקרבם את הדת הדרוזית. במנוסתו הוא חצה נחל ובשעה שניסו רודפיו לחצות גם הם את הנחל, נפתחו ערובות השמיים, הנחל עלה על גדותיו, חסם את הרודפים משכם והציל את סבלאן.

     

    סבלאן עלה אל ההר שמעבר לנחל הגואה וגר לבדו במערה קטנה על פסגתו. מאז נקרא קטע זה של הנחל "חביז" הנגזר מהמילה הערבית "חבס" שמשמעותה חסם או מחסום. תחילה גר הנביא במערה הקטנה ולאחר שחלפה הסכנה בנה מעליה חדר. בלב מתחם נבי סבלאן מתחת לחדר עם קשתות אבן, נמצאת המערה שלפי המסורת התגורר בה סבלן ובה הוא קבור. אומנם הדעות חלוקות בקרב אנשי הדת הדרוזים היכן קבור סבלאן, אך האמונה הרווחת היא שמקום קבורתו במערה. לפני הכניסה אל החדר ואל המערה יש לחלוץ נעליים ולהיכנס בלבוש צנוע.

     

    מהר זבול המתנשא לרום 814 מ', נפרש הנוף עד לבנון בצפון ועד הים במערב. לרגליו, תחת מורדותיו הצפוניים מונח בשלוותו הכפר חורפיש, וממזרח ודרום נפרשת שמורת הרי מירון על גווניה הירוקים העזים.


    המקום השני בחשיבותו לעדה הדרוזית. נבי סבלאן (צילום: איילת בר מאיר)

     

    נחל חביז ועין חותם

    אם הירוק-הירוק הזה קורא לכם להלך בתוכו, מומלץ לרדת אל נחל חביז הזורם מדרום להר זבול. ניתן לרדת אל הנחל מנבי סבלאן בעקבות סימון השבילים השחור, ולהמשיך בערוץ עם סימון השבילים הכחול מערבה עד גשר נביה מרעי, או מזרחה עד לכביש הראשי של חורפיש. לפני שאתם יוצאים לדרך קחו בחשבון: המסלולים אינם מעגליים, רמת הקושי בינונית, חלק מהמסלול חשוף ומי הנחל אינם לשתייה.

     

    נחל חביז זורם בעיקול גדול סביב הר זבול, יש בו שבעה מעיינות והשופע והיפה שבהם הוא עין חותם הנמצא בצידו הדרומי של הערוץ. עין חותם נובע בתוך מבנה אבן אל שוקת המשמשת את הרועים עד היום. מעיין זה היה מקור מים עיקרי של תושבי חורפיש עד אמצע המאה ה-20. תושביו הם שבנו את מבנה האבן והעמיקו את נקבתו לנוחיותם ולהגברת שפיעתו. לאורך הערוץ חורש ים-תיכוני, צמחיית מים, ריח נענע ובריכות מרעננות.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עשייה משותפת מבחינה אומנותית ועסקית. אחת מרוקמות התחרה
    צילום: אלה יונגמן
    קבר נבי סבלאן
    צילום: איילת בר מאיר
    עגילי זהב וצמיד כסף שנמצאו בחפירות חורפיש
    צילום: איילת בר מאיר
    אחד החללים המוכרים בעדה הדרוזית. קבר נביה מרעי
    צילום: איילת בר מאיר
    מומלצים