הרי יהודה: בדרך לירושלים עוצרים לטייל
מבצרים צלבניים שצופים על הדרך לי-ם, יערות שההיסטוריה מבצבצת מבין עציהם וחקלאות כמו בימים של אבותינו. לא חייבים להגיע עד לעיר הבירה בשביל לטייל, יש הרבה מה לראות בדרך
"על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון
הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים
הרימי, אל תיראי אימרי להרי יהודה
אימרי להרי יהודה הנה אלוקיכם"
(מתוך "על הר גבוה" מילים ולחן: עממי)
זו כבר לא הפעם הראשונה, או החמישית, שאנו נוסעים על כביש מספר 1, אבל הפעם יעדנו לא ירושלים אלא האזור שבו היא נמצאת. כן, יש הרבה מה לראות גם מסביב לעיר הבירה - ברוכים הבאים להרי יהודה.
הרי יהודה הם שם גדול לשלוש יחידות נוף: הרי בנימין בצפון, הרי ירושלים במרכז והר חברון בדרום. פרט להרי ירושלים, שתי היחידות האחרות נמצאות ברובן מעבר לקו הירוק, כשההבדל הגדול בין ההרים הוא הגובה: הרי בנימין - 1,016 מ', הרי ירושלים - 800 מ' והרי חברון 1,020 מ'. הגובה, כפי שנראה בהמשך, יוצר יופי של אזור לגידולים, בעיקר גפנים.
>>> ים המלח - פלא עולמי: בואו להצביע ולהשפיע
תחילת היווצרותם של הרי יהודה היא מלפני כ-95 מיליון שנה (תקופת קנומן), זמן שבו האזור כוסה ים ונוצר סלע הגיר. מיליוני שנים לאחר מכן נוצרו גם סלעי הקירטון והחל גם קימוט של ההרים שנוצר עקב לחץ ודחיפה של טקטוניקת הלוחות. כך נוצר קֶמֶר א-סימטרי, כשבצד אחד (המזרחי) הוא מתון ואילו בצד השני (המערבי) הוא תלול.
יופי של אזור לגידולים. גפנים בהרי יהודה (צילומים: זיו ריינשטיין)
מצודה בצובה
עד כאן גיאולוגיה בגרוש. אזור הרי יהודה שופע בנחלים (כיסלון, שורק, רפאים, חלילים ועוד), יערות, ישובים פסטורליים והרבה-הרבה היסטוריה. תל צובה, למשל, הוא אתר היסטורי שהפך שמורת טבע הצמודה לקיבוץ צובה, כשראשית ההתיישבות במקום היא בתקופת ההתנחלות (מאה 12 -10 לפנה"ס) והמקום נקרא על שם יגאל בן נתן מצובה, אחד מגיבוריו של דוד המלך (שמואל ב' בפרק כ"ג).
על התל נמצאים שרידיו של מבצר צלבני בשם "בלמונט" (ההר היפה) שנבנה ב-1176 עקב המים שלמרגלות התל - מעיין עין צובה שניתן לבקר בו. מסביב לתל ישנה גם אפשרות לחקלאות פשוטה ונוחה, בניגוד לחקלאות על גבי טרסות שמאפיינת את האזור (ועל כך מיד בהרחבה).
מבצרים צלבניים אחרים באזור, כמו בקסטל, באבו גוש ובחמד, שלטו על הדרך לירושלים (כביש מספר 1 של היום), אולם תכליתו של המבצר בצובה היתה שונה כי התל רחוק מהדרך. אם כן, מדוע נבנה? ובכן המבצר שלט על המרחב הכללי, דרך תצפית על המצודות האחרות. הכפר הערבי "סובא", המשמר את השם המקראי - צובא - היה קיים כאן לאחר מכן עד 1948, ונכבש ב"מבצע דני" על ידי הפלמ"ח.
שָׁלַט על המרחב ועל המצודות האחרות. המבצר הצלבני בתל צובה
לגדל חסה בטרסה
העצים הרבים של הרי יהודה מהווים יופי של מקום לטיולים, פיקניקים ומסתור מהשמש בימים חמים, אך בימי קדם האזור שימש כשטח התיישבותי של בני ישראל, היות ואזור מישור החוף נתפס על ידי גויי הים למיניהם. בעקבות התיישבותם של אבותינו בהר, החלה להתפתח חקלאות ענפה על מורדות ההרים בצורה של טרסות חקלאיות.
כ-70 אחוז מהשטח של מורדות הרי יהודה שימש כטרסות שעליהן גידלו את כל שבעת המינים. האדם בנה את הטרסה על ידי סיקול אבנים, כשהטרסה בנויה משֶׁלַח (החלק המאוזן של המדרגה) ורום (החלק האנכי שלה). בין האבנים לא שמו חומר מלכד כדי לתת למים שטפונות לעבור בחריצים, לבל ימוטטו את החומה.
בנוסף, עסקו באותם ימים בחקלאות שלחין (שמתרחשת גם בימינו במקומות רבים בעולם), הנהוגה בשטחים מעוטי גשם ותכליתה העברת מים ממעיין או נביעה דרך תעלות הנשלחות לאורך מטרים רבים ולבסוף מגיעות את השטח החקלאי. כל זאת בניגוד לחקלאות-בעל, שהיתה חקלאות שנסתמכה על אל הפריון הכנעני, הלא הוא בעל, שלפי האמונה נתן את גשמיו כשבָּעַל את אלת האדמה - ענת (המכונה גם אשתורת או אשרה) ובכך גרם לפריון האדמה.
החקלאות התפתחה על מורדות ההרים. טרסות חקלאיות בהרי יהודה
גוּד סטף
באזור הסטף בהרי יהודה, שמוכר למטיילים עקב מעיינותיו, עין סטף ועין ביכורה, ניתן לראת איך עבדו בחקלאות של פעם, לפני אלפי שנים. בין השבילים שיחזרה קק"ל את המדרגות החקלאיות ואת דרכי ההשקיית השלחין, ומעת לעת מקיימת שם פעילות משפחתית (בתשלום) ומאפשרת לכולנו להיות ולו לרגע חקלאים של פעם, המקיימים את הפסוק מספר מלכים "איש תחת גפנו ותחת תאנתו".
עין ביכורה (בערבית עין א-שרקיה) נובע מתוך נקבה גדולה שחצובה בסלע. ניתן להיכנס אליה (עם פנס בלבד) ולטייל אל המקום שבו נקבים המים בסלע ויוצאים במסלול לתוך בריכת אגירה מחוץ לנקבה. יופי של חוויה.
גם בעין סטף (עין אל- בלד), נובע גם הוא מתוך מערה ושימש כמעיין המרכזי של הכפר הערבי סטף. כדאי להיכנס גם אל מערת הנביעה ולזחול בנקבה המיוחדת.
נובע מתוך נקבה גדולה שחצובה בסלע. עין ביכורה
השייח', השמורה והאמונה
מעט דרום-מזרחית מהסטף (דרך כביש 3877) נמצאת חורבת סעדים, שהיא שמורת טבע. מה שהופך אתר לשמורה הוא הימצאותם של אלונים עתיקים. איך הפכו עתיקים? כיוון שיש במקום קבר שייח' ומי שקבור בחורבה הוא שייח' אחמד. שם החורבה, סעדים, מגיע מערבית ופירושו שִמחה ("החורבה השמחה/מאושרת"). ייתכן ולשייח נודעו סגולות לפריון בטן עבור עקרות, וסעידה היא אחת המאושרות שנכנסה להריון.
לפי האמונה המוסלמית, אין לכרות את העצים במקום שבו ישנו קבר שייח' או מסגד ומי שיעשה זאת צפוי לעונש מן אללה, ולכן נשארו האלונים וכמה מעצי החרוב היפים על מקומם במשך שנים. בשטח תמצאו מגוון מתקני חקלאות של מנזר ביזנטי, כמו גת, מתקן לסחיטת שמן ובור מים. כ-400 מטר מהחורבה נמצא מעיין עין סעדים, שישמש גם הוא לחקלאות באזור.
העצים מקודשים עקב קבר השייח. חורבת סעדים
זכרון דברים
ואם כבר באזור, הדרך המובילה אל החורבה מתחילה מ"יד קנדי" - אתר הנצחה ל-JFK (ג'ון פיצג'רלד קנדי) נשיא ארה"ב שנרצח בנובמבר 1963. כדאי לבקר באתר היפה שהוקם ב-1966 כהוקרה לנשיא המנוח, ובנוי כגזע עץ כרות ועליו 50 עמודי בטון - כמספר המדינות במדינה הגדולה.
מרחק נסיעה לא רב על כביש 395 בכיוון צפון-מערב משם, נמצא עוד אתר זיכרון אבל הפעם יותר "קרוב" אלינו - יער הקדושים, שבו שישה מיליון עצים שניטעו לזכר קורבנות השואה. אחת הנקודות המעניינות בו מובילה לאנדרטת מגילת האש שהוקמה ביוזמת ביזמת מסדר "בני-ברית" בארה"ב ונוצרה על ידי הפסל נתן רפפורט, ניצול שואה בעצמו, שפיסל גם את פסלו של מרדכי אנילביץ' ביד מרדכי.
האנדרטה, שמשקלה כ-16 טון, מגוללת את סיפורו של העם היהודי לדורותיו, מעקדת יצחק, דרך חורבן בית המקדש השני והשואה, כמובן, ועד כיבוש הכותל ובכי הצנחנים ששחררוהו. אפשר להסתובב פרק זמן ארוך סביב היצירה המרשימה, ולנסות ולזהות את כל האירועים ההיסטוריים שהיא מציגה. היסטוריה וטבע - השילוב האידיאלי לטיול.
לראות את סיפורו של העם היהודי לדורותיו. אנדרטת מגילת האש
- בפעם הבאה: השפלה התיכונה
- לכל הסיורים במדור מסביב לישראל ב-80 יום
