שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    עמוק באדמה: תגליות במערות הקרסטיות בנגב
    רבות מהן התגלו במקרה, אחרי אלפי שנים של פעילות המסה תת-קרקעית. אחד החוקרים המעורבים בגילוי מאפשר הצצה לנפלאות שבבטן האדמה - וגם לסכנות האורבות שם למטה

    כאשר הצטרפתי  לצוות המרכז לחקר מערות לצורך מיפוי מערה בהר הנגב - כבר יצא לה שם רע. על המערה הנמצאת בקיר הדרומי של מכתש רמון, סמוך לשן רמון, שמעתי כבר שנה קודם לאחר שבתאונה טראגית נפל מטייל שהגיע למקום ונפגע קשות. סיפור זה אמנם פרסם את המערה, אך היה קשה למצוא מי שימסור מידע ספציפי שיכוון אל המקום, זאת בעיקר מחשש שמא המקרה יחזור על עצמו.

     

    עוד על מערות בערוץ התיירות: 

     

    כשהושג לבסוף המידע הגענו למקום כדי למפות את המערה ולתעד אותה. בזמן שהגענו לסביבת הפתח החל לרדת גשם,

    והועלתה הצעה כי בזמן עבודת המיפוי נניח את הציוד במחסה סלע בולט, בסביבת המערה. כשהגענו אל אותו מחסה סלע התברר כי הוא מוביל למערה של ממש.

     

    מיד הצטיידנו בפנסים, והזחילה החלה. בחלק מהמעברים שבמערה היינו צריכים להסיט עפר כדי לעבור, אך לבסוף כשהצלחנו להזדחל בכל המעברים הבנו שבעצם גילינו מערה חדשה לאזור זה. עוד יותר התפלאנו שבחלקה הפנימי של המערה מצאנו, עומד באתרו, קנקן ענק בעל עיטור חבל בצווארו, מלא עד חציו בתבואה.

     

    הקנקן שהתגלה בלב המערה  (צילום: בועז לנגפורד) (צילום: בועז לנגפורד)
    הקנקן שהתגלה בלב המערה (צילום: בועז לנגפורד)

     

    הסיפור הזה ממחיש היטב את אופן חשיפתן של מערות הנגב המתגלות באקראי, בדרך כלל על ידי מטיילים המבחינים בפתח המושך את העין. על אף הגילוי המקרי, ידועות לנו היום מערות רבות בכל מרחבי הנגב.

     

    הפתעות בהר הנגב

    ריכוז המערות הגדול ביותר הוא בהר הנגב, שם קיים מגוון עשיר של מערות, אנכיות או אופקיות, סדקים מורחבים או מערות נטיפים. שתי מערות אנכיות גדולות הפעורות בגדתו של נחל צין עליון פורסמו בסקר טבע ונוף שכתב מנחם מרקוס בשנת 1983, ובגיחה למקום בשנת 2006 התגלה, בעזרת רועה בדווית, בור נוסף, מרשים בהרבה מאלו המוכרים, הן בגודלו והן בהשתמרותו.

     

    מערות קרסטיות התגלו לאחרונה גם במרחבי דרום הנגב (הר שגוב, מישר סעיפים) ובהרי אילת (נחל נטפים). צירוף המידע הקיים לעובדה שבכל טיול בנגב ניתן לגלות מערות בלתי מוכרות, חושף את עוצמת התופעה.

     

    משקעי גבס ומלח הנראים כמו פרחים  (צילום: בועז לנגפורד) (צילום: בועז לנגפורד)
    משקעי גבס ומלח הנראים כמו פרחים (צילום: בועז לנגפורד)

       

    מאפייני המערות

    מערות הנגב, בשונה מאלו שבאזורים הים תיכוניים, אינן מערות פעילות במובן זה שהן אינן ממשיכות להתפתח גם כעת. המערות האלו נוצרו ברובן בתקופות שבהן היו פני השטח, הנראים לנו כיום, מכוסים בשכבות קרקע נוספות ומוצפים במי התהום, שהמסו את שכבת הקרקע ויצרו בה חללים.

     

    מערות אלו, המכונות "מערות פיראטיות" או "מערות היפוגניות", מאופיינות בחללים מעוגלים ושכיחות בהן תופעות של בליה מעוגלת הנראית ככיסים או כארובות הפעורות בקירות ובתקרות המערות. לאחר ירידת מפלס מי התהום והתרוקנות המערה ממים היא החלה להשתנות כתוצאה מפעילות מי הנגר העיליים. פעילות זו יכולה להמשיך ולהרחיב את חלל המערה או למלא אותו על ידי השקעת של ספלאוטמים (משקעי מערות – נטיפים, זקיפים וכו').

     

    פתחה ה"מחייך" של מערת אבו טריפה  (צילום: בועז לנגפורד) (צילום: בועז לנגפורד)
    פתחה ה"מחייך" של מערת אבו טריפה (צילום: בועז לנגפורד)
     

     

    מצב כזה שבו הושקע עושר ספלאוטמים במערה "מדברית" אירע במערת הצבוע שברכס כידוד.

    מערה זו היא הגדולה במערות הנגב ואחת המערות הגדולות בישראל. אורכה המצטבר מגיע ל-600 מ' של מחילות וחללים הפרוסים על פני כעשרה קמ"ר. במרכז המערה יש אזור המכוסה כולו, כמעט חסום, במשקעי מערות. בביקור במערה בחורף 2011 מצאנו את האזור מוצף בבריכת מים, זאת חרף העובדה כי תהליכים קרסטיים כלשהם אינם פעילים במערה זו. בינתיים הדבר נשאר בגדר תעלומה.

     

    מערה גדולה נוספת הידועה ממרחבי הנגב היא מערת אשלים המוכרת גם כ"מערת נחל זלזל". במערה נערכה חפירה ארכאולוגית בשנת 1970 על ידי משלחתו של רודולף כהן, שגילה במקום ממצאים קרמיים מהתקופה הכלכוליתית, מתקופת הברונזה ומן התקופה הכנענית. משלחתו של כהן עבדה בעיקר בחלקה החיצוני של המערה, הנמשכת הרבה מעבר לאזור החפירה. מערה זו, הנחשבת כיום למערה המורכבת ביותר בישראל, בנויה כמבוך המזכיר בצורתו רשת תלת-ממדית של מחילות המקשה מאוד על ההתמצאות והניווט בה.

     

    אלמוגי מערות - תוצר של המשקעים באזור (צילום: בועז לנגפורד) (צילום: בועז לנגפורד)
    אלמוגי מערות - תוצר של המשקעים באזור(צילום: בועז לנגפורד)
     

     

    מערות נוספות, קטנות יותר, התגלו בהר הנגב. אחת המפורסמות שבהן היא מערת אשכולות שנחשפה על ידי כלים הנדסיים שעבדו על שיפוצו של מעלה העצמאות – הכביש היורד ממצפה רמון אל המכתש שתחתיו. במערה המורכבת מחלל זעיר יש משקעי מערות ייחודיים, המזכירים בצורתם אשכולות מעוגלים.

     

    מערה נוספת, שגודלה אינו ידוע באופן מוחלט, היא קטר אל-מערה (טפטוף המערה). המערה התפרסמה בשנת 1999 במגזין ארץ וטבע על ידי עוז גולן, שמסר תיאור על מערה גדולה ובה מעיין מטפטף לבריכת מים תת-קרקעית. תיאור מרתק זה סקרן מטיילים ושוחרי טבע רבים אשר ניסו לאתר את פתח המערה, ככל הנראה ללא הצלחה.

     

    קרצית המערות - אימתם החוקרים

    אחת הבעיות המרכזיות המחכות למבקר במערות הנגב היא הימצאותה של קרצית המערות (Ornithodoros tholozani) ברובן המוחלט של מערות אלו. קרציות מסוג זה נפוצות בכל חלקי מדינת ישראל ואף בחלקים מירדן וסיני. הניסיון מראה כי הקרציות מצויות במערות אופקיות ויבשות שקרקעיתן מכוסה עפר תחוח, חול או אדמה מאווררת שבה יכולות הקרציות להתחפר ולשהות במשך רוב חייהן.

     

    שלוש שכבות: מיגון הכרחי מפני הקרציות (צילום: בועז לנגפורד) (צילום: בועז לנגפורד)
    שלוש שכבות: מיגון הכרחי מפני הקרציות(צילום: בועז לנגפורד)

     

    בכניסתו של אדם, או כל יונק בעל דם חם, למערה שבה מצויה קרצית המערות, חשה הקרצית את השינויים בפחמן הדו-חמצני ומגיחה אל פני השטח במטרה לאתר את ארוחתה הבאה. יניקת הדם נמשכת פחות מדקה ועד דקות אחדות, שבסופן נושרת הקרצית אל קרקעית המערה ומתחפרת בה.

     

    נשיכת הקרצית גורמת לסימן אופייני הנראה כעקיצת יתוש מוכרת, שלרוב מתלווה אליה עיגול כהה במרכזה. לאחר שעות אחדות מתחיל סביב מקום הנשיכה גירוד חזק הנמשך כמה ימים. בחלק מהמקרים עלולה הקרצית להיות נגועה בחיידק אלים (Borrelia persica) הגורם לקדחת המערות. חיידקי הבורליה מגיעים אל קרצית המערות מפונדקאים טבעיים: דרבנים, גיריות, שפנים וחיות בר נוספות.

     

    הקדחת פורצת לאחר כעשרה ימים, נמשכת לאורך ימים ספורים, והיא מסתיימת ללא טיפול מיוחד.

    הבעיה בקדחת המערות היא חזרתם של התקפי הקדחת לאורך תקופה, העלולה להימשך אף כמה חודשים. כל עקיצה של קרצית המערות מחייבת אבחנה וטיפול על ידי אדם מוסמך.

     

    מערות רבות מוכרות לנו במרחב הר הנגב, רמת הנגב, מערב ומזרח הרמון. רבות יותר הן המערות שעדיין אינן מוכרות לנו ממרחב זה, וכל שנותר הוא לאסוף את המידע המצטבר לעתים מזומנות הן באקראי והן באופן יזום. בהצטבר מידע מספק ייתכן שאז נוכל להעריך את התופעה המיוחדת של מערות קרסטיות במרחב מדברי זה של דרום ישראל.

     

    הכותב עובד במרכז לחקר מערות, האוניברסיטה העברית, ירושלים

     

    • הכתבה פורסמה בגיליון אוקטובר 2011 של הירחון "טבע הדברים "

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מסכי זקיפים ונטיפים במערת צבוע
    צילום: בועז לנגפורד
    בפתח אחת המערות
    צילום: בועז לנגפורד
    פניו של חוקר מערות לאחר סיור עומק
    צילום: בועז לנגפורד
    האור מפחיד את העטלפים
    צילום: בועז לנגפורד
    מומלצים