אתם החלטתם בשבילנו שאנו "מדירים נשים"

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• צפו: כך עובדת התעמולה של רבני הטליבאן
• רבני הפוריות, צאו לנו מהרחם!/ קרני אלדד
• איפה יוסל'ה? 50 שנה אחרי - ביקור במושב שאליו נחטף
  

בכל ויכוח נורמלי יש שני צדדים, או יותר, וכל צד מציג את העמדה שלו. הוא יכול להוכיח באותות ומופתים את צדקתו, הוא יכול גם לתקוף בלי רחמים את מי שחולק עליו, אבל דבר אחד הוא לא אמור לעשות – לדבר גם בשביל הצד השני. ברגע שצד אחד בוויכוח מנסה להציג גם את הצד שמולו, אפשר לנעול את הדיון.

נניח, למשל, שסערת המתמחים מתחילה לשעמם את עורכי החדשות. נמאס להם להשתמש כל חמש דקות בביטוי "משבר המתמחים". מה עושים? מחליטים לשחק קצת עם המינוחים. מעתה והלאה מחליפים את "משבר המתמחים" ב"משבר סיכון החולים". כלומר, במקום לקרוא להם סתם "מתמחים", אפשר לספר מה הם עושים – נוטשים את המחלקות שלהם ויוצרים מחסור חריף ברופאים.

זה לא יקרה בחיים, כמובן. ברגע שמחליטים להגדיר באופן קבוע את המתמחים כמסכני חולים, לא רק שנוקטים צד ברור מאוד בדיון, גם שוללים מהצד השני את האפשרות להגיב. מי שתומך במאבק המתמחים, לא יוכל לענות לשאלה "האם מסכני החולים צודקים או לא", כי הוא בכלל לא מסכים עם הקביעה שהם מסכנים חולים. אבל אין לו ברירה, כבר הדביקו לו שם והחליטו בשבילו מה העמדה שלו.

נגד החרדים והדתיים - מותר

הדוגמה הזאת הייתה תיאורטית בלבד, כי אף אחד בעולם התקשורת לא יעז לעשות צעד כזה נגד המתמחים. אבל נגד חרדים ודתיים זה אפשרי. כיוון שהתרחשו יותר מדי מקרים מעוררי סערה שקשורים לאותו נושא – היחס לנשים בחברה – מתבקש היה לתת שם כולל לכל המקרים הללו. אי-אפשר לדבר באופן נקודתי על החיילים שלא הסכימו להאזין לשירת נשים, או להתייחס ספציפית לצנזור הפרסומות לרכבת הקלה בירושלים (לא משנה כרגע ששני המקרים התרחשו בפלחים שונים לגמרי של האוכלוסייה). יש כאן דיון רחב, וצריך להחליט איך לקרוא לו. עם זה אין שום בעיה, השאלה היא באיזה שם בוחרים.

אלא שברגע שמעניקים לסוגיה את השם "הדרת נשים", מחליטים בשביל אחד הצדדים בוויכוח מה הוא חושב. קרי, יש כאן אנשים שרוצים להרחיק את המין הנשי מהמרחב הציבורי. זוהי הצגה בוטה מאין כמוה של הצד הדתי-חרדי, שאין לה שום קשר למציאות, אבל מה לעשות - הביטוי כבר השתרש.

לפי הביטוי השקרי הזה, אלה שדורשים הפרדה באוטובוס בין גברים לנשים, רוצים למעשה להעיף את הנשים מהאוטובוס. ומי שחושב שנשים אינן אמורות לשיר בפני גברים - חושב בלבו פנימה שהן אינן אמורות לדבר בפומבי, שאסור להן לשאת בתפקיד ציבורי, ומוטב שלא תסתובבנה ברחובות. הם הרי רוצים "להדיר" אותן, זאת המטרה שלהם.

מי בכלל מדיר נשים?

המציאות היא אחרת, כמובן. אלה שמואשמים ב"הדרת נשים" אינם מעוניינים כלל להדיר אותן. הפרדה בין המינים אינה מקפחת את הנשים יותר מאשר את הגברים, וההתנגדות לשירת נשים נובעת מבעיה הלכתית ספציפית שנוגעת לשירה, ונימוקה עמה. ברגע שמחליטים בשבילם שהם רוצים לסלק את הנשים מרשות הרבים, פשוט סותמים להם את הפה. בדיוק כפי שעשו לא מזמן ליוזמי חוק לשון הרע, כשהחליטו בשבילם שקוראים לו "חוק ההשתקה", ומטרתו

להשתיק ולשתק את התקשורת.

מי שקובע שהמגזר החרדי או חלק מהמגזר הדתי-לאומי רוצה "להדיר את הנשים", מעיד על חוסר הנכונות שלו להקשיב לאותם מגזרים, ולהבין מה באמת עומד מאחורי הדעות שלהם. הסערה, אם כן, הסתיימה – כבר אין כאן דיון הוגן בין שני צדדים, אלא צד אחד שמתעלם מהצד השני. או במילים אחרות: מדיר אותו מהוויכוח.