שתף קטע נבחר

הדרת נשים: הקיצונים איבדו את הראש

"כבחורה דתיה אני מאמינה שכחברה, מוטלת עלינו אחריות לשים סוף להדרת הנשים", אומרת דבורה ארושס, שעיצבה סדרת כרזות המשוות בין מקומן של נשים לפני מאות שנים, למצבן במקומות מסוימים היום. נחשו מה עדיף

בשנה האחרונה אנו נחשפים ליותר ויותר מקרים של הדרת נשים מן המרחב הציבורי, כביכול בשם הדת: אוטובוסים ב"קווי מהדרין" שבהם נשים נדרשות לעלות מאחור, טקס ממלכתי שבו גבר מוזמן לקבל פרס עבור נשים שכתבו חיבור מדעי-תורני (ושמן אפילו לא הוזכר במלואו), יציאה הפגנתית של חיילים דתיים בעת שירת נשים בצה"ל, אי-השמעת קול נשים ברדיו "קול ברמה" (בדיבור, לא בשירה), צנזור דמויות נשיות בפרסומות או בעלונים דתיים, רחובות נפרדים לנשים ולגברים במאה שערים ועוד כהנה וכהנה.

 

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

 

נדמה שבמקום להתנער ולצאת נגד התופעות הללו, הממסד הישראלי מתכופף בפניהן ונכנע ללחץ החרדי האלים (ראו מקרה פיטורי רחל עזריה ממועצת העיר). מדובר במיעוט שמצליח לכפות את ערכיו על החברה הכללית באמצעות אלימות ובריונות, באופן שמסכן את האופי הדמוקרטי של המדינה, שחלק חיוני ממנו הוא שוויון מגדרי.

 

שני צדדים לפורנוגרפיה

הדוגמה שפקחה את עיניי יותר מכל הייתה פרסומת בעלון באר-שבעי למגזר הדתי, שבו "כרתו" את ראשיהן של ילדות צעירות מצילומים, לעומת ילדים-בנים

שנותרו שלמים. בפרסומת אחרת בעלון המירו ראשי נשים בכדורים פורחים.

 

התכתבות עם עורכי העלון לא הועילה, והם האשימו אותי ב"חוסר סובלנות" כלפי אחיי החרדים, שאינם רוצים לראות תמונות של ילדות (כמובן שעורכי העלון היו גברים). זה היה הטריגר שגרם לי להבין שהגענו לשפל חדש, שמישהו איבד את הראש.

 

הכריתה האלימה הזו של ראשי נשים, או צנזור דמויותיהן בכלל, היא בעצם תמונת מראה של ייצוגי נשים פורנוגרפיים. שתי התופעות הינן חולות, ונובעות מתפיסה זהה: תפיסת האישה כאובייקט מיני, ולא כאדם. כאשר אדם מכריז כי אינו יכול לסבול לראות דמות אישה, או לשמוע את קולה - ולא משנה אם היא לבושה בצניעות, מלומדת שכתבה חיבור אקדמאי, רבנית שמעבירה שיעורי תורה או ילדה בת חמש - הרי שאז עובר הקיום הנשי ארוטיזציה מוחלטת ונלקחים ממנה פניה, קולה, גופה, ולמעשה כל דרכי הביטוי האישי שלה.

 

הקיצוניות מחלחלת הלאה

כבחורה דתיה, אני מאמינה שכחברה, מוטלת עלינו אחריות לשים לזה סוף. הקול שלנו חייב להישמע, כאשר אל מול עינינו גורמים מסוימים מנכסים לעצמם בבריונות את היהדות, ומנסחים את ערכיה באופן שפוגע בכבוד האדם. צריך לזכור שכאשר הופכים אדם לאובייקט, הצעד הבא הוא שלילת זכויות ואלימות כלפיו.

 

אין זו בעיה חרדית בלבד, והוכחה אחת לכך היא הרחוב הירושלמי בשנים האחרונות, כשפרסומות ללא נשים, או כאלו שיש בהן תמונות חתוכות של נשים, הופיעו על גבי אוטובוסים ושלטים עירוניים ברחבי העיר, בכניעה לאיומי החרדים. אט-אט הפכה ירושלים לעיר שבה הייצוג החזותי היה גברי בלבד. הוכחה נוספת ניתן לראות בהקצנה בנושאי הצניעות בתוך החברה הדתית-לאומית בשנים האחרונות, שמושפעת מהחרדים ועליה כבר דובר ונכתב רבות.

 

היחס המדובר לנשים לא נעצר בחוגים הקיצוניים של החברה החרדית, אלא מתקדם ומתפשט לתוככי המרחב הכללי. ישנם גורמים שחשים מאוימים אל מול התחזקות מעמד האשה, והם מנסים להנמיך ולהחליש את כוחה באמצעות הדרתה. עלינו להיות מודעים לכך, ולהתריע על תופעות מעין אלו. המצב באזור המזרח התיכון שסביבנו מספק לנו דוגמאות חיות של הגשמת ערכים קיצוניים מסוג זה.

 

איך יזכרו אותנו?

בכרזות שיצרתי הצבתי זה לצד זה דימויים הלקוחים מכתבי יד ופסיפסים יהודיים מתקופות שונות, הכוללים נשים באופן טבעי ומובן מאליו: נשים פעילות, לומדות תורה, רוקדות, קיימות - לצד דימויים הלקוחים מן הסביבה הישראלית בימינו, המכילים הדרה בוטה ואלימה של נשים.

 

ידוע שחייהן של נשים לפני 1,000 שנה לא היו להיט גדול, ובכל זאת - דמויות שלהן מופיעות באמנות באופן כזה. החרדים מדמיינים את העולם היהודי הקדום כמרחב נטול נשים? הציורים משקפים מציאות אחרת. השאלה שצריכה להישאל היא מה זה אומר עלינו? והאם כך תיראה החברה שלנו בעיני ההיסטוריה?

 


 


 


 


 


 


 


 


 


 

  • הכותבת והיוצרת היא סטודנטית לתואר שני בתולדות האמנות בבאר-שבע

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
קמפיין "מישהו איבד את הראש"
צילום: דבורה ארושס
דבורה ארושס
צילום: יעל גבריאלי
מומלצים