"פלנטה אחרת": מוקומנטרי נטול אמירה
בסרטו "פלנטה אחרת", עידן זעירא משתמש בז'אנר המוקומנטרי כדי להציג את מסעו אל ערבות סיביר, אולם לא ברור בשביל מה ולמה הוא שם. נראה שגם הבמאי לא ממש יודע את התשובה
במרכז סרטו של עידן זעירא, "פלנטה אחרת", עומדת עדותו של מישקה זילברשטיין, ניצול שואה בן 85, המספר בבהירות כיצד שרד את השואה כנער צעיר ביערות קפואים ומושלגים, בחברת להקה של זאבים. למרבה הצער, זעירא החליט למקם את העדות במסגרת של סרט מוקומנטרי ה"מתעד" את חיפושיו אחר מישקה הנ"ל, והתוצאה מביכה.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
הסרט נפתח בתמונות המחקות, משום מה, את האסתטיקה של הקולנוע האילם דווקא (כולל כותרות ביניים), שבהן נראה מישקה הילד כשהוא נס מרודפיו. אפשר להתפעל מעבודת הצילום הקפדנית הזאת, אבל היא תמוהה בערך כמו כל מה שבא אחר כך.
ומה שבא אחר כך הוא "תיעוד" מסעם של זעירא, במאי קליפים שזהו סרט הביכורים שלו, וצוות ההפקה לאורך מסלולה המרהיב של הרכבת הטרנס-סיבירית, כשהם מנסים לדלות רמזים ופרטי מידע באשר למיקומו של "נער הזאבים". הם עוברים ממקום למקום, תוהים על אודות מקום הימצאו של אותו מישקה, שדמותו צוברת בהדרגה מימדים מיתיים ממש, ונקלעים להרפתקאות שונות ומשונות, ששיאן בסצינת חתונה (מפוברקת) של הבמאי עם ריבה רוסיה.
כאן טמונה אחת הבעיות, ולא החמורה שבהן, של "פלנטה אחרת". כמעט כל מפגש של הבמאי ופמלייתו עם "המקומיים" הסיביריים (שמגולמים על ידי שחקנים) – נגוע בהתנשאות ישראלית טיפוסית, שגם אם היא מעושה, אין בה שמץ של מודעות עצמית, והיא ודאי שלא מצחיקה.
הבעיה האחרת היא, שלא ברור כלל מהי המוטיבציה למסע הארוך והמפרך הזה בעקבות מישקה זילברשטיין. מה בדיוק מייצגים דמותו וסיפורו בעבור זעירא? מה מייצגת בשבילו עשיית הסרט על אודותיו ועל החיפוש אחריו? אילו תובנות מעניינות עולות בעקבות המסע? והאם כוונתו היא – ולא שזו טענה שממש תפיל אותנו מהכסא – להראות שמאחורי כל מיתוס של הישרדות "מסתתר לו" אדם מן השורה?
עיסוק זלזלני בשואה
ואכן, לו היה "פלנטה אחרת" עוסק במיתוסים של סיפורי ההישרדות מתקופת השואה, אפשר היה להגדירו כסרט חתרני ונועז באמת. אבל כאשר זעירא מגיע אל עדותו של מישקה זילברשטיין, נראה בעיקר שהוא לא יודע מה לעשות איתה. האם אנו אמורים להטיל ספק ב"עדות" הזו, לפקפק במידת האמינות שלה, ולראות בקשיש כמי שהפך את סיפור הישרדותו למיתוס המוסיף להתקיים בעיקר בתודעתו?
אם זו היתה התוצאה, הסרט היה מוכרז כאן לאלתר כיצירת מופת. אבל מסע החיפוש אחר מישקה מתואר באופן כל כך מפוזר ועילג (כולל מה שנדמה כהתייחסות מיותרת ל"פרויקט המכשפה מבלייר"), עד שעדותו של מישקה החותמת את הסרט מותירה אותנו בעיקר אדישים. תוצאה של היות הסרט כולו נגוע במעין חוסר מחויבות – שלא לומר מודעות – להיבטים המוסריים העמוקים של עיסוקו הזול והזלזלני ב"מיתוס של השואה".
מה שמוביל אותנו להגדרתו של הסרט כ"מוקומנטרי". מוקומנטרי - כלומר סרט בדיוני המתחזה לתיעוד - הוא ז'אנר שבמהותו מבקש לייצר דה-מיסטיפיקציה של הקולנוע הדוקומנטרי ושל מעמדו המיוחס בתיאור העולם החברתי-היסטורי.
הסרט המוקומנטרי נדרש אל הבדיחה, אל מתיחת הצופה, כדי לנסח אמירה בעלת משקל ומשמעות – תרבותית, חברתית, היסטורית, אתית.
סרטו של זעירא יכול היה לנצל את הפלטפורמה האסתטית הזו, שמערערת את מעמדו המיתי של הקולנוע התיעודי, כדי לדון במהותם של מיתוסים, בנסיבות יצירתם, ובצרכים שהם באים לענות עליהם (האם סיפור ההישרדות של מישקה, למשל, היה נתפס באופן שונה לו לא חי כ"זאב" בעצמו?).
אך כל זה לא קורה כאן, ונדמה שהסרט נותר כלא יותר מתרגיל צורני חלול. חמור מכל, "פלנטה אחרת" פועל כמי שאינו רגיש למשמעות החיבור שבין שואה ומוקומנטרי, והתוצאה, למרבה הצער, היא כישלון מוחלט.
