שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    תכירו: אני הוא גורנישט
    במשך שנים הוא הסתתר מאחורי הכינוי "גורנישט", עקץ את החרדים ואת אורי אורבך, ואפילו קרא לפטר את עצמו מ-ynet. כעת, אסף וול יוצא מארון הטוקבקים ומכריז: "גורנישט הוא בדיחה ספונטנית שפשוט יצאה משליט"א"

    "מדבר גורנישט, קוראים לי אסף וול", כך נפתחה שיחת הטלפון הראשונה שלי עם הטוקבקיסט הכי גמור באינטרנט. מתי מעט חלקו באותם ימים את סוד זהותו של "גורנישט", ואני הפכתי עם השנים לחבר קרוב ושותף לכמה פרויקטים סאטיריים.

     

    אבל לאחרונה, ברגע של פריים-טיים רדיופוני, אברי גלעד חשף מבלי משים את זהותו של גורנישט ומכאן הייתה הדרך קצרה לישיבה ארוכה עם אסף, כדי לשאול אותו על שורשי התופעה. אך לפני הכל – ביוגרפיה: וול, בן 38, הוא תושב הקיבוץ הדתי ניר עציון שעל מורדות הכרמל. בעבר שימש ככותב טור דעות פופולרי בערוץ היהדות ב-ynet, וכיום, בנוסף לעיסוקיו הסאטיריים, בין היתר במוצש, הוא עמל על דוקטורט במקרא, שעניינו לוחמה פסיכולוגית בתקופת המקרא. ממש לא הגורנישט שדמיינתם.

     

    אתה יודע שהתגובה הראשונה לכך שאתה הוא גורנישט היא אכזבה?

     

    "ודאי. אני מודה שגם אני התאכזבתי. זה באמת יכול היה להיות הרבה יותר מרתק אם גורנישט היה איזה אדמו"ר מפורסם שבשעות הפנאי משתטה בפייסבוק. למגינת לבי, התברר בסוף שמדובר באדם שאפילו לא מגיע לבני ברק".

     

    אני לא מאמין לך שמעולם לא היית בבני ברק.

     

    "אני עובר שם אולי אחת לשנת שמיטה, לא יותר מזה. את דלהי או את בנגקוק אני מכיר טוב יותר".

     

    אז איך יש לך כל-כך הרבה ידע על החברה החרדית?

     

    "כמו כל יהודי, אני מצטיין בלדבר על דברים שאין לי בהם יד ורגל. מעבר לזה, חלק ניכר מקרובי משפחתי הם חרדים. לימדתי גם במכינה שהכשירה סטודנטים חרדים – אבל את רוב המידע על הסכסוכים הפנימיים, ההשמצות והשמחות (לאיד) אני למד מהאתרים החרדיים. החילונים בטעות יגדירו את התופעה כ'רכילות' אבל למעשה מדובר ב'נייעס'. בכלל, החברה החרדית הרבה יותר פשוטה להבנה ממה שמומחים לענייני חרדים רוצים להציג".

     

    למדני נא את החברה החרדית על רגל אחת.

     

    "לעניות דעתי, בחברה החרדית קיימים שלושה רבדים: עסקנים, רבנים ועמך - כך לפי סדר חשיבותם בפועל. העסקנים מנהלים את העמך באמצעות הרבנים, לא תמיד בברכתם".

     

    ומהיכן היידיש של גורנישט?

     

    "גורנישט לא באמת יודע יידיש. עם כל האבסורד, יידיש היא שפה הודו-אירופית (מבוססת גרמנית) הנכתבת באותיות שמיות-מערביות (עבריות). מי שיש לו קצת גרמנית, קצת עברית והרבה חלושעס - לא יתקשה להתחזות לדובר יידיש".

     

    למה דווקא גורנישט?

     

    "גורנישט הוא לא דמות שתכננה אותה ועדה. למעשה הוא בדיחה ספונטנית שיצאה משליט"א, לא יותר מזה. גם לי אין מושג איך היא החזיקה במשך ארבע שנים. בין כל גדולי התורה, ענקי הרוח וגאוני הדור, חשבתי שיש מקום גם לאיזה גורנישט, שהוא סוג של ליצן חצר".

     

    גורנישט לומד יידיש (צילום: אבישג שאר-ישוב) (צילום: אבישג שאר-ישוב)
    גורנישט לומד יידיש(צילום: אבישג שאר-ישוב)

     

    הבמה שבה בחרת להוליד את גורנישט היא ב-ynet יהדות. למה?

     

    "באותה תקופה היה לי טור ב-ynet שכמעט אף אחד לא קרא. אנשים היו קוראים את הכותרת ולפיה ישר רצים להגיב. הבנתי שהכוח נמצא בתגובות ולא בטור עצמו. ראיתי את המלחמה הסיזיפית של התקשורת הישנה בטוקבקיסטים ואמרתי לעצמי: למה בכלל להלחם בהם? טוקבקים זה מצוין, אפשר להשתמש בהם כדי להעביר את המסר, מה גם שבתגובות אתה לא חייב לשמור על לוגיקה של טיעונים".

     

    ובכל זאת, לא חששת שאתה עלול לפגוע באנשים?

     

    "יש לי כללים. לעולם איני כותב על אדם פרטי, למעט דמויות ציבוריות שממש דורשות זאת כמו חברי כנסת. לא רבנים, לא מפעילי עגורנים ולא בלניות. יוצא הדופן היחיד בעניין זה היה אורי אורבך, שהיה הקרבן העיקרי, למרות שבמקרה שלו הדבר החל לפני שהוא היה נבחר ציבור, אלא רק שחיין אולימפי בשם איתן אורבך".

     

    הוא ידע מי אתה?

     

    "בוודאי. הוא היה כותב מאמרי שחץ ב-ynet, מחכה לתגובה שלי ומגיב בחזרה בתור 'איתן מהבריכה'. למעשה אורי התרגל כל-כך לקרוא לי 'גורנישט', שיום אחד הוא התקשר וסיפר לי שכבר רבע שעה הוא מנסה למצוא את המספר שלי בזכרון הסלולרי שלו באות ג'".

     

    היית כותב גם טוקבקים למאמרים שאתה עצמך כתבת?

     

    "ברור. הייתי מחרף ומגדף אותי בצורה חסרת תקדים. אפילו הצטרפתי לדף הפייסבוק "'לפטר את אסף וול מ-ynet'".

     

    למה?

     

    "כי אסף וול הוא פאשיסט או שמאלן - תלוי בנושא המאמר. הוא לקח את המציאות ברצינות תהומית מדי, שזה ענין בלתי נסבל מבחינתו של גורנישט".

     

    יש שיאמרו שיש לך אישיות חצויה.

     

    "טוב נו, זו פסיכולוגיה בזלוטי. אתה חושב שיורם גאון הוא חצי היפוכונדר בגלל הדמות ששיחק ב'קרובים קרובים'? שמירי רגב מאמינה שהיא באמת חברת כנסת רק משום שהיא משחקת דמות כזו?"

     

    יש לו הפרעה

    לאורך כל השיחה, אסף משחק בידו הימנית בסמארטפון, בידו השמאלית מקליד משהו בפייסבוק, ובין משפט למשפט הוא מנהל שיחה ערה עם עוברי אורח.

     

    בדקת פעם ברצינות אם יש לך הפרעת קשב?

     

    "זה כמו לשאול את טרומפלדור אם הוא בטוח שחסרה לו יד. ודאי שבדקתי, ואפילו הצטיינתי במבחן TOVA (המאבחן הפרעות קשב). בכל מקרה, אני לא חושב שזו 'הפרעה'. ההפרעה היא של מי שאינם מסוגלים להבין שבכל להקה יש פרטים בעלי מוח שעובד אחרת. לא כולם חייבים להיות מהנדסים או רואי חשבון. אני מתעסק בדברים שכיף לי איתם. לא בטוח שהיה לי טוב יותר באיזה משרד לעורכי דין, ואני עומד על זכותי להתפרנס מכתיבת פשקווילים ומקריאת טקסטים באכדית (השפה שהיתה נהוגה בבל ובאשור - ג.ס)".

     

    גורנישט מרביץ תורה בעדר מרעיו (צילום: אבישג שאר-ישוב) (צילום: אבישג שאר-ישוב)
    גורנישט מרביץ תורה בעדר מרעיו(צילום: אבישג שאר-ישוב)

     

    איך הסתדרת במשך ארבע שנים בישיבה תיכונית?

     

    "דווקא זה לא היה קשה. למדתי במדרשיית נעם הידועה לשמצה ואני חושב שמתוך 120 תלמידים במחזור, הייתי בין עשרת הגרועים. למזלי, במדרשיה יכולותיך בלימודים לא שינו דבר משום בחינה. מי שבאמת רצה ללמוד גמרא כל היום הלך לנתיב מאיר".

     

    ואיך הגעת למצב בו אתה עומד לפני סיום דוקטורט?

     

    "קודם כל אני אף פעם לא עומד בפני סיום של משהו, ודאי שלא דוקטורט. גם אם ישאר לי לכתוב רק את 'שלמי תודה' בסוף, הדבר עלול לקחת לי שנה-שנתיים אם לא מצמידים לי תותח מתנייע לרקה. לגבי הענין האקדמי, זה באמת נס גלוי. בתואר הראשון, למשל, יש לי הרבה יותר קורסים מהנדרש לתואר, רק שהם מפוזרים על פני חוגים כה רבים שאין ביניהם קשר – והכל בגלל חוסר תשומת לב ברישום. עבודת התזה של התואר השני שלי הכילה נטו פחות מ-20 עמודים. זה קצת לא נעים כשכולם לידך מגישים יצירות מפוארות בסדרי גודל של מדריך דפי זהב לגוש דן. אבל בסוף העבודה קיבלה ציון טוב שסייע לי לקבל מלגה לדוקטורט, מה שלימד אותי בדיעבד שגם לשופטי העבודות אין סבלנות לטקסטים ארוכים".

     

    ואיך אתה מצליח לעמוד בדד-ליינים של טורים, כתבות ומאמרים?

     

    "יש כל מיני שיטות לטפל בהפרעת קשב. הידרותרפיה, הומיאופתיה, עיסוי בשמן שומשום וצלילה טיפולית עם ברבוניות בריף הקרפיונים. אבל בסופו של דבר רק צנצנת ריטלין יכולה להועיל".

     

    הלכה התפילה

    הומור הוא מדע מדויק, ובדיחה היא תוצר הנדסי מהוקצע. כך לפחות חשבתי עד שפגשתי באסף. כשאנחנו עובדים על בדיחות לפשקוויל או לאתר no news, אני מייצר בזיעת אפי בדיחות בפס ייצור מסודר ומהונדס, בעוד אסף יורה בקצב של ממטרה שיצאה משליטה חידודים המורכבים בעיקר ממשחקי מילים.

     

    אתה יודע שרבים מתלוננים שקילקלת להם את חוויות התפילה או הלימוד עם הפסוקים שאתה מסלף כמו "גם היום התגברתי כארי על עבודת הבורא".

     

    "אענה לך ברצינות. לאדם מופרע קשב אין שום חוויה בתפילה. טקס התפילה עבורו הוא אונס של אדם שבהגדרתו הרפואית אינו מסוגל לשבת שניה בשקט, ואיכשהו מחויב לבלות שנים מחייו בעמידה ללא נוע ובחזרה ריטואלית על טקסטים. במצב כזה, אז קורא את הטקסט כל פעם בדרך אחרת. אם אני קורא ש'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא', זכותי לתהות כמה זה יוצא לכל אחד ואם זה בכלל משתלם. אם אני קורא "המתגאה על חיות הקודש", זכותי למחות על ההתנהגות הפוגענית הזו, ואם מישהו נדקר במועדון בשבילי זה קרבן חגיגה".

     

    מהצד זה נראה שאיך שאתה שומע מילה, אתה מפרק אותה לחלקיקים ומרכיב אותה מחדש. תאר לי איך עובד הראש שלך.

     

    "כמו משחק 'פינבול'. יש בראש מין כדור קופצני שטס כל הזמן בין דפנות הגולגולת במהירות עצומה. כל הצבעים מהבהבים וברקע מוזיקת קרקסים מהירה. בדרך, הכדור פוגע בכל מיני דברים, פה באיזו מנורה שנדלקת, שם באיזה פעמון או מקפצה, ובדרך צפים בכל מיני תמונות ואסוציאציות".

     

    נשמע מתיש...

     

    "בכלל לא, זה דווקא נחמד – תנסה פעם. למשל שרון סטון מיד תתחבר אצלי לשרון טעלזסטון, ו'אלוהה יעקב', לשליח חב"ד בהוואי. זה מתבקש, לא?"

     

    לא.

     

    "הנה תראה, "אגדתא" נשמע כמו "אגאתה" נכון? אז ברור שאגדתא-כריסטי היא סופרת מדרשי מתח. אתה מבין?"

     

    תמשיך לתאר את המערב הפרוע שם בראש שלך

     

    "הבדיחות הכי טובות מקורן בעובדה שאני פשוט לא שומע טוב. כלומר, עור התוף שלי בסדר וטרם אבד לי מאור אזניי, רק שאני שומע ולא ממש מאזין – יש הבדל. כך קורה שאני שומע 'עגל התורה' במקום 'דגל התורה' או במקום 'הדרת נשים' שמעתי 'הדברת נשים'. גם לוגית זה די מסתדר לי שהצעד הבא יהיה הדברת נשים באוטובוסים".

     

    מלחמה זה רע?

    כאן המקום לציין חוץ מהפינבול בראש, הצליל האהוב על אסף הוא קול מנועי מטוס ה"שטוקה" ששימש את הגרמנים במלחמת העולם השנייה. הוא מסוגל לבלות שנים מחייו בקריאת זכרונות של פילדמרשלים גרמניים ומפקדי נושאות מטוסים אמריקאיים שנלחמו באוקיאנוס השקט.

     

    מה הקטע שלך עם מלחמת העולם השנייה?

     

    "זה לא רק מלחמת העולם השנייה. מלחמות שאינן מתרחשות בדור שלי מאוד מעניינות אותי. מלחמה היא דבר איום, ככל ישראלי אני יודע זאת ממקור ראשון, אבל ממרחק בטוח, היא גם תצוגת תכלית מרהיבה של שיאי היכולת האנושית".

     

    זו הסיבה שאתה אוהב היסטוריה?

     

    "סיפורים המבוססים על מקרי אמת מעניינים אותי הרבה יותר מפנטזיות. המציאות תמיד תעלה בכוח העלילה על הדמיון, ואפילו הפרוע ביותר. זו גם הסיבה שאני נמשך מאוד לטקסטים המקראיים".

     

    קיבלת מגל"צ את פרס מפקד התחנה על פרויקט "מכתבים מהתנ"ך" בשיתוף עם ynet יהדות. אתה גם עמל כרגע על דוקטורט במקרא. מאיפה החיבור הזה לתנ"ך?

     

    "ההיסטוריה המקראית משלבת רב-תחומיות של המון נושאים הקרובים ללבי. פילוסופיה, ארכיאולוגיה, היסטוריה, שפות

    עתיקות, המון פסיכולוגיה ומה לא".

     

    שאלה שרבים מסתקרנים בה: אתה דתי?

     

    "אני שמח ששאלת שאלה כל-כך פשוטה. תראה, אם אתה פוגש אותי עם כיפה על הראש – אז אני דתי. אם באותו רגע היא אינה שם - אני לא דתי".

     

    וברצינות?

     

    "הגדרות של 'דתי' ו'לא דתי' זה נורא אייטיז".

     

    לסיום, יש משהו חשוב שאתה רוצה למסור לאומה?

     

    "בטח, תרשום".

     

    נו, מה?

     

    "גורנישט".

     

    • הראיון המלא יפורסם מחר במגזין "מוצש" מבית מקור ראשון.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים