שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    גם את מרים הנביאה הדירו
    מרים שרה בקול צלול שהיה מקובל בפני אלוהים ואדם. אבל בהמשך היא נעלמת כמעט לגמרי, אף שלפי המסורת היה לה חלק בהנהגת העם במדבר. כאז כן היום, יש בכירים שמתייחסים לנשים כאל ממתקים שאפשר להזיז ממקומן כדי שלא יפריעו

    את כל כך מתוקה...

    ביום שישי שעבר (27/1), בתוכנית "הכל דיבורים" של רשת ב', הציגה המראיינת, אילה חסון, מקרה שקרה בלשכה של מי שהיא כינתה "בכיר מאוד" במדינת ישראל. בשיחה השתתפו הפרשן המדיני חנן קריסטל, יוסי לוי - יועץ התקשורת לשעבר של ראש הממשלה, והמשפטנית ד"ר אורית קמיר. הנה תמלול מדויק של קטע משיחתם:

     

  1. זמני כניסת שבת - ועוד על פרשת בשלח

     

    עוד בערוץ היהדות  - קראו:

     

    אילה חסון: בלשכה של בכיר מאוד במדינת ישראל, הייתה עובדת יפיפייה והיה נראה שהבכיר באותה לשכה חומד אותה כמו ממתק מלבב, וכל פעם שהוא חולף על פניה זה איזה צביטה בלחי או משהו. אנשים הבינו שיש פה עניין נפיץ, והיא עוברה מתפקידה בשקט-בשקט. מה שנקרא, הסביבה התומכת הרחיקה את הממתק.

     

    חנן קריסטל: אל תשים מכשול בפני עיוור...

     

    יוסי לוי (חוזר על דבריה שלא נשמעו של ד"ר קמיר): היא (ד"ר קמיר) אמרה הדרת נשים. אילה חסון פורצת בצחוק מתגלגל.

     

    ד"ר קמיר: זו בדיוק הדרה, זה בדיוק מה שזה. הרחקה של נשים, כי הן מפתות מישהו.

     

    יוסי לוי (יועץ התקשורת לשעבר של ראש הממשלה): נהגו נכון כדי לשמור על אותו אדם.

     

    ד"ר קמיר: סליחה?!

     

    יוסי לוי: נהגו נכון, כי אם רואים שיש שם פתח...

     

    ד"ר קמיר: אז אותו צריך להרחיק. סליחה!

     

    אילה חסון: במקרה ההוא, להערכתי, זה היה בלתי אפשרי.

     

    ד"ר קמיר: אין אדם שאינו בר החלפה.

     

    יוסי לוי: אני חושב שאילה תסביר לך לאחר השידור.

     

    בשלב זה של השיחה, דילגה אילה חסון בין תגובות תוקפניות לגמגום, ומיהרה לסיים את השיחה עם ד"ר קמיר.

     

    נשים מממתקים וגברים מדיאטה

    הבחירה של חסון לתאר אישה יפה כ"ממתק", טומנת בחובה כמובן את הפתרון – ממתקים יש להרחיק מגברים מכריסים. אבל מה לעשות, אילה, שלממתק הזו יש לא רק שדיים ורגליים, אלא גם לב ומוח, תשוקות ורצון. או במילים אחרות - הממתק זה את, ואני והילדות שלנו.

     

    בנוסף, אני מכירה גם כמה גברים שלא רוצים להשתייך למשפחה של חסרי החוליות. הם לא רוצים ש"יזיזו" נשים למענם, והם לא רוצים להאמין שאין להם יכולת לשלוט על יצרם. הם גם לא רוצים לחשוב שנשים הן סוכריות.

     

    למה זה קרה לאילה חסון, ואיך יוצאים מזה?

    אני מעריכה שאילה חסון נבהלה כשהיא מצאה את עצמה לרגע בקרב חבורת מדירי הנשים, ולכן הגיבה בגמגום ובתוקפנות. אותו הדבר קרה גם לחנן קריסטל וליוסי לוי. ולמה זה קרה להם? אני לא יודעת, אבל אחד ההסברים קשור לכך שהמאבקים לזכויות הנשים בפרט ולזכויות האדם בכלל, לא צברו מספיק קילומטרים. אנשים יודעים מה הדעה "הנכונה" להם, והיכן הם רוצים למצוא את עצמם, אבל הם לא באמת הפנימו את זה. אנחנו נמצאים, כנראה, בתקופה שבה אין עדיין הלימה בין הערכים "הנכונים", לבין תחושות הבטן. הראש כבר הפנים: נשים אינן חפצים או ממתקים, אבל התגובה מהבטן עדיין לא השיגה את התובנות האלו.

     

    ואיך יוצאים מזה? הבהלה של אילה חסון מובנת, אבל הבחירה שלה לתקוף ו"לנפנף" את ד"ר קמיר מהשיחה, מצערת. הלב לא באמת נרגע כשהורגים את השליחה. הייתי שמחה לו אילה חסון הייתה עוצרת, מאפשרת לעצמה ולשומעים לקלוט מה קרה, ואף מנסה ללמוד מזה משהו.

     

    בתגובתה היא הייתה יכולה ללמד את כולנו צניעות. היא הייתה יכולה ללמד את כולנו לשים לב לרגעים שבהם אנחנו סוטים מהערכים שבהם אנו מאמינים. היא הייתה יכולה לנסות לברר בקול ובפומבי למה זה קרה לה, ולעזור לכולנו לראות מתי ולמה זה קורה לנו. היינו יכולים ללמוד פרק בהגינות, בחשיבה רפלקטיבית ובהתמודדות עם סתירות פנימיות. כמו כל טעות, גם הטעות הזו הייתה יכולה להפוך לרגע אנושי לעילא, וגם את זה אילה חסון החמיצה.

     

    האם גם מרים הנביאה הייתה "סוכריה" מתקתקת?

    השבת היא שבת "שירה", ובה אנו מציינים שתי נשים ששרו ורקדו קבל עם ובקול צלול: מרים ודבורה. לא ערווה ולא יבבה - קול ערב, תופים ומחולות, ולב העם היה איתן. קשה? לא נוח? מפתה? אולי, אך באותה מידה גם רוחני, רצוי ומקובל בפני אלוהים ואדם.

     

    אפשר היה להזיז אותן, אפשר היה לתת את כל הבמה והקרדיט לברק, משה ואהרון. ובכל זאת, ודווקא משום כך.

     

    אם תלכו לבית הכנסת השבת, ואם במקרה תגלו בו נשים שיושבות מאחורי מחיצה, ואף לא מוזמנות לשיר, לקרוא בתורה או לחזן – אנא, חישבו על שירת מרים ודבורה, ונסו לברר עם עצמכם למה כל כך מפתה וקל לנו לארוז נשים בניירות צלופן מרשרשים. נסו לברר מה השתבש בנפשותינו בדרך בין שירת הים, לאולפן של אילה חסון ולמחיצה בבית הכנסת.

     

    זה כמובן לא כל כך פשוט

    מרים הובילה את שירת הים, אבל מכאן ואילך היא כמעט ונעלמה. את מרכז הבמה תופסים אחֵיה: משה ואהרון.

    אנחנו יודעים שמרים שמרה על משה, אנו יודעים על שירת הים, אנו יודעים משהו על הצרעת שפקדה אותה, ואנחנו שומעים באופן לאקוני על מותה. האם מרים באמת לא הייתה מנהיגה שוות ערך למשה או אהרון? פסוק בודד מספר מיכה (ו', ד') משמר מסורת ולפיה שלושת האחים היו שותפים בהנהגת בני ישראל במדבר: "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ; וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ, אֶת-מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם".

     

    האם ייתכן כי ספר מיכה משמר מסורת קדומה, ולפיה הייתה מרים מנהיגה פעילה בחיי המדבר, כמשה ואהרון - אלא שדמותה וכוחה עומעמו על מנת שלא תאפיל על שני אחֵיה, שני הגברים הגדולים של דור המדבר? האם גם מרים הייתה "סוכריה" שהוזזה ממקומה, בשביל לא להפריע להתנהלות החופשית של הבכירים?

     

    שבת שלום.


  2.  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: יוסי מימוני
    אם באילה חסון נפלה שלהבת
    צילום: יוסי מימוני
    מומלצים