שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    תנו לחילונים אוטובוסים בשבת
    "תל אביב, לא הייתה ולא תהיה בעתיד הנראה לעין פרבר של בני ברק. אז למה להילחם, למה? בשם השבת שגם ככה אינה נשמרת ברחובות העיר העברית?"

    מי מפחד מתחבורה ציבורית בשבת תל אביב? לא אני.

     

    אין פה שום "פגיעה ברגשותיי", שכן אני לא גרה שם. העיר ואורחות חיי רוב תושביה אינם כשלי. וגם הדוסים החיים בעיר הזו הם מיעוט מבוטל. ואף הוא, רגיל ביותר בכבישים סואנים ותנועה תחבורתית בלתי שבתית בעליל.

     

    עוד בערוץ היהדות - קראו:

     

    אז על מה הרעש והמהומה? על אותם תל אביבים נטולי רכב ואופניים שרוצים לבלות את השבת שלהם כפי שהם רואים לנכון? אם זה המקום שלי כאישה מאמינה להפנות לעברם אצבע מצטדקת ומטיפה של "נו! נו! נו!", אני מוותרת מראש על הכבוד המפוקפק. התל אביבים, ילדים גדולים. ובהתאם לנהוג עוד מימות התנ"ך ועד ימנו אנו - "איש הישר בעיניו יעשה". אני את שלי, והם את שלהם.

     

    יש בחירה חופשית

    ובכל זאת, מהומה על לא מאומה. מבירור שערכתי אצל חבריי החילונים המתגוררים בתל אביב, רובם המוחלט של המסעדות ובתי הקפה הלא-כשרים פתוחים בשבתות. מתחמים שלמים של בילוי מופעלים חופשי-חופשי ביום המנוחה. בין היתר, בחסות העירייה. גם התחבורה הציבורית בשבת קיימת כבר כעת, באמצעות מוניות השירות המשנעות את התושבים

    למקומות הפנאי ובחזרה. אין ספק שאותה החלטה "רשמית" הייתה יותר מניפסט הצהרתי-חילוני, מאשר החלטה אופרטיבית.

     

    כמובן שלמרות האמור לעיל, זכינו לראות את הנציגים החרדים עושים (כצפוי), הרבה רוח וצלצולים. איך אמר חבר מועצת עיריית ת"א החרדי נפתלי לוברט "כדי לחיות ביחד, כל צד צריך לוותר". אז נפתלי, אם לא הבנת, עכשיו זה התור שלנו. זוהי בדיוק נקודת המפתח שבה אמורים היו נבחרי הציבור החרדים להגיד: "אין לנו עניין, עם כל הצער והכאב, לכפות עליכם קיום שבת שאינה שבתכם". ולו מהטעם הרציונלי שמדובר במהלך מיותר במישור המעשי, ומעורר אנטגוניזם מאין כמותו במישור התודעתי.

     

    תל אביב, לא הייתה ולא תהיה בעתיד הנראה לעין פרבר של בני ברק. אז למה להילחם, למה? בשם השבת שגם ככה אינה מתקיימת ברחבות העיר העברית? באותה מידה יכולתם להרים דגל לבן, ובעתיד לגבות את מחיר הוויתור בדברים שעליהם לא תוכלו להתפשר גם אם תרצו.

     

    האמת היא שלחרדי המצוי אין כל עניין להכתיב לצד השני איך לחיות את חייו. בטח כל עוד הם אינם מתערבים בשלו. ואם "נטולי הכיפה" ייסעו למוזאון, בית הקפה, לים או כל מה שמאפיין שבת במובנה החילוני, בעוד שהוא בדרך לשולחן השבת המשפחתי או לתפילה, הוא יכאב בשקט. אולי יישא תפילה חרישית על מה שהוא רואה כטעות איומה וזהו זה. הקאץ' בדמוקרטיה שלנו וגם בדת היהודית הוא "בחירה חופשית" - גם במובן החוטא של המילה.

     

    שתהיה "שבת שלום"

    ואם הטיעון הסוציאלי יעלה על שולחן הדיונים המוניציפאלי  - זה שאכן מדיר שינה מעיניהם של חילונים רבים, שלא רוצים למצוא את עצמם עובדים בשבתות ובחגים - אני אומרת שבנקודת הזמן הטעונה הזו, אין לי עניין ללחום את מלחמת החילונים הזו. הגיע הזמן שתומכי שבת סוציאלית, יעמדו על שלהם בעצמם מבלי להתחבא מאחורי גבו של "הדוס התורן", שיספוג עבורם את הקללות והנאצות.

     

    לשומרי מצוות תמיד שמורה הזכות הלגיטימית להעמיד את חשבון הבנק לטובת שבת כהגדרתם. לא לקנות או לבקר במקומות המחללים

    את הפרהסיה הציבורית. זכותם להוסיף לרשימת "המוצרים האסורים", לצד מותגים העושקים את הציבור וחברות המבצעות ניסוים בבעלי חיים, גם את תפיסת עולמם היהודית. והם יותר ממוזמנים להיות לויאליים לשבת ולהצביעה עבורה בכיס, ושהמעסיקים והסוחרים יעשו לבד את חשבון הרווח וההפסד.

     

    רק בבקשה, בלי כפייה. בלי לנפנף בסטטוס-קוו שכבר מזמן אבד עליו הכלח ולהפוך את החרדי בפעם המי יודע כמה, למפלצת דמונית ושתלטנית. די, קצנו בזה. אין צורך להעלות את מפלס השנאה הלאומית עבור שמירת שבת בדיונית. אני אסתפק בשקט בשולחן השבת שלי ושהחילונים ייסעו באוטובוס לים. ואם לא תהיה כאן בכל מקרה שבת כהלכתה, אז לפחות שתהיה "שבת שלום".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחכים לאוטובוס בשבת. יגיע?
    צילום: אייל יסקי - וייס
    מומלצים