שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בורא פרי הבטן: כל הסגולות להריון בריא
    באיסטנבול גזרו חיתולים, במרוקו נתנו לרווק לחגור חגורה סביב בטנה של האישה ההרה, בפרס רקמו שמות מלאכים על כיסוי הראש, ובאשכנז דאגו לתת לאישה הרה כל מאכל שחשקה בו - חוץ מחרדל. מסביב לעולם היהודי בתשעה חודשים, בספר חדש
    טקסי ציוּן הריון כמעט שאינם מוכרים בפזורות היהודיות. הסתרת ההריון ושמירתו בסוד זמן רב ככל האפשר, היו משותפות לרבות מהקהילות. באשכנז רווחה הדעה שפרסום ההיריון בשלב מוקדם, עלול לפגוע בו. אבל מנהגים שנועדו להגן על האישה ההרה ועל הוולד כבר מראשית ההיריון - היו גם היו, והם דומים בעדות השונות. המנהגים נועדו להרחיק את שולחי הרוע או לבטל מעשי כישוף העלולים לפגוע באישה ההרה, ביולדת או ביילוד.

     

    עוד בערוץ היהדות - קראו:

     

    עוד בתקופת התלמוד השתמשו בקמעות לשם הגנה. וכיוון ששמות האל נחשבו למגִנים מפני עין הרע, ניתן למצוא אותם בקמעות ובסמלים להגנה מפני עין הרע: במגן דוד, בחמסה, בצורת דג או בצורת עין. לקמע מיוחסים כוחות הגנה, והוא אמור לנתב את הכוח השלילי (העין הרעה) אל עצמו במקום אל הקורבן, או לחלופין, לדחות את העין הרעה לחלוטין. כמו הקמע, גם המראה נתפשת כהודפת את עין הרע בחזרה על מי שהטיל אותה.

     

    ספר חסידים המיוחס לרבי יהודה החסיד, רואה בכישוף גורם לאי פוריות עד כדי כך, שהוא מציע לזוג ש"כושף" והוא חשוך ילדים, להתגרש ולהינשא מחדש. כלומר: הכישוף חל על ברית הנישואין, לא על בני הזוג בנפרד. החשש למעוברת והפחד מפני אובדן הוולד היה כה ממשי, עד שהגמרא התירה למעוברות לטלטל בשבת את "אבן התקומה", שהייתה נפוצה בתקופת התלמוד, ושימשה כהגנה בפני הפלה - קמע שנשים היו עונדות על צווארן בעת היריון, או אפילו אם קיוו להיכנס להיריון.

     

    איסטנבול, אלג'יר ומרוקו: טקס "גזִירת חיתולים"

    בלדינו: "קורטדורה דה פשאדורה", ובערבית יהודית: "תקתיה אל גדאורה". בחודש החמישי להיריון הראשון, בטקס חגיגי,

    גזרו בד להכנת בגד ראשון לתינוק. בנים ובנות קיבלו בגד זהה. לטקס הוזמנו בני המשפחה והחברים, ובגזִירת החתך הראשון הייתה מתכבדת קרובת הכלה, שהיא אם לילדים ובת להורים חיים. עם גזִירת הבד, הייתה האישה ההרה זורקת שקדים מסוכרים על הבד - סמל לחיים ארוכים ומאושרים.

     

    גם באלג'יריה ובמרוקו התקיימה חגיגת חיתוך הבד, אלא שהיא נחגגה בשליש האחרון של ההיריון. הורי האישה ההרה היו מניחים את הבדים על מגש נחושת, ומכסים אותם במשי. האישה שנבחרה לחתוך את הבד (אם לילדים ובת להורים חיים), הוקפה על ידי הנשים בזמן חיתוך הבד. ברכות הורעפו על האם ועל העובר.

     

    אפגניסטן: טקס "שרשרת הפלדה"

    "פולאד פאנג'ונון": כל אחת מהנשים שהוזמנו לטקס, נתנה לאישה המעוברת חתיכה של ראש סוכר. על צווארה של האישה היו תולים נרתיק כסף דמוי מלפפון חלול, שעליו חרוטים פסוקי תהלים ובתוכו קמע קלף ולהב אולר. הקמע נכתב בהדרכת אישה זקנה, והכיל שלוש פניני זכוכית, שאחת מהן כחולה. האם לעתיד הייתה נושאת אותו עד ללידה.

     

    בבוכרה נהגו נשים ללכת בראשית הריונן לבית הכנסת, כדי להתפלל על הוולד.

     

    גרוזיה: קמע-עשבים ומנעול על הבטן

    בגרוזיה הייתה האישה ההרה עונדת על גופה קמע שהכיל עשבים מיוחדים, פחם או גופרית, שנצררו בסרט שחור. יש שהיו מניחים על בטנה מנעול סגור.

     

    מרוקו: חגורה עם מנעול

    במרוקו נהגו לתת לבחור רווק לקשור חגורה סביב בטנה התחתונה של אישה, ולסגור את החגורה במנעול קטן. בעבוֹר חודשי ההיריון, הוא היה פותח את המנעול – והיא יולדת.

     

    גרמניה ואיטליה: "חרב" נגד מזירים

    בגרמניה ובאיטליה נהגו לשים מתכת ליד מיטתה של אם לעתיד. קמעות שונים שנוצרו למטרה זו נקראו "חרב". אנו יודעים גם על קמע כסף העשוי בצורת סכין, הבא לשמור את היולדת מפני מזיקים שונים.

     

    כורדיסטן: טקס "שמחת ההריון"

    בעמדייה אשר בכורדיסטן התקיימה "פרחייה" - שמחת ההיריון: אישה שגילתה את דבר הריונה לראשונה, הייתה הולכת לבית הוריה, ושם היו אמה ובנות משפחתה תופרות כסות לתינוק. על תפירת הסדינים לעריסה הופקדה אישה ברוכת ילדים. לצלילי נגנים שהנעימו זמירות, נשים השיאו עצות לאישה הצעירה וחגגו איתה.

     

    פרס: שמות קדושים על המטפחת

    בפרס נרקמו המילה "שדי" ושמותיהם של מלאכים, על מטפחת שנקשרה לראש האישה המעוברת.

     

    בתימן הכינה האם המיועדת בגדים לתינוק החל מהחודש השביעי להיריון.

     

    אשכנז: רק לא חרדל

    גליקל מהאמל (1645 1724) שהעלתה על הכתב את זיכרונותיה, החושפים טפח מעולמה של יהדות אירופה - דרשה מנשים

    הרות שלא תתעלמנה מהחשק לאכול מאכלים - כי יש בדבר לפגוע בהן ובעובר. היא מספרת כי בהריונה השמיני חשקה נפשה של בשסק. חפצה לא יושב, ולטענתה הילוד נפגע.

     

    באשכנז המליצו להימנע מחרדל, מעלי גרגיר הנחלים, יין, שֵכר ומאכלים מתובלים. במאות ה 16 וה 17 המליצו רופאים יהודים לנשים הרות הסובלות מחולשות, בחילות ושלשולים - לשתות תה עם נענע ותה עם קינמון.

     

    • קטעים מפרק העוסק בשמירה והקלה בשלבי ההיריון, מתוך ספרה החדש של ד"ר עליזה לביא, "מנהג נשים" (הוצאת "ידיעות ספרים"), שיוצא בימים אלה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    סגולה מודרנית?
    צילום: shutterstock
    רק לא כישוף!
    צילום: shutterstock
    צילום: אבשלום לוי
    ד"ר עליזה לביא
    צילום: אבשלום לוי
    עטיפת ספר
    "מנהג נשים"
    עטיפת ספר
    מומלצים