אהבה מכאנית: מי מוכן לנהל זוגיות עם רובוט?

"הוא פשוט רוצה שאני אהיה רובוט! את תופסת? רובוט!", סיננה במרירות חברתי המשומנת היטב במערכות יחסים קצרות טווח. "הוא כנראה לא שמע על הקדמה, או שהוא בעצם משוקע בה עד הצוואר", התבלבלתי בניסיון להישמע חכמה ותומכת.

עוד בנושא:

אם הזוגיות אוטומטית, אפשר להסתפק ברובוט?

דייט עם טייס אוטומטי, או עם אחד שרמנטי?

מדי פעם היא רוצה להרגיש כמו בובה בחלון ראווה

שרלילה היא כמו בובת גומי עבור הגבר

"רובוט? אז שימצא לו אחת כזאת. אני אנושית, אני תובענית, אני לא מוותרת!", סיכמה את נאומה המוחץ ואילו אני נשמתי לרווחה, כי לא היה לי שמץ של מושג מה להוסיף. בינתיים.

ואז זה הכה בי, נתקלתי בזה ברשת בלי להיות מוכנה, ומיד זימנתי אותה לשיחה בהולה: "תשמעי קטע: בחור יפני בן 27, סאל שמו, מאס בקפריזות של בחורות יפניות, עשה מעשה והתחתן עם דמות וירטואלית באיי-פון.

אני לא צוחקת. קוראים לה נאני, היא חייכנית ומסמיקה, מחליפה הופעות כל רבע שעה, זמינה בכל עת, ואפילו לא צריך לסמס לה: "ערה?". סבלנית ואוהבת, לא רואה אף גבר ממטר (גם לא אותו כנראה), והכי חשוב – לא מאיימת כלל. אנימציה בעלת לוק מערבי במיטבה".

אלפים צפו בחתונה, ובהחלט, למען הסר חשש מעין הרע, כולי תקווה שהם עוד לא פירקו את החבילה. המקרה הזה סיקרן אותי, וקשה לי שלא לתהות, האם גם הגירושין שלהם יהיו מתוקשרים, או שהוא פשוט יכבה את המכשיר ויזרוק אותו לים באיזה יום בהיר. הבחור, בכל אופן, אומר שמבחינתו זאת אהבה שלא תחדל לנצח נצחים.

האימא הפולנייה ודאי תאמר שלמרבה המזל, אין מצב שדבר כזה יקרה במדינתנו התמה. כי אצלנו, למרות כל ההבדלים, עדיין פועם באנשים לב חם. האומנם? ובכן, ביפן (אלא איפה?) כבר הספיקו להמציא רובוטים שנראים בדיוק כמו בני אדם אמיתיים, בעלי תגובות ותווי פנים שמפגינים סימני מבוכה, דאגה, פלרטוט וקנאה. האם נראה לכם הגיוני לרצות לבלות בחברת יצור כזה את החיים?

תתפלאו, אבל ערכתי סקר קצר בין מכרים, ומסתבר שגברים ישראלים הרבה יותר נלהבים מהרעיון הזה מכפי שתוכלו לתאר בהזיות הכי פרועות שלכם. ונשים? הן די נגעלות. להלן שלושת הטיפוסים המרכזיים, שהתייחסו לשאלה – האם היית מוכן לחיות עם רובוטית יפיפייה?

מה דעתכם? שווה חתונה? רובוטית יפנית בחנות

המאצ'ו

הגבר-גבר הזה אוהב שליטה מלאה על כל מי שנמצא סביבו, אבל בגלל שהוא יודע שהסיכוי שלו להצליח לנהל אורח חיים כזה בעולם המודרני (מישהו אמר פמיניסטיות?) הוא אפסי, אז הוא משחק אותה מתחשב, רק כשממש אין לו ברירה.

המאצ'ו חולם שהעולם כולו יהפוך למרכז קליטה לרובוטים צייתנים, שילקקו את נעליו, ישתטחו לרגליו, יכינו לו מטעמיו וימלאו את גופו תענוגים אינסופיים. ממש לא מטרידה אותו העובדה שהרובוטים האלה אינם מרגישים דבר. העיקר שלו יהיה מה טוב ומה נעים. והוא גם מצטדק ברוב חסד, שאומר לבת זוגו האמיתית בפנים: "תארי לך כמה מריבות ושנאה היו נחסכים מאתנו, אם רק היית רובוטית ולא אנושית".

כמובן שאי אפשר להתעלם מפלאי ההשלכות של חוסר רגשות: היא לא רכושנית או קנאית, כך שהוא יכול להתהדר בכמה רובוטיות שכיסו יוכל להרשות. היא לא נפגעת, נוטרת או מבזבזת אנרגיה מיותרת לשיחות נפש מעיקות באמצע כדורגל או חדשות. היא לא צריכה שופינג ראוותני ולא תעביר עליו ביקורת בונה או הורסת. היא רק תביט בו במבטי הערצה, בדיוק כפי שהוא יתכנת אותה.

לשאלה למה לדעתך נשים נגעלות ממערכת יחסים עם רובוט? הוא משיב: "כי ככה זה, נשים מרגישות שהן ממילא נשלטות. וגברים? ברור שהם מתוקף הטבע שלהם - השולטים".

האדיש

את האדיש לא מעניין למה קורים לו הדברים שקורים, או האם יש בכלל טעם בחיים. מבחינתו, האספרסו הקצרצר שהוא שותה ברגע זה, הוא הדבר היחיד שקיים, וגם עניינו בזה מתמצא בשאלה 'האם זה מספיק חם'.

לשאלה על הרובוטית, הוא עונה בקול יבש: "ממש לא מזיז לי, אם היא חיה ונושמת או סתם בובה אווילית, העיקר שהיא תעשה רק מה שאני רוצה". רגע, האדיש גם הוא שתלטן, או שאני מבולבלת?

הרגשן

לזכותו ייאמר שהוא הציל את כבודם של המין הגברי. הוא דחה בתקיפות את ההצעה לשתף בחייו רובוטית יפיפייה ככל שתהיה, כי להתחתן עם רובוט מבחינתו זו התחייבות לחוקיות מוכתבת, והחוקיות היחידה שהוא מוכן לשאת זו חוקיות שמושרשת בקשר הטבעי שברא אלוהים.

הוא לא מסוגל לשאת חוקיות שהיא פרי מוחו של איזה מתכנת מסחרי, שמי יודע לפי איזה חוקים תכנת את המכונה. שלא נדבר על הפן הפיזי - הגוף שלה לא נושם, אוכל או נרגש משום דבר איכותי. והכימיה? היא תהיה על הפנים, כי הוא עולם ומלואו והיא רק בובה בלי חוטים. מה גם שאין לה חוויות ילדות, מטענים ותסביכים רגשיים, והרי זה מה שנותן גז ליחסים שיטוסו כמו רכבת הרים. אז גברים, תגידו תודה לרגשן, שנטע תקווה שרובוטיות לא מוכרחות להחליף את המין הנשי על פני האדמה.

לאחר שהקדשתי לכך זמן לא מבוטל של מחשבה, הגעתי להבחנה די ברורה. ואז פניתי לחברתי באותה נימה חכמה: "בגלל שהחיים מחייבים אותנו לפעול לפי התוכנה של "קבלה ונתינה", ואנחנו מתוכנתים לקבל כמה שיותר הנאה במינימום נתינה, הרי יוצא שבני אדם הם רובוטים מהזן המורכב ביותר שקיים – הרובוט הנצלן!

ומכאן מובנת הנטייה המוזרה לרצות להתחתן עם דברים לא חיים, כל עוד הם משרתים אותנו נאמנה. כי ככה כביכול, הגבר חושב שהוא סובב את העולם על האצבע הקטנה, יש מי שמבצע כל מה שיגרום לו הנאה והוא לא צריך לתת שום דבר בתמורה.

רק דבר אחד הרובוט הגברי הזה שכח - שבחברה שבה אנחנו חיים, אושר זה מצב מאוזן. כלומר, אם אני נותנת מה שאני יכולה ומקבלת מה שאני צריכה, וכאשר הוא מפר את האיזון, ורוצה רק לקבל, הוא בעצם מבודד את עצמו מהחברה. להתחתן עם רובוט זו לא הרומנטיקה במיטבה".

"אז למה נשים לא נלהבות מלהתחתן עם איזה רובוט?", שאלה חברתי בטשטוש מה. "אולי פשוט בגלל שאצלנו, הנאה היא דבר קצת יותר פנימי. לנו לא מספיק מילוי הצרכים הגופניים.

דווקא סיפוק רגשי, כנות, הקשבה, תמיכה, אמון, אלה הדברים שיוצרים משיכה. דברים שכנראה רוב הגברים לא ממש מבינים. וזה מה שמאלץ רבות וטובות מאיתנו, להסתפק ביחסים חלקיים עם רובוטים-גברים".

לכל הכתבות, העדכונים והסקרים - כנסו לעמוד המעריצים שלנו בפייסבוק