"מפצח האגוזים": סיוט על סף ילדכם
לא ברור למה הבמאי הוותיק והמוערך אנדריי קונצ'לובסקי מעולל לעצמו ולמלחין צ'ייקובסקי את הגרסה הקולנועית בתלת ממד של "מפצח האגוזים". ועוד פחות ברור למה הורה שפוי ירצה להראות את הסרט האלים, האכזרי והמכוער הזה לילדיו
האם הייתם לוקחים את ילדיכם לסרט לו הייתם משערים שזוהי מעשייה על עכברושים נאצים שמבצעים פיתרון סופי לצעצועים, לצלילי שאריות מעוותות מהמוזיקה של פיוטר צ'ייקובסקי? זו בדיוק החוויה המפוקפקת אליה תחשפו את ילדיכם אם תחליטו לקחת אותם ל"מפצח האגוזים בתלת מימד" (“The Nutcracker 3D”).
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
העיבוד הנוכחי ל"מפצח האגוזים" הוא לא סתם סרט רע, או עבודה שאפתנית שכשלה בגלל טעות נקודתית או ליקוי בשיקול הדעת. זוהי עבודה סהרורית, מטורפת ולא מאוזנת. בדרך כלל הייתי משתמש בתארים אלו כסוג של מחמאה, או לפחות כדי לעורר סקרנות, אך הפעם הכוונה שלילית לחלוטין. אפילו חובבי הביזאר הקולנועי יכולים לוותר עליו ללא היסוס מכיוון שחרף האקסצנטרית שלו הסרט עדיין מצליח להיות משעמם.
ומה עם הילדים? כדי להוסיף חטא על פשע הסרט מוקרן בארץ רק בדיבוב לעברית. המחשבה שילדים בגיל הגן אמורים להיות קהל היעד של הדבר הזה היא לא פחות ממצמררת.
סרט שהולך רחוק - מדי
הדקות הראשונות לא רחוקות מדי מהעיבודים הקודמים לסיפורו א.ת.א הופמן "מפצח האגוזים ומלך העכברים" (1816), אך הדברים משתנים במהרה והופכים לגרסא מטורללת של המערכה הראשונה בבלט של צ'ייקובסקי (1892).
בערב חג המולד, הדוד אלברט – והכוונה בגרסא זו היא לאלברט איינשטיין (נתן ליין), מביא למרי (אל פנינג) מתנה – בובת עץ שפיה מתפקד כמפצח אגוזים. באותו לילה היא חולמת שמפצח האגוזים לוקח אותה לממלכתו. הוא מתגלה כנסיך, שעל ממלכתו השתלט מלך העכברושים (ג'ון טורטורו מאופר בכבדות עם פאה לבנה וחרטום סולד).
המלך-עכברוש מנהיג משטר דיכוי וחיסול, שלא ניתן לפספס את ההחלטה לעצבו על בסיס האיקונוגרפיה והפרקטיקה הנאצית. לרשותו עומד צבא של חיילים-עכברושים. הוא חותר להחשכה של השמים באמצעות עננים שחורים שעולים ממדורות ענק שבהם נשרפים צעצועים. עד שיושג הניצחון על העריץ, הצופים הצעירים נחשפים לכמות יוצאת דופן של אקטים אלימים, ודמויות כעורות במובן הלא נעים של המילה. הסיוטים שלהם מובטחים.
שאריות מהמוזיקה המפורסמת של צייקובסקי מפוזרות ברחבי הסרט (יש גם מוזיקה שנכתבה ע"י אדוארד ארטמייב). אך כדי לסכל את האפשרות שיהיה משהו בעל ערך, הפכו הקטעים המוזיקליים המפורסמים לשירים באמצעות המילים האוויליות שחיבר טים רייס ("ישו כוכב עליון", "אוויטה").
תלת ממד? להיכנס לממ"ד
הסרט מוקרן בתלת ממד, אך הוא לא צולם כך. התוצאות של המרה בדיעבד, כפי שיודע כל מי שראה סרטים שטופלו בדרך זו, אינן מוסיפות ובדרך כלל גורעות. הצילומים נעשו ב-2007, והסרט עבר, כך ניתן להסיק, תהליך פוסט-פרודקשן מפותל למדי עד שהגיח חזרה לקראת חג המולד של שנת 2011.
אין פלא שאל פנינג, שמאז כבר שיחקה בכמה תפקידים מורכבים, ושכבר הפכה לנערה צעירה ולאייקון אופנה בהתהוות, מופיעה כאן כילדה קטנה. השחקנים הבוגרים נדרשים לשיר שירים קלוקלים שקשה לצאת מהם בכבוד. נתן ליין עוד מסתדר (שיר על תורת היחסות), אך טורטורו, שחקן מוכשר ופרופורמר מוזיקלי קטן מאוד, צריך להתפלל שהצילומים שלו בעודו מזמר באיפור הכעור של מלך העכברושים, ייעלמו בתהום הנשייה.
יש להעריך את הנכונות להעז ולגעת באפלה גם כשמדובר בסרטי ילדים. "שודדי הזמן" (1981) של טרי גיליאם, "בייב בעיר הגדולה" של ג'ורג מילר (1995), או "המסע המופלא" של הייאו מיאזאקי (2001) הכילו רגעים קודרים אך גם הציעו לילדים מבט מקורי ומעורר מחשבה.
הבמאי של "מפצח האגוזים", אנדריי קונצ'לובסקי בן ה-74, אינו משויך באופן טבעי לסרטי ילדים. הוא נצר למשפחת אמנים - בן לסופר והמחזאי סרגיי מיכאלקוב, ואח לבמאי הקולנוע ניקיטה מיכאלקוב ("שמש בוגדנית"). בשנות ה-60 הוא היה תסריטאי שותף ב"נעורי איוואן" וב"אנדריי רובלב" של אנדריי טרקובסקי. סרטו האפי "סיביריאדה" (1979) נחשב לאחת מיצירות המפתח של הקולנוע הסובייטי. ולמרות שעבר מאז שנות ה-80 לביים בארה"ב (בתוצאות מעורבות) הוא לא זנח את הקשר לתרבות של מולדתו.
בשנים האחרונות הוא ביים סדרת סרטים תיעודיים על מלחינים ונגנים רוסיים. ועם כל הקשרים והאהבה שלו לתרבות, כיצד אפשר להסביר את מה שהוא מעולל לצ'ייקובסקי בסרט זה? מהיכן הגיעו דמויות כמו הליצן, המתופף הג'מייקני, הקוף בבגדי אדם, והכריש המחושמל באקווריום? השד יודע.
