שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הצילום שפוברק: הרצל והפוטושופ במקווה ישראל
    הרצל ביקר בא"י רק פעם אחת, כשפגש את הקיסר הגרמני והצטלם איתו כמו עם סלב מבוקש. המפגש אומנם התקיים במקווה ישראל, אך הצילום שיצא לעולם - ממש לא. כך היה

    איזו מתנה מביאים ליום הולדתו ה-152 של הרצל? חונכים פסל המנציח את פגישתו ההיסטורית, שהסתבכה, עם הקיסר הגרמני וילהלם השני, ליד השער הישן של מקווה ישראל.

     

    לא שנה עגולה, לא קרוב לתאריך הפגישה (28.10.1898), אבל אם אפשר לחגוג, למה לא? מול הרצל אחד, העומד כשרגלו האחת מושטת קדימה ומחזיק בידו כובע שעם, ניצבת דמותו החצויה, בפסל של הקיסר היושב על סוסו החצוי גם הוא. למה חצוי? תשאלו את מוטי מזרחי, הפסָל הנודע. תוכלו לראות את הפֶּסל המשקיף על הכביש מצומת חולון מזרחה, לכיוון אזור.


    פמליית הרצל בי-ם בעת ביקורו (צילום רפרודוקציה)

     

    עוד פינות חמות בערוץ התיירות:

     

    העיתונים שסיקרו את חנוכת הפסל עסקו במפגש ההיסטורי בין הרצל לקיסר, אבל הביקור ההוא היה הרבה יותר מכך, ועל כך כדאי שנדע: הרצל שקשק לא רק מהתרגשות לקראת הפגישה עם הקיסר, אלא גם מפחד.

    כי בתוך הקהל המצטופף לראות במו עיניו קיסר בשר ודם, חיפשו עיניו של הרצל את דמותו השמנמנה של מנדל קרמר, בלש עברי בשירות הטורקים, שעקב אחרי הרצל באשר הלך, ובגללו נאלץ הרצל להסתלק מהארץ בחשאי בטרם יניחו עליו הטורקים את ידם המחוספסת והמגושמת.

     

    הרצל ידע על קיומו, ולכן גם חשש לחייו. הטורקים, מושלי הארץ, ראו בהרצל מהפכן בעל חלומות גדולים, בעל יומרות גבוהות. הם ידעו שבנוכחותו הוא מתסיס את היהודים. מנדל קרמר היה אמור לשמור את צעדיו ולדווח על מעשיו. הרצל, שבא לארץ כדי לפגוש את הקיסר ולשכנעו לתמוך בדרישה הציונית לעלייה ולהתיישבות, נאלץ להסוות את בואו בכסות עיתונאית: עיתונאי של עיתון רב השפעה בווינה, נוֹיֶה פְרָאיֶיה פְּרֶסֶה, שבא לסקר את ביקור הקיסר.


    ה"פוטושופ" של אז. הפוטומונטאז' של הרצל והקייזר

     

    "ויושט לו הקיסר את ידו בחיבה"

    לא מצאתי העתק מדיווחו של מנדל קרמר למפעיליו. אין ספק שהוא ראה את ההתרגשות מול שערי "מקווה"; ראה את המורים, התלמידים, העסקנים, העיתונאים וכמובן את פמלייתו של הרצל, כולם חגיגיים ודרוכים לראות במו עיניהם קיסר אמיתי. על אותו מפגש כתב ב"הצפירה" יהודה גרזובסקי-גור:

     

    "...במקווה ישראל הכינו לקיסר שער כבוד מקושט בדגלים ופרחים, וכל התלמידים לבושים בבגדי שרד עמדו בשורות על יד השער, וגם הד"ר ת. הירצל היה בין הנאספים. הקיסר נקרב והתלמידים החלו לשיר את שיר הלאום האשכנזי, והקיסר עצר את סוסו מעט.

     

    "אחרי כן ראה את הירצל ויט את סוסו לקרב אל הירצל, וימהר הירצל ויקרב אליו ויושט לו הקיסר את ידו בחיבה יתרה מאוד וידבר איתו רגעים אחדים, ובאותו הזמן עמדו הקיסרית והשרים וכל הכבודה, ואחרי כן הושיט לו הקיסר עוד הפעם את ידו, והקיסרית נענעה ראשה בחן לו..." וכן הלאה.

     

    אני לא יודע איך אתם, אבל אני מלקק את השפתיים כשאני קורא את העברית של פעם. היא מסורבלת אבל משקפת את ההתרגשות שאפפה את המעמד.


    המפגש התקיים בסמוך לביה"ס. מקווה ישראל (צילום: יפה רזיאל)

     

    המטרה: להצטלם עם הקיסר

    הביקור של הרצל בארץ היה ביקורו היחיד. הוא לא בא כדי לעודד את המתיישבים, גם לא כדי לראות את הארץ שאליה הוא מתכוון להעלות את העם. הוא הגיע למטרה אחת בלבד: להצטלם עם הקיסר.

    הוא ידע את מה שהכול יודעים: אם קיסר מדבר אתך, הרי שאתה אדם חשוב. אם אתה אדם חשוב, כדאי להקשיב לך.

     

    הרצל בא להצטלם, וולפסון, בידו הרועדת מהתרגשות, פספס את צילום המעמד. האם כל הנסיעה הייתה לשווא??? אתם לא מכירים את הרצל. הוא הצטלם שוב בפוזה הרצויה: כובע שעם בידו ורגל אחת מושטת קדימה, וכך הפיק את המונטאז' הידוע, המפוברק או אם תרצו ה"פוטושופ" של אז. 

     

    כעבור ימים אחדים הוא נפגש עם הקיסר פגישה רשמית בירושלים, פגישה מעליבה ומאכזבת, ומיהר לנטוש את הארץ בחפזה, לפני שהטורקים יניחו את ידם עליו. האם מנדל קרמר מעל בתפקידו? האם עצם את עיניו, במתכוון, ונמנע מלדווח על צאתו של הרצל? אלה השאלות ששאלתי בעומדי בשערי "מקווה" מול הפסל של הרצל אחד, וקיסר על סוסו חצוי לשניים. 

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום רפרודוקציה
    ה"פוטושופ" של אז. הפוטומונטאז' של הרצל והקייזר
    צילום רפרודוקציה
    מומלצים