רק אל תקראו לרפורמים רבנים
התנועה הרפורמית מחזקת בדרכה שלה את הזיקה של ציבור מסוים ליהדות - זה מבורך, ואף ראוי לתקצוב. אבל איך אפשר לכנות "רב" את מי שאינו בקיא בשולחן ערוך?
כרב אורתודוכסי איני מתעלם מתרומתה של התנועה הרפורמית בארצות הברית לחיזוק הזיקה היהודית של ציבור רחב ההולך ומתנתק מיהדותו, כולל נישואי תערובת. לולא התנועה הרפורמית, ציבור זה היה נעלם לחלוטין מן העם היהודי, והיכולת להמשיך ולשמור על מגע כלשהו עם היהדות היא בגדר זכות שאין לבטל אותה.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- כך נראה הרנסס הדתי של תל אביב
- הרב עמאר: הכרה ברפורמים? "היה לא תהיה!"
- מדוע הילדים שלי כבר לא ייחשבו יהודים/ איילה
במדינת ישראל תופעות ההתבוללות אינן שכיחות באותם ממדים כמו בארצות הברית, ודומה שרוב הציבור מזוהה יותר עם הפנים המסורתיות של תורת ישראל, שאותה מציגה הרבנות האורתודוכסית. עם זאת, אם מצליחה התנועה הרפורמית להגיע לציבור מסוים במדינת ישראל שאיננו מזדהה עם הרבנות האורתודוכסית והיא מחזקת בדרכה שלה את זיקתו למקורות היהדות, יש בכך תועלת, גם אם זיקה זו קלושה ואינה עולה בקנה אחד עם מסורת ישראל ההיסטורית. כל זיקה ליהדות עדיפה בעיני על פני התנתקות מוחלטת ממסורת ישראל.
משום כך, איני רואה סיבה להתנגד באופן עקרוני להחלטת היועץ המשפטי לתקצב מנהיגי קהילות רפורמיות, באופן דומה לרבני קהילות אורתודוכסיים. אמנם, החלטה זו קשורה גם לשאלה מעשית: רבני קהילות אורתודוכסיות עסוקים יומם ולילה בעבודתם הקהילתית, נמצאים שלוש פעמים ביום בבית הכנסת, ואז הם גם מוכנים ומזומנים לענות לכל שאלה מן הציבור - הם מעבירים עשרות שיעורים בשבוע ועונים על מאות ואלפי שאלות הלכתיות מדי שנה בשנה. האם גם מנהיגי הקהילות הרפורמיות עסוקים באותה מידה? אם התשובה שלילית, הרי שיש בהשוואת שכרם לשכרם של רבני קהילות משום חוסר צדק, בלא כל קשר לשאלה השקפתית או דתית. אולם, אם אכן גם עבודתם שלהם דורשת השקעה דומה, מדינת ישראל אינה יכולה לקפחם.
מיהו רב?
בצד זאת, יש להסתייג באופן נחרץ מן השימוש בתואר "רב" למנהיגי הקהילות הרפורמיות. אין ספק שהמועצה להשכלה גבוהה, ועמה התקשורת כולה, היו יוצאים בשצף קצף לו היה קם גוף פרטי ומקים לעצמו מערכת לימודים מצומצמת, שבסיומה מוענקים לבוגריה תארים של דוקטור ופרופסור. על אחת כמה וכמה שיש לשלול את הכינוי "רב" מבוגרי ההכשרה הרפורמית לתואר זה.
ראשית, בכל ההיסטוריה, התואר "רב" הוענק לתלמידי חכמים, בקיאים בספרות ההלכה והפסיקה שהיו בזמנם. במאות השנים האחרונות תנאי הכרחי לתואר זה היה שליטה בחלקים נרחבים מתוך ה"שלחן ערוך" ומפרשיו – ספרי הפסיקה המרכזיים של עם ישראל. והנה, למרבה הצער, הרבנים הרפורמים אינם נבחנים כלל על חלקים מן השלחן ערוך, ורוב רובם אינם יודעים אפילו ללמוד דף גמרא בכוחות עצמם.
שנית, התואר "רב" קשור גם למחויבות הלכתית למסורת הפסיקה לדורותיה. זכותם המלאה של הרפורמים לפרש את התורה באופן רדיקלי, להתיר
נישואי תערובת ולחלל שבת בעצמם, אולם הסטייה הדרמטית שלהם ממסורת הפסיקה מחייבת אותם מוסרית למצוא גם תואר אחר במקום התואר "רב". השימוש הרפורמי בתואר "רב" הוא סילוף פשוט של משמעותה ההיסטורית של מילה זו, ואף הטעיה של הציבור בנוגע להכשרתם וידיעתם את ספרי הפסיקה של עם ישראל, ובנוגע ליחס שבין אורחות חייהם לבין ספרי פסיקה אלו.
על כן, בהחלטת היועץ המשפטי נפלה שגיאה אחת: את מנהיגי הקהילות הרפורמיות יש להשאיר עם תואר זה, ולא לכנותם "רבני קהילות שאינן אורתודוכסיות". לדרישה זו צריכה להצטרף המועצה להשכלה גבוהה, ולמעשה - כל אדם שהאמת והצדק נר לרגליו.
לפנייה לכתב/ת 
