אחרי 20 שנה: התחמס הנדיר שב לערבה
התַּחְמָס הנוּבּי, עוף לילי בעל עיניים עצומות ושפם שעיר, נחשב לאחד מבעלי הכנף הנדירים ביותר בארץ המצוי על סף הכחדה בטבע באזור סדום. לאחרונה, בעקבות תצפיות בשמורת שיזף והסביבה, גילו חוקרי החברה להגנת הטבע קינונים ראשונים מזה 20 שנה מחוץ לאזור המחייה הידוע שלו. החשש: פיתוח חקלאות מאיים על עתידו
20 שנה חלפו מאז שנצפו תחמסים נוביים, עופות קרקע מיוחדים במינם הנחשבים לנדירים ובסכנת הכחדה חמורה בישראל, מקננים בשמורת שיזף בצפון הערבה. עד כה, העריכו חוקרים כי הם נכחדו מהאיזור.
בעלי הכנף הליליים שנותרו מהם על פי הערכות פחות מ-30 זוגות מקננים בישראל בלבד, נאבקים על הישרדותם באזור כיכר סדום, שם נערכים בחודשיים האחרונות פעולות בהיקף עצום לפינוי מוקשים בסמוך לשדות חקלאות ויישובים.
הסימנים הראשונים להופעתם של התחמסים מחוץ לאזור המחייה המוכר שלהם, הגיעו לפני כשלושה חודשים.
ה"אבן" המוזרה חשפה את זהותה
יצחק בן-מוחה, סטודנט באוניברסיטת תל אביב לתואר שני בזואולוגיה, החוקר את הזבנים הערביים בערבה, זכה למפגש בלתי צפוי באור יום עם התחמס בשמורת שיזף. בן-מוחה שמגיע מדי יום למקום כדי לחקור בשטח את הזנבנים, עקב אחרי להקת הציפורים כשהיא נכנסת לסבך של עצי אשל.
"פתאום ראיתי שיש לידם מעין אבן מוזרה, שהצליחה להבהיל אותם ממרחק של 2-3 מטרים. אחד הזנבנים נבהל וקפץ לאחור וקרא לעזרה מהחברים שלו", מספר בן-מוחה ל-ynet. "כולם התגודדו סביב האבן כאילו היתה טורף והחלו לנסות לתקוף אותה, עד שהיא פתחה את הפה שלה וחשפה את זהותה.
באותו הרגע הבנתי שמדובר בתחמס הנדיר. הוא פתח לעברם פה גדול והצליח להבהיל אותם. לצערי, כשהתחלתי להתקרב לשם, הוא ברח ועף".
מאז הספיק בן-מוחה לצפות בתחמס שלוש פעמים בשעות החשיכה, אך לא הצליח לתעד אותו ולזהותו בוודאות. בחודש שעבר, הגיע דיווח נוסף על תחמס ש"חרג" מאזור המחייה שלו והגיע לקיבוץ סמר בשעות הערב, שם תועד על ידי יניב באשר.
הדיווחים שהגיעו אל מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע על הופעתם של העופות הנדירים באיזור, האיצו את קיום סקרי שטח לפני מספר שבועות באזור שמורת שיזף.
יואב פרלמן, ממרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע, שחקר רבות בשנים האחרונות את התחמס הנובי, יצא לשטח יחד עם בן-מוחה ועודד קינן, חוקר במרכז מדע ים המלח והערבה.
התחמסים שבו לשמורת שיזף אחרי 20 שנה
בסיור לילי באזור נצפו שני זוגות של תחמסים שקיננו בשמורת שיזף ובאחד המקומות, אף בסמוך לשטח חקלאי ובאתר ששוקם על ידי הקהילה המקומית במסגרת פרויקט "אמץ שיטה" אותו מרכז קינן.
חובב חרקים עם שפם ובסכנת הכחדה
עד לתחילת שנות ה-80 התחמס הנובי קינן באזורים נרחבים של עמק הערבה ובקע ים המלח, עמק הירדן ואפילו הגיע עד בית שאן. המלחות שיממו לתחמסים מקום אידיאלי למחייה, בו הקימו משפחות וצדו את טרפם. עם היעלמותן של המלחות כתוצאה מפיתוח הקרקע, מספרם של התחמסים ירד בהתאם והמעוז האחרון בו נראו במספרים לא גדולים, נותר בסדום.
"לפני 20 שנה, היו באזור מלחת חצבה ולאורך הערבה עשרות זוגות של תחמסים, אבל הפיתוח המואץ הביא להרס של בית הגידול. יתכן שהזוגות שמצאנו בשמורה שרדו שם מספר שנים ופשוט חמקו מתחת לרדאר", אומר פרלמן, שחקר במשך מספר שנים את האוכלוסיה הקטנה שנותרה באזור מלחת סדום, נאות הכיכר ועין תמר.
"צריך לזכור כי מדובר בעופות לילה בישניים וחמקמקים ביותר, שהמידע עליהם הוא מועט מאוד. השטח עצמו ככל הנראה מספיק טוב כדי לאפשר לזוג תחמסים להתקיים. אני מעריך כי פעולות השיקום במקום על ידי הקהילה, מסייעות גם להגן עליהם".
פרלמן מציין כי בעקבות פעולות לפינוי המוקשים באזור סדום, ככל הנראה נהרסו עוד שתי טריטוריות פעילות של התחמסים שקיננו בהן השנה.
"לא ידוע לנו מה עלה בגורל הבוגרים והצעירים במקום. קשה לנו לדעת להעריך לאן הם נעלמים אחרי הרס בית הגידול. לא מדובר בציפור נודדת, אלא באחת שחיה כאן כל ימות השנה", הוא מסכם.
"יתכן שהתחמסים עוברים למקומות אחרים, ומרחיקים אפילו לירדן או נעלמים לגמרי. הלחץ על המערכות הטבעיות גובר ומקטין את היכולת שלהם לספק תנאי מחייה לבעלי החיים עוברים למקומות אחרים ואפילו לירדן".
לדברי פרלמן, התחמסים הנוביים הם בעלי תפוצה מצומצת בעולם וישראל נחשבת לאחד המקומות היחידים בעולם בהם ניתן עדיין לצפות בהם בטבע. "הגילוי הינו משמח על מציאת התחמסים, אך העובדה שהתחמסים מקננים ליד שטחים חקלאיים הנתונים בהליך של פיתוח מואץ, עדיין מהווה איום על בית הגידול שלהם".
לפנייה לכתב/ת 
