שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    דרך השלום וגשר ההלכה: לפנאטים אין חוש הומור
    פעמים רבות אנו נתקלים בהלכות שאינן מצליחות להתכתב עם המציאות, ורק הקנאות משמרת אותן. אבל מה קורה כשחכם מחכמי התלמוד מחליט לפתור בעיה הלכתית עם הרבה חוש הומור - ואיך זה קשור לפנחס הקנאי ולאנשי השלום?

    כבוד האלוהים, או כבוד האדם שנברא בצלמו?

    פרשת פנחס מכילה שני קצוות של מוסר חברתי. מחד גיסא, נפתחת הפרשה בדברי שבח לקנאותו של פנחס שדקר את הישראלי ואת המדיינית. מאידך גיסא, מתוארת בהמשך הפרשה הצלחתן של בנות צלפחד לשנות את חוקי הירושה, ולאפשר לבנות שאין להן אחים, לרשת את נחלת אביהן. קנאות נוקשה וממיתה בפתיחת הפרשה, וגמישות שיסודה הומניזם-דתי בהמשכה.

     

     

    עוד בערוץ היהדות  - קראו:

  1. זמני כניסת השבת - ועוד על פרשת פנחס 

     

    כבוד האל - או כבוד אדם ואישה שנבראו בצלם אלוהים? פרשת פנחס מניחה בפנינו את שתי האפשרויות הקיצוניות, וכתמיד, הדילמה המוסרית והחובה להכריע נותרות בידי הלומד.

     

    מתנה עם מוסר השכל

    כאמור, הפרשה נפתחת בדברי שבח לפנחס שקנא לאלוהים. בצמוד לתשבחות מצוינת המתנה המיוחדת בה מזכה אלוהים את פנחס. אני חושבת שזו מתנה חתרנית: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: פִּינְחָס... הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (במדבר כ"ה, י'-י"ב).

     

    פנחס הקנאי מקבל מאלוהים ברית שלום. שלום וקנאות - הילכו יחדיו? נדמה לי שהמתנה שלפנינו היא תמרור אזהרה וגם שיעורי בית מפרכים לפנחס. איש הקנאות יידרש מעתה לחיות בתוך עולם של שלום.

     

    איש השנה בספרות התלמוד

    לשמחתי, יש לא מעט דמויות תלמודיות שאותן הייתי שמחה להכתיר בתואר "מורי ורבותי". הרבה דמויות שהייתי רוצה לפגוש, ואולי אף לזכות לכמה רגעים להתיישב בסוף שמונה שורות של בית מדרשם וללמוד.

     

    הייתי רוצה ללמוד מרבן יוחנן בן זכאי, מהלל, מרבי יהושע ומרב יוסף. הייתי רוצה לאחוז בשולי האפריון של ילתא ולראות איך היא מנהלת את ענייני הציבור באחריות, בגאון ובאמונה. הייתי רוצה להגיד לברוריה שהיא חייבת לקחת את החיים קצת פחות ברצינות, ושתפסיק ללמוד כל כך הרבה. הייתי רוצה לאכול סעודת שבת בביתו של רבי יהודה הנשיא. הייתי רוצה לראות אם רבי יוחנן באמת כל כך יפה, ובכל כוחי הייתי מפצירה ברבי עקיבא שיוותר על מרד בר כוכבא.

     

    בזמן האחרון, מתוך התמונה הצבעונית והמרגשת של גיבורי וגיבורות התלמוד, שבה ועולה במחשבותיי דמותו של חכם מסוף תקופת המשנה, איש צנוע ולא מאוד מוכר, ששמו רבי שמעון בן חלפתא. ככל שאני חושבת עליו יותר, אני רוצה להכתיר אותו בתואר "איש השנה של ספרות חז"ל". זו אהבה מהסוג שעתיד להתמיד, ולכן אני מניחה שנשוב אליו עוד פעמים רבות בטור זה.

     

    רבי שמעון בן חלפתא הוא איש עב כרס ודל נכסים, ואני מעריצה אותו בגלל יכולתו ליהנות מהדברים הפשוטים של החיים: ממשב רוח מרענן, מבושם, ממפגש מיטיב עם בתו - ומשעות של התבוננות משועשעת בטבע. רבי שמעון בן חלפתא ניחן בחוש הומור נפלא, ובסיפור מצחיק מאוד מבית מדרשו נעיין עוד מעט.

     

    רבי שמעון בן חלפתא ופנחס

    נדמה לי שגם שמעון בן חלפתא לא התלהב מהקנאות של פנחס, אך כדרכו החכמה והמאופקת (ובניגוד לדרכי הישירה והבוטה משהו), הוא חותר תחת קנאותו של פנחס כאשר הוא מעמיק בתיאור מתנת השלום. המדרש שלפנינו עוסק במעלת השלום ודורש, איך לא, את מתנת השלום לה זכה פנחס:

     

    "חביב הוא השלום שנתנו הקדוש ברוך-הוא לפנחס בשכרו, שנאמר (במדבר כ"ה): 'הנני נותן לו את בריתי שלום'... אמר רבי שמעון בן חלפתא, ראה מה חביב השלום. כשביקש הקדוש ברוך-הוא לברך את ישראל, לא מצא כלי שהוא מחזיק כל הברכות לברכן בו אלא השלום. מניין? שנאמר (תהלים כ"ט): 'ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום'" (דברים רבה שופטים ה).

     

    העוז הוא הכוח של השלום

    הנה כי כן, כלים רבים יכולים להציע טוב וברכה, אבל רק כלי אחד גדול דיו להכיל את כל הברכות כולן, וכלי זה הוא השלום. מהו לפי רבי שמעון בן חלפתא, ה"עוז" המוזכר בתחילת הפסוק? לשיטתו, כך נדמה לי, לא מדובר בחוסן צבאי או בכוח פיזי שתפקידו להגן על השלום. העוז הוא הכוח של השלום עצמו. העוז הוא החוסן שמצוי במהות השלום. העוז הוא היכולת של השלום להכיל בתוכו את כל הברכות כולן, מבלי לקרוס או להתפקע.

     

    שלום והומור

    לקנאים אין חוש הומור. אנשים קנאים הם כל כך משימתיים, ובעיקר כל כך מאמינים באמת של עצמם, שאין להם כל יכולת להתבוננות ביקורתית על החיים, ובהיעדר ביקורת עצמית – אין הומור עצמי, ומי שאין לו הומור עצמי, אין לו הומר כלל.

     

    רבי שמעון בן חלפתא הוא איש השלום. איש של פשרות ושל מורכבויות. וככזה יש לו חוש הומור נפלא.

     

    לבנות פרוטזה לתרנגולת

    הנה סיפור על איש הלכה מלא ביקורת עצמית והומור, שבנה פרוטזה לתרנגולת (בבלי, חולין דף נז עמוד ב): "שמוטת ירך בעוף - טרפה, ותרנגולת הייתה לו לרבי שמעון בן חלפתא שנשמטה ירך שלה, ועשו לה שפופרת של קנה – וחייתה".

     

    הדיון ההלכתי במסגרתו מובאת אגדה זו, מתמקד בשאלה מה דינה של תרנגולת שהירך שלה נקטעה: האם מותר לשחוט ולאכול אותה - או שהיא נחשבת לתרנגולת טריפה (מתה), ועל כן היא נאסרה לאכילה. על מנת להתמודד עם הטענה שתרנגולת "שמוטת ירך" נחשבת לתרנגולת מתה, לקחו אנשי ביתו של רבי שמעון בן חלפתא את התרנגולת שמוטת הירך שהסתובבה בחצרו, ובנו לה פרוטזה (שפופרת). וראה זה פלא – התרנגולת חיה ובועטת. ולכן... אפשר להרוג אותה וליהנות מהארוחה.

     

    אז זה לא סיפור לצמחונים

    שהרי רבי שמעון בן חלפתא לא פתח מרפאה וטרינרית, ולא דאג לשלומה של התרנגולת. בניית הפרוטזה נועדה להכשיר את התרנגולת לשחיטה.

     

    ובכל זאת: שמחת חיים, הומור וביקורת עצמית

    הרבה פעמים, המון פעמים, ההלכה מדברת על עולם החומר, אבל לא מתחייבת למציאות קונקרטית. הלכות נידה, למשל, מתייחסות לדם המחזור - ובכל זאת מנותקות במידה רבה מהריאליה של המחזור החודשי. או קחו למשל את איסור אכילת הדם: הלכות הכשרת הכבד מתמודדות עם האיסור הזה, אבל גם מנותקות מהמציאות של הדם והכבד, שכן צליית הכבד לא באמת מוציאה ממנו את הדם, וכך גם לגבי הכשרת בשר במלח. ויש עוד ועוד דוגמאות.

     

    ההלכה עוסקת במציאות, אבל לא מחויבת להתאים את עצמה אליה. ההלכה בודה מציאות בתוך המציאות. ההלכה מחויבת לחוקים שהיא מחילה על המציאות, ולא למציאות עצמה. כשרבי שמעון בן חלפתא לוקח תרנגולת קטועת רגל המדדה בחצר ביתו, ובודק את מידת החיות שלה - הוא מטיל אור ביקורתי על עולם ההלכה ועל הקשר שלו למציאות. הוא מספר לנו שההלכה מדברת על המציאות, אבל לא מכירה אותה - ובה.

     

    הפרוטזה שבנה רבי שמעון בן חלפתא היא קריצה. היא התבוננות מלאת הומור על המפגש הצולע בין המציאות של ההלכה, למציאות של המציאות.

     

    ולכן רבי שמעון בן חלפתא הוא איש של שלום

    כי הוא יודע להבחין בין אמת, לבין משחקים על האמת (גם כשהם משחקים רציניים ומחייבים).

     

    כי הוא יודע שאמת היא מושג גמיש, ולכן היא לא נמצאת בכיס של אף אחד, גם לא בכיס שלו.

     

    כי הוא לא מסתיר את החולשות של עצמו.

     

    כי הוא יודע שהאמיתות של כולנו נראות לפעמים כמו תרנגולת מקרטעת.

     

    ובבית המדרש של הטוקבקים

    יקיריי, כל כך הרבה דיונים על כתובת בלעם ועל היסטוריה ואמונה. תודה. ספקן – טוב שאתה כאן. ובנצי – ברוך השב.

    שימחתם אותי גם בדיוני המקקים ומלחמת ההישרדות שלהם ושלנו. אני מקווה שהתרנגולת המדדה היא תגובה תלמודית הולמת למקקי המיקרוגל של מים שקטים.

     

    שבת שלום!
  2.  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    דוגמה טובה להלכה עם חוש הומור. תשאלו את חלפתא
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    מומלצים