שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    חילונים, תחזיקו את התורה - שלא תתנפץ

    סיפור שבירת הלוחות בידי משה מלמד כי לתורה אין קיום בפני עצמה, היא צריכה יוצרים ופרשנים שמחזיקים אותה בידיהם. החינוך החילוני ויתר על התלמוד - וההפסד כולו שלנו

    רגע של מנהיגות

    בפרשת השבוע "עקב", שב משה ומונה את חטאי בני ישראל במדבר. בראש רשימת החטאים נמצא כמובן חטא העגל ושבירת הלוחות שבעקבותיו.

     

     

    עוד בערוץ היהדות  - קראו:

     

    תיאור שבירת הלוחות על-ידי משה דרמטי: משה שיורד מההר הבוער ורואה את בני ישראל עובדים את עגל, לא מחכה לתגובת אלוהים, וגם לא להסברים מבני ישראל. רגע אדיר של מנהיגות נפקח לעיני קוראי פרשת השבוע (דברים ט, טו-יז): "וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וּשְׁנֵי לוּחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי: וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לה' אֱלֹהֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם עֵגֶל מַסֵּכָה סַרְתֶּם מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶתְכֶם: וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם".

     

    מידה כנגד מידה

    עדשת המצלמה מתמקדת בשני אברי גוף: בעיניים ובידיים. מידה כנגד מידה. משה רואה שבני ישראל חטאו, ובעוד רגע בני ישראל יראו את הלוחות שבורים. בני ישראל השתמשו בידיהם ליצור עגל מסכה, ומשה ישתמש בידיו כדי לשבור את הלוחות.

     

    וכי ידיו של משה עושות מלחמה?

    תיאור ידי משה מדהים: "שני לוחות הברית על שתי ידי" אומר משה, ואנו רואים את ההקבלה בין לוחות הברית האלוהיות לידיים של משה. שתיים אוחזות בשניים. אנו יכולים לראות גם את הבדידות שבתיאור הזה, משה נמצא לבד, וכל העומס והאחריות על שתי ידיו.

     

    הידיים של משה ממשיכות להניע את העלילה: "ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם". כל הזמן החזיק משה את שני הלוחות, עכשיו הוא גם תופס אותם - בכוח ובהחלטיות, ואנחנו רואים לנגד עינינו את שרירי הידיים נסגרים על הלוחות ונערכים לתנועת השלכה. אם התמונה לא הייתה עזה דיה, שב המספר ומזכיר כי משה משליך את הלוחות מעל שתי ידיו. שתי הידיים שהקבילו לשני הלוחות וחיברו בין האלוהי לארצי, מתייתמות.

     

    גם כשרבי אליעזר גסס הוא הסתכל על שתי ידיו

    רבי אליעזר בן הורקנוס, חכם מדור יבנה, חי שנים רבות בנידוי, ומשום כך לא למדו איתו החכמים תורה. ערב מותו, כשהחכמים באים להפרד ממנו, הוא קובל בפניהם על כך שלא באו אליו קודם ולא בקשו ללמוד עמו תורה עד כה.

     

    התיאורים הקשים של מות רבי אליעזר בן הורקנוס מתמקדים גם בזרועות. כך אומר רבי אליעזר על עצמו, תוך שהוא מתבונן בשתי ידיו (סנהדרין סח ע"א): "אוי לכם שתי זרועותיי, שהן כשתי ספרי תורה שנגללין". ורש"י מסביר את הדימוי: "כשגוללין ספר תורה והכתב מכוסה - כך תתעלם ותתכסה תורה שבלבי כשאמות, לפי שלא שמשוני ולמדו ממני". רבי אליעזר מבכה את תורתו שתמות עם מותו ולא תישאר לעולם. תורתי, אומר רבי אליעזר, היא כמו ספרי תורה מגולגלים, והמילים שייצרתי יעלמו עמי.

     

    את התורה צריך לשאת בשתי ידיים

    סיפור שבירת הלוחות בשתי ידי משה, וסיפור התורה הגלולה של רבי אליעזר, מלמדים כי לתורה אין קיום בפני עצמה. בניגוד לחשיבה הפונדמנטליסטית, הגורסת כי לתורה יש תכנים וקיום עצמאיים, כורכים שני סיפורים אלה את התורה עם ידיהם של מחזיקיה. כשמשה משליך את התורה מידיו היא מתנפצת. כשרבי אליעזר מת - תורתו מוסתרת. אם אין יוצרים ופרשנים שמחזיקים את התורה בידיהם – אין תורה.

     

    ולמה צמים כשספר תורה נופל?

    כיוון שהזרועות שלנו הן הקיום של התורה, ואם אנחנו לא נחזיק חזק את התורה – היא תיעלם. רגע נפילת התורה הוא על כן רגע מותה.

     

    התורה המנופצת של החינוך הממלכתי בישראל

    כבר כמה שנים שאני מלמדת תלמוד בישיבות החילוניות שקמו לאחרונה בישראל. יש ישיבה ותיקה יותר בתל אביב ואחות צעירה בירושלים. אני לא מאוד אוהבת את התואר "חילוני" אבל אני מאוד אוהבת את הישיבות האלה, שהוקמו על-ידי ישראלים צעירים שמבקשים לתקן עיוות עמוק בחברה הישראלית.

     

    בחינוך הממלכתי בישראל מלמדים מעט תנ"ך, וכמעט שלא מלמדים תורה שבעל פה. את היצירה העניפה, רבת הפנים, מלאת המחלוקות, השוזרת בתוכה דורות של הלכות ואגדות יהודיות, כמעט לא מלמדים בבתי הספר הממלכתיים בישראל. את היצירה שהחייתה בערך אלפיים שנות קיום יהודי בתנאים מאתגרים עד מאוד, כמעט לא מלדים במערכת החינוך בישראל.

     

    זה לא שאין תוכניות לימודים מרתקות או מורים מופלאים, יש ויש, אלא שכמעט אין שעות, כמעט אין תקציבים, ולקברניטי מערכת החינוך כמעט לא אכפת. תמיד כשאני פותחת את יום הלימודים הראשון בישיבה אני שואלת "מי ראה בחייו דף תלמוד?" ולהוציא תלמיד אחד או שנים אין קול ואין עונה. בגיל 25 בערך, פליטים בודדים של מערכת החינוך זוכים להחשף לראשונה בחייהם ליצירה העצומה בגודלה ובהשפעתה על התרבות היהודית.

     

    יש המון סיבות למה לא ללמד תלמוד

    יהודים חילונים מרדו בתלמוד כי הוא ייצג עבורם את שלטון ההלכה היהודית. ציונים מרדו בתלמוד כי הוא ייצג עבורם את הגלותיות היהודית. הוא כתוב (בחלקו) בארמית, הוא לא תומך נלהב (בלשון המעטה) של מאבקי עצמאות ומרידה בגויים, ובמידה רבה של צדק ניתן לומר שהוא פרו-גלותי. יש בו גם חלקים רבים שקשים להבנה, יש בו לעתים אגדות מוזרות ויש בו לא מעט הלכות נוקדניות.

     

    "אם למות – אני רוצה בגאווה"

    אם החלטנו שכל הסיבות שלעיל, מצדיקות את נטישת התלמוד – אז בואו נעשה את זה בגאון ולאור יום. ינסח משרד החינוך החלטה מסודרת וכולנו ניתן ראש ונשוב לאן שנשוב (בעיקר כנראה לריק תרבותי, שהרי לא נרוץ לאמץ לנו תרבות אחרת). אבל צריך לזכור שאין "כאילו" וכשלא נושאים את התורה בשתי ידיים אמיצות היא מתרסקת.

     

    אני מסיונרית

    אני רוצה שנחזיק את התורה שבעל פה בידיים חזקות וליברליות. אני רוצה שהחברה היהודית-ישראלית שבה אני חיה תשמור ברצינות רבה על הנכס הזה. וכשאני אומרת "תשמור" אני מתכוונת: תלמד, תיצור בו וממנו, תתווכח איתו, תריב, תצחק, תכעס, תתלהב, תתאכזב. אני מתכוונת

    לכל מנעד הרגשות והיצירה שלמדנות הומנית, פתוחה ויוצרת יודעת להציע.

     

    בניגוד לכל מה שמבקשים לספר לנו, התורה שבעל פה היא דווקא יצירה מאוד חילונית. אלוהים כמעט לא מוזכר בה, ולעומת זאת מככבים בה חכמים בשר ודם. זו יצירה אנושית שמתלטבת, מתבלבלת, מתיימרת, נוסקת ונופלת. זו יצירה עם פסגות של גאונות ושל אהבת אדם ועם תהומות של גזענות ושנאת נשים וגויים.

     

    לפעמים היא מרתקת, לפעמים היא משעממת, לפעמים היא משמחת ולפעמים היא מאוד מצערת. אבל היא שלנו יותר מכל דבר אחר, כיוון שהיא השפיעה על אורח החיים ועל צורת המחשבה של העם היהודי לדורותיו יותר מכל יצירה אחרת.

     

    תבחרו מה שתבחרו, אבל אני מבקשת, שתזכרו שאי-אפשר ללמד תורה ב"כאילו", ושאם אנחנו לא נחזיק ממש חזק את התורה – היא תתנפץ לנו מול העיניים.

     

    ובבית המדרש של הטוקבקים

    אני ממליצה על שיחה נהדרת בין ב' ל"מורה דרך" (טיקבוק 86) על הסמכות שיש לחכמים לטעות, ועל מה שאפשר ואי-אפשר ללמוד ממדרשים על מלאכים.

     

    ותחשבו גם על כך שאם לא נלמד תורה שבעל פה כמו שצריך לא נוכל לזכות לעוד שיחות שכאלה. לא חבל?

     

    שבת שלום.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: AFP
    החרדים חוגגים. החילונים לא לומדים
    צילום: AFP
    מומלצים