שתף קטע נבחר

  • טיול לעבר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    זייד ויפה: חברות שהחלה על גבעות שייח אבריק

    ביתו של אלכסנדר זייד, "השומר", הותקף במאורעות 1929. משה יפה, שהיה מומחה בבנייה, התאהב בבית קשתות ישן באזור גבעות שייח אברק. כך החלה לה ידידות אמיצה בין השניים

    בפרק הראשון על משפחת יפה סיפרתי על מיכל והוריה, בפרק השני על משה יֹפה ובפרק זה על תחילת חייהם המשותפים של משה ומיכל.

     

    בשנת 1929 התרחשו מאורעות דמים כנגד הישוב העברי בארץ, ופורעים ערבים התקיפו את ביתו של השומר אלכסנדר זייד, בגבעות שייח אבריק. החלוצים הבנאים שכונו "קבוצת יפה" מחיפה, קראו על כך בעיתון, עלו על אופניהם והגיעו למקום לאות הזדהות ותמיכה.

     

    עוד כתבות במדור טיול לעבר:

     

    החבורה מחיפה המשיכה לבקר במקום ומשה התלהב במיוחד. זייד, שהבחין בהבנתו וכישוריו של משה

    בבנייה, התייעץ עימו בקשר לפירוק מבנה אשר מט ליפול. משה ראה מיד את הפוטנציאל הגלום במבנה עם הקשתות, התאהב וביקש לשקם ולבנות בו את ביתו.

     

    בעבר שייך היה המבנה לאפנדי עשיר בשם סורסוק שחי בלבנון, וממנו קנתה קק"ל את מרבית אדמות העמק. זייד ששמח לקבלת שכן בתוך סביבה עויינת, הפנה את משה לרשויות לקבלת האישורים הנחוצים.


    1. כך נראתה החורבה שבה התאהב משה, וממנה צמח במשך השנים מבנה לתפארת בעל שלוש קומות וחצי. בשנים הראשונות המשיך משה לקחת חלק בבנייה בחיפה, אבל פקד את החורבה וכך, אט-אט, היא נבנתה מאבני לקט של חורבות המקום וחומרי מליטה שהביא משה מחיפה. בתקופה זו התהדקו מאד קשריו של משה עם משפחת זייד, שלהם עזר בבניית ביתם שלהם.


    4-2. בשנת 1936 הגיע הארכיאולוג ד"ר בנימין מייזלר (מזר) לחפור שרידים שנמצאו ליד שייח אבריק -בית שערים. משה הצטרף לצוות החופרים, ולאט לאט היה למומחה לבנייה ושחזור במקום. בתצלומים: משה בפתח מערה שהתגלתה ולה קשת.


    3.


    4.


    5. בעקבות המאורעות בשנת 1929, קרא אלכסנדר זייד להקמת קבוצת רועים שיעזרו לו בשמירת אדמות קק"ל בעמק. בשנת 1935 התארגנו נערים מתנועת הנוער העובד להקים קבוצת רועים. הם התיישבו, לא רחוק, ליד קריית חרושת. בתצלום הצריפים של קבוצת הרועים בקרבה למסילת רכבת העמק.


    6. תנועת ההתיישבות "הקיבוץ המאוחד" ביקשה להגדיל את קבוצת הרועים. בינואר 1936 מצטרפת לקבוצת הרועים חבורה מעליית הנוער שעלתה שנתיים קודם מגרמניה, והתחנכה בעין חרוד .

     

    באפריל שנה זו פורצים שוב מאורעות, וקבוצת הרועים המורחבת עוברת ומקימה את מחנה מגוריהם בשייח אבריק, בקרבה לביתו של זייד. הם מתפרנסים מגידול צאן וגם מעבודה בחפירות בית שערים . הם מחליטים להיות קיבוץ בשם אלונים.


    7. מיכל הצעירה הגיעה לארץ ישראל ב-1936, בתחילה לקיבוץ יגור - שם היו לה קשיי שפה, ואז הוצע לה להצטרף לקיבוץ אלונים. היה זה בשנת 1937.


    8. חלום היה לה למיכל בילדותה: לבקר בחצי האי קְרים אשר ברוסיה. כאשר הצטרפה מיכל לאלונים הכירו לה חבריה את ידידם משייח אבריק - משה יפה: הוא בא לארץ ישראל מקרים הרחוקה.

     

    שיר שכתבה לאירוע משפחתי, אסנת, בתם של מיכל ומשה:

    "צעיר עם אופנוע עשה רושם כביר / כשהציע למיכל "סיבוב לקְרים"./ על האופנוע עלתה ויחד הפליגו / נסעו כִּברת דרך, אך לקרים לא הגיעו./ בִּמקום זאת הוא והיא עצרו על גבעה / מול מִבנה מִשתקֵם עם עתיד של טירה./ וכך- במקום נידח, על גבעה חשופה / התחבר זוג מוזר והקים משפחה./ יידיש, גרמנית וגם מילון לעברית / נימהלו באהבה ובנו לנו עתיד... באחת הנסיעות לביקור משפחה / עברה למשה בראש - ממש הברקה:/ מכיוון שבדיוק נמצאים בחיפה / כדאי ההזדמנות לנצל וּלהעמיד חוּפה./ עדים מִזדמנים מהרחוב הוא הזמין / וּגְרוש הוא נתן לה, כי טבעת לא הכין.


    9. הכניסה לבית משפחת יפה שבנה ושחזר משה.


    10. אחד החדרים המשופצים של המבנה המקורי עם הקמרונות המאפיינים את הבית כולו. בבית זה התגוררו גם ההורים: קלייר אמה של מיכל וישראל אביו של משה.


    11. לאחר שנה נולדה תמר, ושלוש שנים אחר כך הבן עַתַי. תצלום משנת 1941.


    12. תמר ועַתַי בבריכת השחייה המקומית, 1944.


    13. 1945, ההורים משה ומיכל עם ילדיהם: תמר עַתַי ואסנת. לאחר ארבע שנים וחצי נולדה הבת ענת.


    14. ליד הבית הקים משה "גן חיות" - פסלי עץ טבעיים מהעצים במקום.


    15. תמר ועַתַי עומדים בפתח קברו של בועז פרסוב - רועה/שומר שנפטר כנראה משום שקיבל מכת שמש ונפל לתוך מי מעיין בעמק שרעה לצידו. קברו היה הראשון בבית הקברות של אגודת השומרים, ביער בין שייח אבריק לקרית עמל (היום טבעון).

     

    משה בנה את הקבר מאבן בר (אבני לקט) וזו תחילתו של בית הקברות היפה והמיוחד של השומרים, שבו כל הקברים בנויים מאבן בר, סגנונו של משה הממשיך להתקיים עד היום במקום.


    16. מבנה שער הכניסה שבנה משה לבית הקברות של אגודת השומרים.


    17. השכנים: אלכסנדר זייד עם בתו כוכבת. קירבה עמוקה שררה בין שתי המשפחות על הגבעה: זייד ויפה. כשהגיע משה, זייד, ציפורה וארבעת ילדיהם גיורא, כוכבת והתאומים יוחנן ויפתח, גרו עדיין בצריף.

     

    משה, משסיים בביתו את השלב הבסיסי שאיפשר לו מגורים, התבקש על ידי זייד לבנות גם את ביתו שלו מתקציב זעום שקיבל מקק"ל לבנייה. כמו אצל חברים, העזרה היתה הדדית: משה בנה את בית זייד בעל שתי הקומות, עם הגג דמוי המבצר, בעזרת גיורא הבכור ועוד מתנדבים שתמיד פקדו את בית זייד וגם אכל שם. מאוחר יותר עזר גיורא להמשך בניית הבית של משה.


    18. תמר בגלבייה - לבוש שמיכל אהבה להלביש בו את בִתה הבכורה, 1941.


    19. בעיית המים.

    שנים רבות היו המים מרכז חייה של מיכל. משה דאג לאיבזורים משוכללים: אמבטיה, כיור בגודל אמבט לתינוק, בית שימוש וקירות חרסינה בוהקי לובן - כל זאת דימתה מיכל לנרות חנוכה - לראותם בלבד!

     

    כתבה הבת אסנת: "קשיים סביבתיים על דרכה הצטברו,/ אך עמדתה נחושה ואת רוחה לא שברו. / יום יום מהואדי בעזרת סוס ועגלה / הובאו מים בחבית לשימוש המשפחה./ מים לבישול ולתינוקת לִרחיצה,/ מים לכביסה ובסוף גם לרצפה./ בחוץ - בור וקירות פח - היו לשירותים / ואם בהם בלילה להשתמש היו צריכים,/ היה משה מלווה ובנשק מאבטח,/ פן הם יופתעו וּפתאום יצוץ אורח./ באותם ימים הסביבה מַלאה בערבים,/ חלקם ידידים אך רבים היו אויבים./ וּכדי להיות מוכנים ולא מופתעים / ננקטו מספר אמצעים מגוננים:/ פִּתחי חלונות כּוּסו ברשת לולים / כדי שאם חלילה ייזָרקו רימונים,/ הם למטה ייפלו על שולחיהם בחזרה / ולא יצליחו לחדור אל תוך הדירה./ האקדח מעל המיטה היה תלוי על מסמר / בתקווה שלא יהיה צורך לשלוף אותו מהר".


    20. תמר ועַתַי רוכבים לבית הספר בקרית עמל, מרחק 2 ק"מ מהבית. החמור קיפִּר (משום שהובא מקפריסין) בגודל של סוס, שימש כרכב המשפחה. עליו רכבה מיכל עם ילד חולה לקופ"ח ולקניות בצרכניה. לרכיבות לבית הספר, צירפו בדרך כלל את מוּרְזָה הכלבה כדי שתישאר צמודה לחמור הקשור לעץ ליד בית הספר, כנגד גנבי "רכב".


    21. ילדי משפחה וחברים בטיול. בדרך זו היתה המשפחה מגיעה לביקורי חברים בסביבה - אלונים, כפר יהושע, יגור... בעיקר בחגים כדוגמת שבועות, אז הורגשה במיוחד הבדידות.


    22. מראה קסום בחורף 1950 של קבר השייח ועץ התות המושלגים. שניהם עדיין קיימים והעץ מניב.

     

    מי קבור כאן, מהי חשיבותו ולמי?

    מסיפורי המקום: אחד מאריסיו של האפנדי סורסוק, בשם אבריק, היה דתי במיוחד, כל כמה שעות רחץ ידיו במי הג'רה (כד) שהביא עימו והתפלל.

     

    רחץ והתפלל פעמים רבות ביום, עד אשר נמאס למשגיח ובעט בג'רה, שבר אותה ומימיה נישפכו ונישפכו ולא פסקו. המים המשיכו לנבוע מאותו מקום שבו התנפץ כדו של אבריק ונוצר במקום מעיין. לאות כבוד והוקרה בנו לו מבנה בעל שתי כיפות: קבר ומקום תפילה.

     

    משה סיפר שהמעיין היה קיים כאשר הגיע למקום. ערבים, בעיקר עם מחלות עור, באו לרחוץ במימיו. הם סיפרו שהמים מרפאים את תחלואיהם. אלכסנדר זייד שתהה לפשר תופעת הריפוי שלח דגימת מים למעבדה והתברר שהמים מכילים מעט קרינה רדיו אקטיבית. המעיין לא קיים כבר שנים רבות, אך האמונה בכוחו של אבריק לרפא, עברה מדור לדור.

     

    זכור במשפחת יפה מקרה מיוחד: בשנת 1965, הגיעה משפחה ערבית למקום הם השכיבו את בִּתם בין כיפות הגג וכל השאר נכנסו להתפלל ליד הקבר.

     

    באותו היום סיפר אב המשפחה למשה ומיכל, את סיבת ביקורם בקבר ותוצאותיו: בתם יצאה לילה אחד לשירותים בחצר והם מצאו אותה שוכבת משותקת ללא יכולת לדבר וגם חדלה מלאכול. בבית החולים לא מצאו מרפא.

     

    המשפחה הערבית הייתה דתית מאוד ולאוזנם הגיעו סגולות המרפא של המתפלל לשייח הקדוש אבריק. בצאתם מהתפילה, מצאו את בתם יושבת מדברת ומבקשת מים.

     

    לכל הכתבות במדור טיול לעבר

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים