שתף קטע נבחר

אנחנו אשמים בנערים בבית המורה

בהתנהלות שלנו, הורדנו את בני הנוער לדרגה שבה אנו לא מצפים מהם לתת. כמו הסלולריים שלהם, הם מחוברים ומטען ורק דורשים את מילוי הבטרייה הפרטית שלהם. ביהדות, מבן 13 כבר מצופה להתנהג כבוגר - עלינו ללמוד מזה משהו

סוף-סוף הגיע השקט המבורך של תום החופש, ואפשר לשבת בנחת עם קפה מול המחשב - ואז לגלות שחבורת צעירים ניצלה את אוגוסט כדי להשתולל, להשחית, לגנוב ולעשות את צרכיהם בביתה של מורה בבית ספרם, ששהתה בחו"ל. אגב, להגנתם הם לא היססו לטעון: "זה היה בהלצה, אנחנו בני טובים".

 

 

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

 

לצער כולנו, החדשות על בני נוער אלימים או פרועים הם דבר שבשגרה. ההתנהגות האנטי-סוציאלית של בני העשרה כבר הפכה להיות כמעט סימן היכר - אבל האמת היא שלא (רק) בהם האשם, כי בסופו של דבר - זו הטעות שלנו. אלו אנו שטועים בתפיסה לגבי מיהם בני הנוער שלנו ומיהו דור העתיד. 

 

ההחמצה הגדולה מצידנו, שממש דורשת חשבון נפש של חודש אלול, היא בכל הנוגע לרף הנמוך שאליו אנחנו מכוונים אותם, ולאמונה המעטה שיש לנו ביכולותיהם. הורדנו את בני הנוער לדרגה הגבוהה רק בקמעה מזו של חיית טרף נטולת רסן. אנחנו לא מצפים מהם לתת, הם בקבלה מתמדת. כמו הסלולריים שלהם, הם מחוברים אל המטען ודורשים את מילוי הבטרייה הפרטית שלהם. כמה נמוך הורדנו אותם, שהדבר היחיד שמצפים מהם זה הצבעה  לגמר הישרדות? הרי אמרנו נואש מיכולת הדיבור הלא-קיימת שלהם, מיכולת כתיבה במשפטים מלאים ובעלי דקדוק נאות, מיכולת לקיים קשר חברתי אישי, מדרך ארץ ועוד.

  

לרגעים נדמה שאימצנו את התפיסה של הפסיכואנליטיקאי אריק אריקסון, שקבע את המונח מורטוריום - "פסק זמן" הנדרש למתבגר כדי לבחון את זהותו, והחברה מצידה מאפשרת לו את זה על-ידי הענקת מרחב וחוסר דרישה. 

 

בן י"ג לאחריות

עם כל הכבוד לאריקסון, לנו ביהדות יש תפיסה הפוכה לגבי המתבגר. בגילים 12 ו-13 עוברת זכות המצוות מכתפיהם של ההורים אל כתפיהם הקטנות של בני היום הולדת. 

 

עזבו עכשיו, לרגע, את עניין המצוות, לא על זה מדובר כאן. מה שהיהדות בעיקר אומרת למתבגר זה – אתה ראוי. אני מאמינה בך, באיתנות, הטרייה אמנם, שבך. אתה מסוגל. את/ה ראוי

לקיים תורה ומצוות, ראוי לנהל מערכת יחסים פרטית עם השם.

 

למעשה, התורה אומרת למתבגר - אני מאמינה שיש לך את היכולת. ואם יש בך את הכוח לקיים מצוות, על אחת כמה וכמה שיש בך את הכוח לגדול, לנהוג בדרך ארץ, להתבגר ולהתחשב. אם זה לקיים את מצוותיי, או אם זה להתנהל בדרך ארץ, יש בך גרעין של בגרות ומספיק מסוגלות לעשות את ההשתדלות הנדרשת. עשה צעד קדימה, וכתפיך הצעירות יתרחבו.

 

אילו אנחנו היינו נותנים כזה אמון בכשירות של הנוער שלנו, אילו הינו בוטחים ביכולת שלהם לממש הפוטנציאל שלהם כבר היום, אולי היינו שומעים על פחות לינצ'ים ודריסות על-ידי טרקטורונים מצד צעירים, ויותר על לקיחת אחריות, השתדלות ואמונה עצמית במסוגלות של עצמם. 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: עידו ארז
בית המורה שהושחת
צילום: עידו ארז
מומלצים