היהודים החדשים: חמישה טרנדים רוחניים

אז מה היה לנו עד עכשיו? ליטאים, חסידים, חרדל"ים, דתיים-לייט, חילונים, מסורתיים, קונסרבטיבים, רפורמים, חוזרים בתשובה, רה-קונסטרוקטיבים, ועוד היד נטויה. היהדות, כך מתברר, לא מפסיקה להוליד תתי-זרמים ופלגים, שינויים וכיוונים חדשים.

• מחפשים עוד דברים מעניינים על יהדות? כנסו לפייסבוק שלנו
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• אהרן רזאל שר בשיטת "הכל כולל"
• לראשונה: בתי הכנסת במצרים יהיו ריקים בכיפור
• החתונה הגזענית שלי: דתיים לא רוצים תימניות  
  

העת הנוכחית היא כמעט חסרת תקדים מצד האפשרויות שהיא מציעה לאדם בעיצוב יהדותו. גם זרמים הנחשבים לחדשים למדי מתחדשים בתוך עצמם - ועשויים להצביע על כיוונים עתידיים. הנה חמישה קווים לדמותם של יהודים שלא היו בעבר.

חרדים חדשים מאוד

בשנים האחרונות מתעוררת תנועה של חוזרים בתשובה, שלא רק שנמאס להם מהיחס הפטרוני והמפלה שנוהגים כלפיהם חרדים מבית, אלא שמוכנים גם להחצין את קובלנותיהם ולקומם קהילות משל עצמם - קהילות של חוזרים בתשובה. מצוידים בירחון פורץ דרך בשם "אדרבה" הם מעצבים לעצמם

יהדות של בעלי-תשובה, שמהווה למעשה זרם חדש בנוף הישראלי.

למעשה, מדובר בחוזרים בתשובה שאינם מוכנים למחוק את כל מה שהם היו. הם לא מוכנים להפנות גב לטוב שבכל זאת יש, לדעתם, בעולם החילוני, ואף מוצאים ערך תיאולוגי חיובי באופקיהם הרחבים יותר מהחרדי מן המניין. החילוניות שלתוכה הם נולדו אינה עבורם טעות חסרת אחריות של הקב"ה, אלא שדה לימוד רב ערך שהם עברו בו, ושממשיך עדיין להשפיע עליהם.

ערכים שהם ספגו בעברם, כגון חשיבה ביקורתית, דרישה לשוויון וחשיבותה של אסתטיקה מלווים אותם באופן מודע אל תוך עולמם החדש. תנועת התשובה תימשך, ועם פריצת השער - התפתחות המודעות העצמית והעצמאות המודעת של החוזרים בתשובה רק יילכו ויתגברו.

רפורמים רוחניים

בתחילת ימיה, אי-שם במאה ה-19, ביקשה התנועה הרפורמית לבאר את הדת היהודית מכל בדל מטאפיזי או מאגי, ולהשתית את חיי האמונה והפולחן על היגיון אנליטי צרוף. חלקי תפילות חסרי מובן נמחקו, הציפייה למשיח התבטלה, ואף החלום לחזור לארץ ישראל נגנז. יהדות רציונלית ו"מהוגנת" נבראה לה במערב אירופה, יהדות שנחלצה, לכאורה, ממאפייניה הקדמוניים-פרימיטיביים.

זמן רב עבר מאז. ההתעוררות הרוחנית של העשורים האחרונים לא פסחה על צעירי התנועה, והם מבקשים לשלב יותר ויותר רוחניות במסגרת הדתית שהם חברים בה. הרבה מעבר לגיטרות בקבלת שבת, היום מדובר כבר על הנחת תפילין מתוך כוונה רוחנית, וחזרה לקיום של מצוות מסוימות כניסיון ליצירת חיים דתיים אותנטיים ומזינים רוחנית. בעיקר קיימת מגמה של עשייה לשם עשייה, כלומר ללא הסבר רציונלי שעומד ומרגיע מאחוריה.

הרפורמים הרוחניים מאתגרים את הדור המבוגר יותר של התנועה, שלא חשב שאי-פעם יאלץ להיפגש שוב עם מה שעבורו היו המאובנים חסרי התועלת של המסורת היהודית. הם מציעים דתיות מתחדשת, שייתכן שתערוך רפורמה בתנועה ליהדות מתקדמת.

דתיים לשעבר לשעבר

הדתל"שים הפכו זה מכבר למגזר בפני עצמו, אולם הפוטנציאל שהם מבטיחים לחברה בישראל עוד לא מומש אפילו בחלקו. בהיותם, מצד אחד, נטועים על מעיינות המסורת, ומצד שני,פיתחו לגביה ביקורתיות בריאה וחסרת מורא, יכולים הדתיים לשעבר לשמש כתנועת מחאה אפקטיבית לשיפוץ ושכלול

היהדות שומרת המצוות. הם יודעים בדיוק היכן הקלקולים, ולעיתים הם גם מבקשים לתקן.

כבר היום רבים מהדתל"שים אינם נמשכים לעמדה לעומתית שמבטלת את כל הקשור לדת, ונהנים מריקוד ביקורתי אך אוהד על שתי החתונות, זו החילונית וזו האורתודוקסית. מספרם הולך ועולה, ואיתו השפעתם התרבותית על העם היושב בציון. ברגע שיפתחו מודעות לכוחם הקולקטיבי, יש לצפות לתוספת משמעותית מצדם במאבק לתרבות יהודית מתחדשת במחוזותינו.

יהודי ליברלי ישראלי

מחקרים וסקרים מצביעים על כך שהקשר ההדוק בין דת ופוליטיקה בארצות הברית מביא לניכור של רבים מהדור הצעיר מהדת הממוסדת, ולנסיגתו לדתיות פרטית וחיפוש רוחני אינדיבידואלי. יחסי הגומלין בין הדת היהודית הממוסדת לפוליטיקה בארץ, גם אם יותר הדוקים מאשר בארצות הברית, הם שונים - ובהתאם לכך גם תגובת היהודים הישראלים הצעירים.

למרות שבשנים האחרונות התגבר הניכור מהדת הממוסדת בין צעירים ישראלים, משום הדחייה שלהם ממיצגיה, אין הם נסוגים לרוחניות אישית בלבד. קיימת כמובן רוחניות ניו-אייג'ית אינדיבידואלית בארץ (והיא אף מתרחבת), אולם בד בבד קיימת גם התעוררות גדולה של עניין מחודש בדת היהודית, שמוצא את ביטויו במגוון יוזמות בלתי-פורמליות (בתי מדרש פלורליסטים, פסטיבלי "רוחניות" יהודיים במפורש, ארגונים חברתיים היונקים מהמקורות). יוזמות אלה מגבשות קבוצות ואף קהילות, שפועלות יחד כדי ליצור יהדות שאינה מטעם המדינה ואינה, פעמים רבות, אורתודוכסית.

לעומת ההסתפקות ברוחניות אישית בארה"ב, הקמתם המתגברת של "מוסדות" ליברלים שאמורים להוות תחליף למוסדות המסורתיים והשמרניים יותר נגזרת מהאופי השונה של הדת היהודית, שהיא דת קהילתית ביסודה. כיווּן זה מקבל משנה תוקף מתוך הצורך האקוטי של אזרחים רבים לכונן מסגרות שיהוו עבורם תחליף לשירותים ממסדיים בהגדרתם שניתנו עד כה על ידי הרבנות הראשית, כגון חתונות וכשרות, שאינם עומדים בציפיותיהם הטכניות והמוסריות.

ניאו-חסידות חסרת קבלה

כדי שהמסורת היהודית תוכל למצות את תרומתה לגל אוהד-הסולידריות והחוק של הרוחניות העכשווית, היא תהיה חייבת להרפות מהדוֹגמה המסתגרת והשמרנית של המטאפיזיקה הקבלית.

בספרה האחרון, "מרחב ומקום" כותבת פרופ' חביבה פדיה כך: "כוחה של המיסטיקה היהודית ככוח שמרני קיצוני מעולם לא היה בוטה או בולט יותר מאשר במאה הכ'... מדובר על כוח אדיר הבולם מבפנים כל רפורמה חברתית-דתית

מפאת הקישור של הסדר החברתי החדש - והלא מוצהר כחדש - לסדר הסימבולי של האלוהות, ועל כן משקף יישות אותנטית שאין להחרידה מרבצה, שכל ערעור שלה יכול להיחשב ככפירה".

למעשה, פדיה קובעת שהדבקת העולם הזה וכל אשר בו אל העולם ההוא, האלוהי, לא מאפשרת להזיז כאן כלום, מפחד שמשהו "שם" ייפול. ההצמדה הזאת כבר אינה קיימת בחלקים גדולים של הרוחניות העכשווית היהודית, שכן הניאו-חסידות ממשיכה את תהליך ההפנמה של המיתוס הקבלי שהתחילה בו החסידות – המסע אל האלוהות מתרחש בנפש פנימה, ולא בעולמות העליונים.

כאשר העולם האלוהי הופך להיות לא-עליון, אלא פנימי, הוא יותר גמיש ואישי, וממילא גם פחות מאיים. זהו הצד השני של התנועה הדיאלקטית אל עבר הקהילה והחוק, צד שבו המיסטיקה היהודית הופכת לא רק לכוח שמרני, אלא לכוח פורץ דרך ויצירתי. בין שני צדדים אלה אנחנו נימשך בתנועות ההיסטוריות של העתיד הקרוב.

• המאמר המלא מתפרסם במגזין "רוח הארץ", העוסק ברוחניות ישראלית עכשווית - בעריכת תומר פרסיקו. בלינק תמצאו מידע נוסף על המגזין ומאמרים נוספים.