שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לבד באלסקה: רק אני, המצלמה והדובים
    הוא אומנם רק בן 25, אבל טל ספוז'ניקוב מאס בחיי השגרה, התפטר מהעבודה בהיי-טק וטס לאלסקה לעשות את מה שהוא באמת אוהב - לצלם. רק הוא והרכב ששכר בטיול אל הלא נודע

    המסע שלי ברחבי צפון אמריקה מתחיל בהרצליה פיתוח. ערב נובמבר שגרתי בחברת היי-טק טיפוסית, מביט אל האופק מן החלון, השמש מסיימת את הופעתה להיום.

     

    אני מקבל החלטה להיכנס לפסק זמן בחיים ולצאת להרפתקה - מסע בסימן צילום טבע ונוף במרחבי צפון אמריקה. בפועל, אני מתבלט אם זו כניעה למשבר גיל 25 (אם יש כזה בכלל) או שמא הגשמה של חלום ילדות ישן שבו אני מסתובב ברחבי תבל בג'יפ ומציל בעלי חיים בטבע. אולי שילוב של שניהם.

     

    זמן קצר אחרי זה אני מודיע למנהליי על התפטרותי. במקביל, מתחיל לעצב את התבנית שבמהלך הטיול אצוק לתוכה תוכן. בדיעבד הסתבר שעיצבתי תבנית גמישה למדי.


    אגם לואיז, ליד Banff שברוקיז הקנדיים (צילומים: טל ספוז'ניקוב)

     

    יומיים לפני יום הולדתי, נגנב לי ציוד הצילום

    התכנון המקורי היה פשוט - מצלמה, אני, רכב שכור (מסודר לפי סדר החשיבות). כל החבילה הזו בתנועה על כבישי צפון אמריקה. תאריך היעד היה קיץ 2012.

     

    עד כה, ג'וק הצילום שתקף אותי לפני מספר שנים, הוציא ממני בעיקר צילומי ג'וקים, כך שאת מחצית השנה עד היציאה לטיול תכננתי לנצל לטובת פיתוח ותרגול סגנונות צילום חדשים.

     

    באמצע דצמבר מסתיימת ההתחייבות למקום העבודה במסגרת ההודעה מראש על התפטרותי. זאת לא לפני שבסוף נובמבר, יומיים לפני יום הולדתי, נגנב לי כל ציוד הצילום שהיה לי. ציוד שעליו בניתי לטיול בעוד כמה חודשים קדימה. ביטוח לא היה. טוב נו, לפחות זה פתר לי את הדילמה מה ארצה לקבל ליום הולדתי. כאן התחלתי להבין שתכנונים לחוד ומציאות לחוד.


    אור ראשון של בוקר בפארק Grand Teton שבארה"ב

     

    זול היא מילת המפתח

    דוד שלי בקנדה קיבל ממני משימה - למצוא רכב להשכרה שיעמוד במשימה, וזאת לפי כמה קריטריונים: צריך להיות נוח ומרווח בצורה סבירה, אחרי הכל הוא עתיד להיות הבית שלי במהלך מספר חודשים של הטיול; שלא יהיה מוגבל בקילומטרז'; ומכיוון שמדובר בתקופת השכרה ארוכה של כמה חודשים - זול היא מילת המפתח.

     

    אחרי כמה שבועות דוד שלי מודיע - "יש משהו!" הוא מספר שמצא חברה קטנה שקונה רכבים ומשכירה אותם. בעיה אחת - הרכב מוגבל לנסיעה בגבולות קנדה בלבד. מעבר לזה, כלל לא ברור באיזה רכב מדובר. נו שווין... נגיע ונתמודד.

     

    החודשים טסים והגיע הקיץ. ארזתי תרמיל עם מעט בגדים. בן גוריון - טורונטו. דוד שלי מקבל את פניי. שבועיים ביליתי אצלו בהכנות לטיול, בעיקר השלמת ציוד למסע - אוהל, שק שינה, גזייה, סמארטפון, כונן חיצוני לגיבוי תמונות, ארגז כלים, שמן מנוע, כבלי הצתה, ממירי שקע-מצת להטענת ציוד ברכב, ביגוד, מכשיר GPS, נייר טואלט ומכונת גילוח.


    הבית שלי במהלך מספר חודשי הטיול. רכב השינה

     

    הגיע הזמן להתמודד עם סימן השאלה הגדול בצורה של הרכב. אלמנט הרכב היה מעורפל עד נקודה זו, למרות שמדובר ברכיב די מהותי בטיול הזה (אוקיי-אוקיי, הכי מהותי).

     

    עוד טיולים מיוחדים בעולם בערוץ התיירות:

     

    יומיים לפני היציאה למסע, תואם עם הברנש מהשכרת הרכב שיגיע לספק את הרכב. הוא הגיע עם פורד freestar - מיניוואן מומצע-מינוס. לאחר כמה דקות שיחה עם הברנש, הסתבר שאפשר להיכנס עם הרכב גם לארה"ב. הידד! שוב, תכנונים לחוד, מציאות לחוד - לפחות הפעם המציאות נעימה יותר.

     

    מעמיס את הרכב בציוד - כאן "ארון" הבגדים, כאן המיטה, כאן האוכל, כאן ציוד החירום, כאן תיק הצילום, כאן המחשב הנייד, ואפילו לעצמי מצאתי מקום.

     

    וכך יצאתי אל הדרך.

     

    צילום: טל ספוז'ניקוב

     

     

    אין כמו לישון במקדונלד'ס

    בתכנון הדימיוני והמקורי בראש, ראיתי את עצמי ישן ברכב או באוהל בפינות מבודדות ונידחות בטבע. מבפועל, אחרי התייעצויות וקריאה באינטרנט, הוחלט על מתודה שונה - שינה ברכב בחניונים

    ציבוריים בערים! עדיפות לחניונים של מקדונלד'ס - רוב הסניפים עובדים 24 שעות, הדבר מקנה ביטחון מסויים מפני ונדליזם כזה או אחר כיוון שתמיד יש אנשים סביב הרכב. מזלי שהחלונות האחוריים של המיניוואן השכור מושחרים. ויש גם גישה ל-Wi-Fi, ובבוקר קפה ומאפה (אחרי שטיפת פנים וציחצוח שיניים).

     

    עיקר הוצאת המזומנים מהכיס שלי הולכת על דלק. מדי פעם אני אוכל. כמה שאני לא משתדל לנהוג כמו זקנה, 12 שסתומי היניקה של מנוע ה-V6 הזה צמאים לדלק. בכלל, אני חושד באיזה שני צילנדרים ספציפיים במנוע שעושים חלטורות מהצד בשביל מישהו שמשלם להם להמיר את מצב צבירה של הדלק מנוזל לגז. שמתי עין עליהם. איפה הפנדה (פיאט, לא הדוב) שעל מיכל טוב הייתי סוחט ממנה 20 ק"מ לליטר?


    קניון ביג הורן במדינת וואיומינג 

     

    מכל מקום, החסכון העיקרי שלי נובע מהעובדה שאת כל הלילות אני מבלה בחלק האחורי של המיניוואן השכור. הפתעתי את עצמי במהירות ובקיצוניות שמצבי הרוח שלי התחלפו והשתנו, במיוחד בתקופה הראשונה של הטיול.

     

    במשך שלושה שבועות עד שראיתי את הדוב הראשון, הייתי בטוח שנושא הדובים בצפון אמריקה הוא קונספירציה של ויקיפדיה. מאוחר יותר כבר הייתי כה קרוב אל הדובים, שיכולתי לשמוע את עצמות הדגים נשברות ומתרקסות בפיו של הגריזלי.


    חשבתי שדובים בצפ' אמריקה זה קונספירציה של ויקיפדיה. גריזלי סועד

     

    זה קשה לגרד את עצמך מהשק"ש לצילום בחמש בבוקקר

    בחלק הראשון של הטיול (עד שהגעתי לאלסקה), הרבה מהמקלחות שלי עשיתי באגמים הפזורים בכל פינה בטבע. בהזדמנות זו תודה לאבא שלי שהוציא אותי לשחות בבריכה הלא-מקורה והלא מחוממת בקאנטרי השכונתי... תחת גשם בחורף. קבעתי שיא אישי חדש לימים בלי מקלחת (המספר שמור במערכת).

     

    החלקתי עם הרכב לתוך תעלה על שביל עפר בוצי באמצע סערה בפארק ילוסטון. אנשים סביבי מיד יצאו ממכוניתהם והחלו לעזור לי עם חפירות, עצים ואבנים מתחת לגלגלים ודחיפות - תוך דקות הייתי בחוץ - אנשים מדהימים!

     

    בעיצומו של סשן צילום מאקרו-תזוזתי, שבו אני רודף אחרי פרפרים בין הרי הרוקיז, הופתעתי והפתעתי דוב שחור! נפרדנו כידידים. לדוב שלום.

     

    אם כבר הזכרתי את אלסקה - אני עוצר בתחנת דלק, על אחד הצירים המרכזיים במדינה, לקנות משהו לאכול. אני שומע מסוק בשמיים. אחרי כמה רגעים הוא נוחת בתחנת הדלק, הטייס יוצא - מתדלק, קופץ לחנות, יוצא עם קפה, נכנס למסוק, מניע וממריא חזרה לדרכו. לי לא נותר אלא להצמיד חזרה את הלסת התחתונה אל העליונה.

     

    ראיתי וצילמתי בעלי חיים שלא הכרתי. גיליתי שלגרד את עצמי מהשק"ש לפני השעה חמש בבוקר לסשן צילומי זריחה, זה מאוד קשה כשמספר חד-סיפרתי השואף לאפס מייצג את הטמפרטורה מחוץ ובתוך האוטו. גיליתי, שלמרות שאני נושא גנים מזרח-אירופים, אני לא סובל קור!


    Grand Prismatic Spring. המעיין החם הגדול בארה"ב

     

    שר עם הרדיו כמו איזו "טינאייג'רית" מחוצ'קנת

    הרדיו פה נוראי. שירי פופ עכשיויים שחוזרים על עצמם בלופ גרמו לי ללא רצון לשיר ביחד עם הרדיו כמו איזו "טינאייג'רית" מחוצ'קנת. מדי פעם אפשר לתפוס אי של שפיות ולהאזין לתחנה שמשדרת ארבעה או חמישה שירים טובים, שתי גיטרות לפחות, תופים וסולן. חסרה לי המוסיקה הישראלית.

     

    הצלחתי למצוא יתרון אחד בשיטת מדידת המרחק של האמריקנים (מיילים) - מהירות הנסיעה הממוצעת שלי על הכביש המהיר היא בסביבות ה-100 קמ"ש, באמריקנית זה 60 מייל בשעה (96 ליתר דיוק). ככה כשאני רואה שלט המורה על המרחק ליעדים הקרובים אני פשוט מתייחס לזה כדקות! (מקווה שמישהו הבין אותי).

     

    להסתכל על העולם בעיניים של צלם יש חסרונות. קשה ליהנות בצורה טהורה וצלולה מהנופים ומהמראות. הכל נמדד בשיקולים צילומיים - "הלוואי והאור היה מגיע מכאן, כאן חסרים לי עננים, כאן הציפור רחוקה מדי...".

     

    לפעמים הרגשתי כמו בסרט מערב פרוע - מתפרץ לתחנות דלק ושואל - "מישהו פה ראה דוב?" גיליתי בצפון אמריקה שתי עונות - חורף ושיקום כבישים. לא ייאמן כמה דרכים מתקנים כאן.


    "להסתכל על העולם בעייני צלם". ספוז'ניקוב על רקע הרוקיז הקנדיים

     

    מימוש מסויים של חלום ילדות

    ואני עדיין לא יודע מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול. מה שכן יודע, אם היה לי כיס עמוק יותר הייתי ממשיך ככה עוד כמה שנים בקצוות אחרים בתבל.

     

    בינתיים, דברים אלו אני כותב מאלסקה. חודשיים וחצי אל תוך המסע. מכאן אני ממשיך לתוך ארה"ב, על החוף המערבי - וונקובר, סיאטל, פורטלנד, סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס. משם חותך לכיוון מזרח - לאס וגאס, דרך הפארקים של יוטה ועד לפלורידה, ואז עולה חזרה לטורונטו עם החוף המזרחי.

     

    הטיול הזה מגשים לי כמה רחשי לב - תמיד הוקסמתי מהחוויה של חיים ברכב. כמו כן, מימוש מסויים של חלום הילדות מתחילת הכתבה, אומנם הנושא של הג'יפ והצלת בעליי החיים הומר במיניוואן ומצלמה - אבל מספיק טוב בשבילי. בנוסף, נהיגת אלפי הקילומטרים (ספרתי 17 אלף עד כה) עושה לי טוב, מאז ומתמיד הייתי חולה הגה.

     

    מכיוון שכאמור, בתוכנית המקורית הטיול תוכנן רק לקנדה, יש לי פער בידע לגבי יעדים אטרקטיביים להגיע אליהם בהמשך דרכי (ארה"ב בעיקר), למי שיש טיפים - אשמח לשמוע מהם באימייל שלי.

     

    לסיכום (ביינים) - אני מקבל הרבה תגובות מהארץ, מפרגנות ומופתעות כאחד, לאור הטיול שאני עושה. אישית, אני לא רואה בזה משהו מיוחד או קיצוני מדי - סך הכל קניתי כרטיס, שכרתי רכב, שמתי דלק ויצאתי לדרך!

     

    מזמין גם אתכם לצאת אל המסע שלכם!

     

    עוד תמונות בפייסבוק של טל

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    בקתה ב-Grand Teton שבארה"ב
    צילום: טל ספוז'ניקוב
    לא טיילת בצפון אמריקה אם לא צילמת עיטם לבן
    צילום: טל ספוז'ניקוב
    הכבישים ריקים, וכ"כ יפים כשהם כך
    צילום: טל ספוז'ניקוב
    מומלצים