שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פתאום גיליתי שחזרתי בשאלה
    כשהצצתי בויקיפדיה גיליתי לתדהמתי שחזרתי בשאלה - וזה עורר אצלי המון שאלות. חשבון נפש לקראת הימים הנוראים

    לאחרונה קבלתי כמה הצעות, איך לומר, מזן מאוד מסוים בפייסבוק. הבת שלי הציעה לי לבדוק מה כתוב עליי בויקיפדיה, וכך - תאמינו או לא - גיליתי על עצמי שני דברים שמעולם לא הייתי יודעת אלמלא האינטרנט: הראשון - שאני גרושה, והשני - שחזרתי בשאלה! מיד ברכתי הגומל שניצלתי ממוות (בכל זאת השאירו אותי בחיים, שזה לגמרי לא מובן מאליו) ודאגתי למחוק את שני הפריטים הבדויים מהביוגרפיה שלי. לאחר מכן נשמתי לרווחה, והתפניתי לשאול את עצמי... רגע, אולי בכל זאת חזרתי בשאלה?!

     

     

    עוד בערוץ היהדות  - קראו:

     

    אמנם לא חזרתי בשאלה במובן המקובל של הביטוי, אבל מאז שאני עומדת על דעתי אני מעמידה בשאלה כמעט כל דבר שמציגים לי כאמת יחידה וברורה שלא ניתנת לוויכוח.

     

    כשחושבים על כך, המושג "חזרה בשאלה" מחמיא פי כמה מהמושג "חזרה בתשובה". אם לתורה 70 פנים (לפחות), אז איך ייתכן שיש תשובה אחת? היה לי מורה נפלא לתנ"ך שנהג להזכיר לנו מדי פעם שארבע ועוד ארבע שווים שמונה, אך שבל נשכח כי גם חמש ועוד שלוש שווים שמונה, וגם שש ועוד שתיים, שבע ועוד אחת, שלוש וחצי ועוד ארבע וחצי וכו'... בקיצור, יש דרכים רבות - וכל אחד בוחר את הדרך הטובה לו.

     

    בניגוד להיפוך שבמושגים, יש דמיון רב בין תהליך של חזרה בתשובה לזה של חזרה בשאלה. למעשה, הם תהליכים כמעט זהים, תהליכים של חיפוש. הדרך שונה, אך לא המהות. כל אחד עובר את ה"לך לך מבית אביך" שלו: החוזר בתשובה מרגיש שהוא בא מתוך בלבול וחושך ושהנה הוא גילה כעת את האור, ולעומתו החוזר בשאלה מרגיש מסונוור מהאור הבוהק שבו הוא חי וזקוק לצל כדי לראות את הדברים בעצמו ולחוותם.

     

    החוזרים בשאלה, כמו החוזרים בתשובה, מחפשים וחוקרים לעומק אמת שהם מתחברים אליה ושיוכלו לחיות איתה. אמת שתתיישב בנפש באופן לא שקרי. החיפוש, בשני המקרים, הוא כן ואמיץ – מאחר שזהו מהלך דרסטי שמשפיע על כל תחומי החיים.

     

    דת ואמונה - לא קשר הכרחי

    ישנם לא-מעט דתיים ואף חרדים המעידים על עצמם שאין בהם כבר אמונה, אך הם נשארים בתוך חברה דתית או חרדית, כי לצאת ממנה ולשנות אורך חיים כרוך בהרבה סבל, כאב וניתוקים. וישנם גם חילונים רבים המעידים על עצמם כאנשי אמונה.

      

    הקשר בין דת לאמונה הוא בערך כמו הקשר בין זוגיות לאהבה – לא הכרחי! נכון שהדת יכולה להוות כלי מכיל מצוין לאמונה, והזוגיות יכולה להוות כלי מכיל נפלא לאהבה, אבל לעתים הם גם מחבלים אלו באלו - כיוון שהאמונה והאהבה הם רחבים בהרבה מהכלים, ועשויים לצמצם אותם, להשטיח

    אותם ואפילו, חלילה, להשכיח אותם.

     

    האימרה הפופולרית (שלא נאמנה לציטוט) "איש באמונתו יחיה" הוא בעיניי לא קריאה לסובלנות לכל אחד שהוא שונה מאיתנו, כפי שלרוב מפרשים אותה, אלא קריאה אישית לכל אחד ואחד, שיקבע לעצמו מערך של אמונות בחייו: מול אלוהיו, מול עצמו, מול בן או בת הזוג, מול משפחתו - וישכיל לדעת לחיות בתוך האמונות הללו - להיות אחד עם עצמו.

     

    החיים הם דינמיים, ומדי פעם אנחנו צריכים לבדוק את האמונות שלנו. לראות אם השתנו, איפה השתנו, ובעיקר שאנחנו לא חיים בתוך קליפה ריקה שכבר אין בה אור. ולשאלה האם חזרתי בשאלה? לא. חזרתי בתשוקה. המרתי את הדת באמונה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    תמיד יש לשאול מהי האמת
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    הדר גלרון
    צילום: אילן בשור
    מומלצים