"סיפור מלכותי": שיעור היסטוריה מפתיע
בסרטו של ניקולאי ארסל "סיפור מלכותי", העוסק בחצר המלוכה של דנמרק, יש סיפור מעניין, אינטריגות, פוליטיקה ורומן אסור. התוצאה: לא עוד סרט היסטורי משמים
"סיפור מלכותי" ("A Royal Affair") מכיל את כל המרכיבים הנדרשים מדרמה היסטורית מוצלחת. סיפור מעניין, ויחד עם זאת לא נדוש (העלילה מתרחשת בדנמרק של סוף המאה ה-18), אינטריגות פוליטיות, סיפור אהבה, והפקה מרשימה המנתקת אותנו לשעתיים ורבע מהמציאות המיוזעת.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
רוב הדרמות ההיסטוריות שעוסקות בעלילות חצרות המלוכה מתרחשות במגוון מצומצם למדי של ארצות (אנגליה, צרפת, איטליה). לפני עידן הבלוקבסטרים, כשההיסטוריה עוד הייתה דבר שבו צופי הקולנוע האמריקנים גילו עניין, הוליווד פרשה חסותה ולקחה דמות או אירוע היסטורי ועיצבה אותו מחדש. התוצאות נטו לעיבוד יצירתי של עובדות היסטוריות בשם הצרכים המסחריים. כלל האצבע הוא, שסרטים היסטוריים מעניינים ומורכבים יותר מגיעים מהארצות שתרבותן וההיסטוריה שלהן מוצגת על המסך.
"סיפור מלכותי" משתייך לקבוצה השניה. כהפקה דנית (של חברת צנטרופה, שלארס פון טרייר הוא אחד מראשיה) היא מחוייבת יותר לדיוק בפרטים ההיסטוריים המוצגים. אין משמעות הדבר שלא נבחרה פרשנות מסויימת לעיצוב הדמויות, או שלא היו כמה פרטים ששונו בדרך תכליתית למגבלות האורך וטעם הקהל, ובכל זאת כמעט ואין בסרט זיוף בנוסח ההוליוודי.
התפיסה המנחה את הבמאי והתסריטאי ניקולאי ארסל (הבמאי של הגרסה השבדית לנערה עם קעקוע דרקון), היא של דרמה היסטורית קלאסית עם נגיעות קצת יותר חצופות של כנות ומורכבות בהצגת יחסי הדמויות. אמנם התוצאה היתה נשכרת מהסטת הדגש מסיפור האהבה לאינטריגות הפוליטיות בתקופה בה עוסקת העלילה, אך עדיין יש גם מספיק גם מאלו בכדי שהסרט יעורר עניין בנסיבות ההיסטוריות הממשיות.
בין הרגשי והפוליטי
עלילת הסרט ממוסגרת במכתב אותו כותבת מלכת דנמרק קרוליין מתילדה (השחקנית השבדית אלישיה ויקנדר) לילדיה בשנת 1775, ובו היא מספרת להם על הנסיבות שהביאו לעזיבתה אותם ואת חצר המלוכה. תשע שנים קודם לכן, בהיותה בת 15, היא הגיעה כנסיכה בריטית לחצר המלוכה הדני בכדי להתחתן עם האחיין שלה - המלך כריסטיאן השביעי (מיקל בואה פולסגארד).
הנסיכה היתה צעירה משכילה ואינטליגנטית, אך החתן המיועד היה רחוק מלהתאים לתפקיד אותו הוא ירש. האם הוא אינפנטיל לא מפותח או חולה נפש (כפי שנוטות להסביר רוב הפרשנויות ההיסטוריות)? בסרט הוא מוצג כמי שבמידה רבה בוחר לחיות בהתרסה כנגד המעמד בו הוא נכלא.
כריסטיאן משפיל את קרוליין מול אנשי החצר וממשיך להתרועע עם זונות. זה לא מונע ממנה לעשות את המוטל עליה ולספק לממלכה יורש עצר. אך מהרגע שבו היא נכנסת להריון, דלת חדר השינה של המלכה נסגרת.
במהלך מסעו של כריסטיאן באירופה הוא נופל למשכב. בהתערבות אצילים דנים שהורחקו מחצר המלכות, מוצג מועמד מפתיע לתפקיד הרופא האישי של המלך: ד"ר יוהאן פרידריך שטרואנזה (מאדס מיקלסן), רופא גרמני בן 31 ואינטלקטואל בעל דעות פרוגרסיביות בהשפעת הפילוסופים הצרפתיים של הנאורות וולטר ורוסו. ערכים אלו רחוקים מרחק רב מאופן ההתנהלות השמרני של חצר המלוכה הדני, מקום שבו יש צנזורה אפילו על הספרים שהמלכה מבקשת לקרוא.
כששטרואנזה מגיע לחצר המלכות, הוא פוגש את המלכה הצעירה והמתוסכלת. העוינות הראשונית מתחלפת למשיכה הדדית ומתפתחת לרומן אסור. במקביל, הפיכתו לאדם הקרוב ביותר למלך, הדמות היחידה שבה הוא בוטח ולה הוא מוכן להקשיב, מעניקה לו כוח גדול לעין שיעור מתפקידו הרשמי בממלכה. מעמד זה מטריד את אלו המנהלים את דנמרק בפועל, ובראשם אלמנתו של המלך הקודם, המלכה ג'וליאן מארי (טרינה דיירהולם).
העלילה נעה בין שני המישורים – הרגשי והפוליטי. התפתחות היחסים עם המלכה הצעירה עד למקום בו חייו של שטראונזה מצויים בסכנה. בקו העלילתי השני, הרפורמות אותן מנסה שטראונזה לקדם הן חסרות תקדים:
מתוכנית חיסון לאומית לילדים ועד איסור על עינוי בחקירות משטרה. המימון של הרפורמות מגיע מהגדלת המיסוי המושת על מעמד האצולה, ולכן יש להם תמריץ הולך וגובר לעצור אותו.
פער הגילאים בין הדמויות ההיסטוריות של המלכה והרופא היה 14 שנים, אך בסרט שתי הדמויות מגולמות על ידי שחקנים שפער הגילאים ביניהם הוא 23 שנה – וזהו הבדל ניכר ומשמעותי. למרות שויקנדר ומיקלסן הם שחקנים מיומנים שצצים בהפקות בינלאומיות (ויקנדר תופיע בקרוב בגרסה חדשה ל אנה קרנינה) הכימיה ביניהם יכלה להיות יותר מוצלחת. פולסגארד משעשע באופן בו הוא משחק את המלך, לפרקים כחסר בינה, לפרקים אנרכיסט מלכותי הנהנה לזעזע את המכובדים. יש לו קרדיט לא מבוטל בהצלחתו של הסרט לחרוג מהמתכונת השמרנית של דרמות היסטוריות משמימות.
