שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הרבנים המשתלחים: מיהו "עוכר ישראל" האמיתי?
    "עוכר ישראל" הוא בוגד ורשע, ולרבני הציונות הדתית קל מאוד להשתמש בנשק הזה מול כל מי שאינו מסכים עם דעתם. לכן קראתי בשמחה על גירושו של הרב ליאור, שבעצמו זכאי לכינוי - אבל הרשו לי להימנע מהמשוואה האוטומטית הזאת
    בן גוריון ואחמד טיבי, אברום בורג ואברהם גרנט, וודי אלן והשר מרגי, סער מהאח הגדול ויורם שפטל, האפיפיור סילבסטר ודורית בייניש, יעל פז-מלמד (לא קרובה שלי) ואנוכי החתומה מעלה: מה המשותף לכולם? בזמנים כאלה ואחרים הואשמו האנשים האלה ואחרים, בהיותם "עוכרי ישראל".

     

    >> כניסה מהירה לפייסבוק שלנו - כאן! <<

     

     

    בדקתי ומצאתי בגוגל לפחות 115 אזכורים המייחסים לי אישית את החטא הנורא הזה, שהוא במהותו של חטא של הרעלת בארות, עתיק כמו ספר בראשית עצמו, ונורא מכל חטא, באשר עוכרי ישראל הם אנשים שמרעילים בארות של מים צלולים, ובכך מבקשים להשמיד את העם השותה מתוכן.

     

    ביום שישי האחרון, במקביל ובלי קשר, פורסם מאמר של הרב אליעזר מלמד מישיבת הר ברכה, וגם תיאור של שיחה בין הרב דב ליאור מקריית ארבע לבין חיילים שזומנו בצו שמונה להיות עמוד ענן אנושי.

     

    הסמכות האלוהית של הרב מלמד

    הרב מלמד (לא קרוב שלי, וזה דווקא קצת משמח), כתב מאמר שטנה מפורט נגד "התקשורת" ו"השמאל" גם יחד, והדביק להם לא רק את התואר - אלא גם את המזימה לפגוע בעם ישראל כולו, ואפילו בחן כליות ולב: גם אותם אנשי תקשורת שלכאורה תומכים בחיילים ובתושבי דרום הארץ, כך על פי הרב, בלבם פנימה הם בעצם מזדהים עם האויב. אמר ולא פירט כיצד ראה אל תוך חדרי הלב, ולקח לעצמו סמכות אלוהית שכזאת.

     

    המתינות כבר לא מאפיינת את הרבנים הפופולרים של הציונות הדתית בימינו. הרב דב ליאור (צילום: אוהד צויגנברג) (צילום: אוהד צויגנברג)
    המתינות כבר לא מאפיינת את הרבנים הפופולרים של הציונות הדתית בימינו. הרב דב ליאור(צילום: אוהד צויגנברג)

     

    זה בסדר, כל "עוכרי ישראל" באשר הם, כבר רגילים לנגב מעל דמותם הציבורית את ביטוי הג'יפה הזה. אבל נדמה לי שהגיע הזמן לבדוק שוב מיהו עוכר, מיהו ישראל - ואיך כל זה יכול להפוך לבומרנג.

     

    אחאב הוא המלך, אליהו הוא הנביא, וזמנים קשים עוברים על ישראל. אליהו בפרץ של אחריות חברתית, מזהיר שהשחיתות בחצר המלך והעבודה הזרה תוביל לבצורת. אחאב לא מרוצה מן הבשורה, ומחליט להאשים את המבשר: "וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ ,ויֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו: הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל" (מלכים א', י"ח 17). וכדאי לקרוא קצת לפני ואחרי האזכור הזה, כדי להבין שלא רק הביטוי טעון במיוחד, אלא גם הנסיבות שמולידות אותו.

     

    "עוכר ישראל" הוא בוגד. "עוכר ישראל" הוא רשע, במובן הדתי של המילה. "עוכר ישראל" הוא מי שמבקש להרוג להרוס ולהשמיד. אבל את אחאב הביטוי משמש כדי לתאר את מי שלא מסכים לדרכו; את מי שלא מצביע בעד האינטרסים שלו; את מי שחושב אחרת ממנו, ולצדקתו מוכן להרוג ולרמוס אחרים.

     

    אליהו היה גדול נביאי הזעם שחרון אפם הוביל למעשי הרג. אמת, הוא הרג בנביאי הבעל והוא נחשב לחביבו של השם יתברך, אבל מנגד ליושב במרומים בתבונתו האין-סופית הבין שעם ישראל לא יכול להמשיך להתקיים בין שני קיצונים כה מנוגדים בתפיסתם. אחרי אחאב הגיע יהוא, קצת יותר מתון מקודמו. יורשו של אליהו היה אלישע, הרבה יותר מתון.

     

    הדמוניזציה שעורכים הרבנים

    המתינות כבר לא מאפיינת את הרבנים הפופולרים של הציונות הדתית בימינו. לא המתינות, לא ראיית עולם שיש לה מקום לאחר ולדעות אחרות. הנשק של "עוכר ישראל" נשלף כל אימת שמישהו מביע עמדה פוליטית שאיננה מתיישבת עם השקפת עולם המקדשת את האדמה במקום את האדם.

     

    כשהרב מלמד כותב ש"עוכרי ישראל" תמכו בהתנתקות, הוא שוכח שמדובר בלפחות במחצית מהעם, על פי הסקרים הנכונים לתקופה שבה אירעה ההתנתקות. כשהרב דב ליאור תמך בברוך גולשטיין ובמעשיו; כשנתן את הסכמתו לספר "תורת המלך" שבו המלצה להרוג גויים קטנים למען לא יהיו אויבים גדולים - הוא בוודאי לא חשב על המוני הישראלים שיכולים להתקומם נגד אמירות כאלה, ועל ההמונים שיודעים לאן אמירות כאלה מובילות.

     

    בכל פעם שהשניים הללו וחבריהם אומרים "עוכר ישראל", הם עורכים דמוניזציה כללית לציבור גדול. הם מדביקים לו תוויות סטריאוטיפיות מטופשות לא פחות מדעותיו של הרב מלמד על הומואים, והם חוטאים בשנאת חינם גדולה בהרבה מזו של יריביהם הפוליטיים. מדוע? מפני שהם נאחזים באמונתם ובקדושת אמונתם כדי להשמיץ ולפגוע, וכדי לכנות את כל מי שאינו חושב כמוהם, בכינוי המתועב "בוגד".

     

    מיהם מרעילי הבארות האמיתיים?

    עד כאן לעניין ה"עוכר". ה"ישראל" שהרבנים הללו ודומיהם רואים בעיניי רוחם כשהם מקללים - גם הוא אינו עם ישראל שרוב היהודים בארץ ובעולם שמחים להשתייך אליו. העם החביב על הרבנים הוא תערובת של נוער הגבעות ומזל היורקת, סרבני פקודה מגוון כתום אחד, ודניאלה וייס.

     

    רוצחי אזרחים ובוגרי המחתרת היהודית, ואפילו הגברת סוסקין שבתבונתה כי רבה השתמשה בראש חזיר לניגוח מוסלמים - כל אלה, על דרך האלימינציה, הם "אוהבי ישראל". נראה לכם? האם זהו ה"עם" שאתם שמחים להיות בניו ובנותיו?

     

    לי ברור לגמרי שמרעילי הבארות האמיתיים הם אנשים שמעכירים את השיח הציבורי באוסף של ביטויי שנאה, והתנהגות
    תומכת בשנאה. שמחתי לראות שאני לא לבד: קבוצה של חיילים, בחלקם חובשי כיפות, לא אפשרה לרב דב ליאור לשאת ברמה את דברי השטנה שלו בפניהם. הם שלפו לו את האזכורים לסברא שאולי צריך להרוג גויים קטנים, והם אמרו לו, בפשטות: עד כאן.

     

    כן ירבו החיילים הללו, וכן ירבו האזרחים שיבינו כי "עוכר ישראל" איננו מטבע לשון לגיטימי ועובר לסוחר כשמדברים על נושאים שאין בהם קונצנזוס. הייתי יכולה לקרוא לרבני הציונות הדתית בעצמם "עוכרי ישראל" - אבל הרשו לי להימנע מהמשוואה האוטומטית הזאת.

     

    הם בסך הכל חברים מכובדים בימין הקיצוני, וגם אם אלחם בדעותיהם בכל דרך אפשרית, אני לא חושבת שירעילו איזושהי באר. בניגוד להם, גם אין בי יוהרה לחשוב שהבאר היא שלי, ורק שלי.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עוכרת ישראל? דורית בייניש
    צילום: ישראל יוסף
    מומלצים