שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    לחשוב מחוץ לקופסא: כך נאבק במעלימי המס

    הגירעון בגביית המסים מתגבר, והיקף ההון השחור קרוב לרבע מהפעילות הכלכלית במדינה. על רקע הנתונים נדמה שאין מנוס מהעלאת מסים לאחר הבחירות, אך ייתכן שהפיתרון הוא דווקא יצירת שיטת מס חדשה, שבטעות נחשבת ללא חברתית. דעה

    איש אינו יודע להעריך בוודאות מהו היקף ההון השחור המתגלגל בישראל. על פי נתונים שהתפרסמו בשנים האחרונות, במחקרים של הבנק העולמי וכן במסגרת דו"ח ועדת טרכטנברג, ההון השחור בישראל מגיע כמעט לרבע מהפעילות הכלכלית במדינה.

     

     

    ההון השחור מתגלגל בשני מישורים עיקריים. מישור אחד הינו פעילות בלתי חוקית (הימורים, סמים, זנות וכדומה) אשר מטבע הדברים מבוצעת "מתחת לפני השטח".

     

    מישור שני הינו מישור הכלכלה ה"לגיטימית" המתנהלת בשחור. במישור זה ניתן למנות שכירים אשר מקבלים חלק ממשכורתם ללא תלוש ובעלי מקצוע שונים אשר מספקים שירותים בלא לדווח עליהם. שהרי מי מאיתנו אינו מכיר את בעל המקצוע שהגיע אליו הביתה ונקב בסכום מסויים, אבל מיהר להבהיר שזה רק במזומן, ואם נתעקש על חשבונית אזי הסכום כמובן יהיה גבוה יותר.

     

    בכדי להתמודד עם מישור זה, על הממשלה לעודד משטר של מס אחיד שחל על כולם. כן, לא מעט גבות בוודאי מורמות -  שכן יש שיטענו שהעיקרון הזה סותר את עקרונות המחאה החברתית שבגינם יידרשו העשירים לשלם יותר מס.

     

    אבל בחינה מעמיקה תגלה שלא מעט מדינות הגיעו למסקנה שפישוט מערכת המס, ובכלל זאת קביעת מס אחיד, יכול להוות תמריץ לציות לחוק, להביא להגדלת סך תשלומי המסים ולסייע בהתמודדות עם הגירעונות. כך למשל, מנהיגה בולגריה מס אחיד בשיעור של 10%, רומניה 16%, יוטה בארה"ב (שם המס הוא מדינתי) 5% וכך הלאה.

     

    כל המדינות הללו ויתרו על מערכת מסורבלת של קביעת שיעורי מס שונים, וקבעו מס אחיד הן לאנשים פרטיים ללא קשר להכנסותיהם - והן לחברות. התוצאה לא איחרה לבוא: המדינות הללו חוו עליות משמעותיות מהכנסות ממסים, בהשקעות הזרות הישירות ובקצב הצמיחה.

     

    בניגוד לתוכניות הממשלה, הפתרון להתמודד עם הגרעון התקציבי אינו לעלות מסים. שכן הניסיון מוכיח שצעד זה יעודד רק גידול של היקף העלמת המסים. העם בישראל חש בחוסר שקיפות, הוא אינו יודע להיכן הולך הכסף הנגבה ממנו על ידי המדינה, ובנוסף לכך מרגיש "פראייר" כשהוא משלם מס גבוה יחסית.

     

    התוצאה: יותר ויותר ישראלים לא עומדים בפיתוי ועובדים בשחור, לא רק כדי להרוויח יותר כסף, אלא גם כדי לא להראות "נחותים" מבחינה חברתית, כאשר הם חשים שהם היחידים התורמים מהכנסותיהם לאוצר המדינה. על כן נראה, שהכיוון אליו צריכה המדינה ללכת במישור זה הינו שונה לחלוטין.

     

    באירלנד זה הצליח

    אז כיצד יוכל משטר של מס אחיד, שיפשט את מערכת המיסוי, לגרום לאזרחים לשלם יותר מס? בישראל התפתחה בשנים האחרונות תעשיה שלמה של בדיקת כדאיות ההתאגדות כחברה, אך ורק בגלל שיקולי מיסוי. דהיינו, במקום שהשיקול האם להקים חברה יהיה עסקי נטו, השיקול האם להקים חברה הפך לשאלה של כדאיות מצד המיסוי. הנושא הפך לכל כך אובססיבי, עד שאפילו פותחו סימולטרים לחישוב הכדאיות בהתאגדות כחברה משיקולי מס.

     

    מאחר והנושא הפך לכל כך מהותי, נאלצה רשות המסים להקים ועדה לבחינת אופן הטיפול ברבות מחברות אלו, המכונות "חברות ארנק". כלומר, מדיניות הממשלה יצרה תכנוני מס, אשר בתורם אילצו את הממשלה לנסות ולהלחם בהם תוך בזבוז משאבים אדיר של כל הצדדים. גיבוש מערכת מיסוי מתאימה יותר מלכתחילה, היה מונע את הצורך בתכנוני מס.

     

    דוגמא מצוינת להצלחתה של מערכת מס פשוטה היא "המודל האירי". כלכלת אירלנד דשדשה שנים רבות, עד שהתקבלה החלטה להוריד את מס החברות לשיעור נמוך (שאז נחשב לדמיוני, אך עקב הצלחת המודל הוא שוכלל על ידי מדינות נוספות שאף הורידו את המס לאפס במקרים מסויימים) של 12.5%.

     

    המהלך הוביל לדחיפה גדולה לכלכלה האירית ולצמיחה במשק. מה שמדהים הוא, שבמקביל המס על היחידים נותר בגובה של עד 40%. למרות זאת האירים לא מיהרו לפתוח "חברות ארנק", בדומה לתופעה שנוצרה בישראל, וזאת כיוון שהאזרחים הרגישו שהממשלה פועלת לטובתם, ולא רצו להפריע לפעילות הממשלה לקידום הכלכלה.

     

    מה שנדרש עם כינון ממשלה חדשה הינו לא העלאת מסים אוטומטית להתמודדות עם הגרעון בתקציב, כפי שצפוי לפי הפרסומים בתקופה האחרונה. במקום זאת צריך לעשות חשיבה מחודשת מחוץ לקופסא, ולנסות לבנות את המערכת בצורה טובה יותר כדי למנוע מראש הזדקקות לצעדי אכיפה.

     

    הטבות המס לבעלי ההון פגעו בשיוויון

    ייתכן וזו המלצה שיש שיראו בה לא חברתית. הרי "מדוע עלי לשאת באותו נטל מס, כמו זה המרוויח כפול ממני?" אבל עלינו לזכור שלמדינה יש כלים נוספים להתמודד עם פערים חברתיים, ודווקא כלי המיסוי אינו תמיד מוכיח את עצמו. שקיפות ושוויון הם אלו שיגרמו לאזרחים לחוש הזדהות עם תשלום המסים ולשלם אותם כחוק, דבר שיביא לצמיחה מהירה מאוד והגדלת הכנסות המדינה.

     

    ניסיון מוצלח שכזה נעשה כבר לפני כ-3,500 שנה. כאשר יוסף הפך למשנה למלך מצרים, הוא הגה תוכנית כלכלית ארוכת שנים להצלת הארץ משנות הרעב שהיה צפוי לבוא לאחר שבע שנים של רווחה.

     

    לאחר שדאג לקיים את הארץ בשנות הרעב, הגיע הזמן לשקם את הארץ מחדש. יוסף פעל בשקיפות מלאה, תוך ביטול המעמדות בעם (למעט מעמד אנשי הכהונה של פרעה שנותרו סמוכים על שולחן המלך). הוא חילק מחדש בין כל התושבים את קרקעות המדינה (שבפועל הולאמו במהלך שנות הרעב), וסיפק לכל תושב את התוצרת הדרושה לשיקום פעילותו הכלכלית. במקביל הטיל יוסף מס אחיד בגובה 20% על כל אזרחי המדינה.

     

    התוצאה, כפי שהיא מתוארת בתורה, הינה לא פחות ממדהימה. ראשית, תגובתם של התושבים היתה כל כך נלהבת: "ויאמרו: החייתנו, נמצא חן בעיני אדוני", ושנית, ככל הנראה הניסיון היה כל כך מוצלח עד שהדבר נחקק כחוק קבוע במצרים.

     

    מדינת ישראל תמיד ידעה לתת תמריצים לבעלי הון, למשקיעי ולבעלי המפעלים. במשך הזמן השיטה נהפכה רגרסיבית (שיטת מיסוי המכבידה יותר על בעלי ההכנסות הנמוכות) ודווקא היא השפיעה באופן משמעותי על הגידול בפערי ההכנסה בישראל ועל ממדי העוני. ממשלת ישראל חייבת לחשוב מחוץ לקופסא: היא חייבת לבטל את כל הטבות המס להון ובמקביל לקבוע שיעורי מס אחידים ונמוכים יותר לכל סוגי ההכנסה.

     

    הכותב, רו"ח ועו"ד אריאל דרייפוס, הוא ממשרד רואי החשבון שטיינמץ-עמינח


    פורסם לראשונה 08/01/2013 20:54

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    צילום: shutterstock
    אריאל דרייפוס
    מומלצים