ט"ו בשבט: כל מה שרציתם לדעת על חג האילנות

15 בשבט הוא יום חג לישראל. במסורת ישראל מכנים את היום הזה ראש השנה לאילנות, כלומר לעצים. השם עץ רווח בלשון המקרא, השם אילן רווח בלשון חז"ל. השם אילן שורשו א-י-ל, כמו השמות אַיָּל ואֱיָל וגם אַיִל, ובכולם גלום כוח, ואכן האילן הגדל ומתחזק מסמל את כוח האדמה וכוח הצמיחה בטבע.

במסורת היהודית התייחסו לעץ כאל בן האדם: "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָֹּדֶה", כלומר דומה האדם לעץ השדה, המשמח אלוהים ובני אנוש, ובא לעזרת האדם במאכל ובצל.

עוד על ט"ו בשבט בערוץ התיירות:

• ושבו בלוטים לגבולם: סיור ט"ו בשבט בגוש עציון
• עת השקד: בעקבות השקדייה, לקראת ט"ו בשבט
• אלף פעמים ט"ו בשבט: אל עצי הענק הכי קשישים  
  

מקור השם שְבָט באכּדית - ŠABATU; המילה הארמית המקבילה היא שבטא ובערבית הצורה שבּאט. המילה האכּדית ŠABATU פירושה הִכָּה, הָרַס; והכוונה לסופם של ימי הגשמים, למותם.

האילן מסמל את כוח הצמיחה בטבע. נוטעים בט"ו בשבט(צילום: אביהו שפירא)

בית הִלֵּל ובית שמאי נחלקו באשר לתאריך המדויק שיש לחוג את החג. חכמי בית שמאי טענו כי ראש שנה כמוהו כראש חודש, והוא מתחיל בא' בשבט, ואילו בית הִלֵּל טענו כנגדם כי בא' בשבט עדיין לא עברו ימי הגשמים, וטרם עלה השֹרף באילנות, ויש לחכות עוד שבועיים, עד ט"ו בשבט.

לפי גרסת בית הִלֵּל, עדיף לחוג את ט"ו בשבט כאשר הירח מלא ומפיץ אור, כמו בליל סוכות או בליל הפסח. רבי עקיבא, שרצה למנוע מחלוקות, גרס שיש לחוג את החג בא' בשבט ובט"ו בשבט, אך ההכרעה הסופית הייתה זו של רב האי גאון, שחי במאה העשירית וראשית המאה ה-11 ופסק כבית הלל, לאחר שנועץ בגננים מוסלמים שהיו בקיאים בחקלאות. עם זאת, רצוי להעיר כי בשנה מעוברת מסתיימים ימי הגשמים באדר א' ולא בשבט.

במאה ה-16 קבעו חכמי צפת את ראש השנה לאילן כיום שיש להרבות בו באכילת פירות. בקהילות ישראל של עדות הספרדים היו הפירות מצויים בשפע, ואילו עדות אשכנז הסתפקו בחורף בפירות מצויים כמו חרוב; אך מקובלי צפת אף הוסיפו ואמרו שישתדל האדם לטעום לפחות 30 סוגי פירות בשלוש דרגות.

דרגה ראשונה של עשרה מינים הנאכלים כמות שהם מבלי להסיר קליפה ולהשליך גרעין, כמו: ענבים, תאנים, אגסים; דרגה שנייה של פירות שיש בהם גלעין או חרצן, כמו: תמרים, זיתים, דובדבנים, שזיפים; דרגה שלישית של פירות שקליפתם אינה נאכלת, כמו: בננות, בוטנים, אגוזים ושקדים. חשיבות מיוחדת יש לשקדים, ובעיקר לשקדייה. עץ השקד קרוי כך בגלל העובדה שהוא שוקד לפרוח ראשון לאחר רדת הגשמים.

שוקד לפרוח ראשון לאחר הגשם. פריחת השקד(צילום: רונית סבירסקי)

ט"ו בשבט - יום נטיעות מ-1908

ב-1908 הכריזה הסתדרות המורים כי מאותה שנה ואילך יום ט"ו בשבט יהיה יום נטיעות, ומאז ועד היום מרבים תלמידי ישראל ומוריהם לנטוע שתילים ביום זה.

כאמור, משורש המילה אילן, שהוא א-י-ל, נוצרו שמות בעלי החיים: אַיִל ואַיָּל. האַיִל - הוא הזכר בכבשֹים; ומשמעות שורשו: להיות חזק. זהו גם השורש של אילן, המסמל את הכוח של תנובת הארץ; וכן של אֵל, שמשמעו - כוח, כמו בניב עֹז ואֱיָל; וקרוב לשורש זה הוא השורש א-ל-ל, המצוי בשמות העצים אַלּוֹן ואֵלָה, שידועים כעצים חזקים; השורש א-ל-ל מסתתר גם בשמות אֵל, אלוהים (בלשון רבים), וכן בשם אללה.

המשמעות של כוח, הקשורה לאֵל, מופיעה גם בניבים: יש לאֵל ידו - בכוח ידו לעשֹות זאת; מובן מאֵליו - מובן מהכוח הגלום בו; לפיכך, אומר הבלשן ארנסט קליין, האַיִל מציין מילולית בעל חיים חזק. מכאן המשמעות המושאלת של ראש ונשיא כמו בצירוף המקראי: "אֵילֵי הארץ" (מלכים ב' כ"ד, ט"ו). ומפה הניבים: אילי הון, אילי הכסף, אילי הנפט, שבאים לציין אנשים אמידים, תעשיינים בעלי הון ואון.

בימי קדם נקראה קורת ברזל מיוחדת שהשתמשו בה לניגוח חומות והבקעתן בשם אֵיל ברזל. הקרניים משמשות לאַיִל ככלי נשק; זהו סוג של הגנה וסמל של סטטוס.

האילים הצעירים עורכים תחרות מי יהיה מלך ההר, והם בוחנים את כוחם. בעונת הסתיו הם מתחרים על הזכות להזדווג עם הנקבות, סבים על עקביהם, מתרוממים אל על באוויר ונוגחים זה בקרניו של זה. הקרניים ממשיכות לגדול כל חייו של האַיִל, עד שהן יוצרות עיגול כמעט שלם. סְפִּירָלָה זו מסמלת יצירתיות רבה בהיותה קשורה לראש; ולכן האַיִל מסמל גם התחלה חדשה.

האַיָּל הוא קל רגליים, ובזכות רגליו הדקות הוא מהיר בריצתו, מה שבא לידי ביטוי כבר במקרא: "ידלג כָּאַיָּל "(ישעיה ל"ה, ו'). רבים מבלבלים ומחליפים בין אַיָּל לבין צבי: לצבי קרניים ישרות או מעוגלות, ואילו קרני האַיָּל, כפי שצוין, מסתעפות; בדואר ישראל בחרו בטעות בצבי שקרניו מסתעפות.

בארצות הסמוכות לקוטב נפוץ בעיקר אַיַּל הצפון, שנודע בכוח ההישרדות האדיר שלו. אַיַּל הצפון משרת את תושבי הארצות הקרובות לקוטב כבהמת משא, והוא נרתם למזחלות הנושאות את האסקימואים.

מהשורש א-י-ל נוצר גם שם העצם אֱיָל - שהוראתו אף היא כוח. בני הדור המבוגר זוכרים בוודאי את שירו של אַשְמָן: "עֹז, עֹז, עֹז וֶאֱיָל כָּל לחי בחור חַיָּל".

הכתבה פורסמה בגיליון ינואר 2013 של הירחון "טבע הדברים "

מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד