שתף קטע נבחר

 

אחרי פורים נסיר את המסכות

בפורים ובכיפורים אנו נוהגים להתחפש. בגדי הלבן של יום כיפור מבטאים את הפער בין הטהרה המלאכית ובין עולם המעשה, ואילו התחפושת של פורים קוראת לנו להוריד את המסכות כדי להתקרב לאמת

"ומה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים, וגבר לובש שמלת אישה, אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונים אלא לשמחה בעלמא" (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרצו). כך כתב הרמ"א, גדול הפוסקים האשכנזיים, במאה ה-15 - והנה, עולה השאלה איך זכה מנהג ההתחפשות המוזר, שאינו מוזכר באף מקור מוקדם - לא במגילת אסתר ולא בתלמוד - להיכנס לספר ההלכה של עם ישראל?

 

<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו >>

 

הכל על פורים  בפרויקט מיוחד:

 

יש חוקרים הקושרים את מנהג התחפושות להשערה ההיסטורית, שלפיה רבים מגויי שושן ניסו להתחפש ליהודים בעקבות הקרבות שנלחמו נגדם מרדכי וחבריו, כפי שמתואר בפסוק מתוך מגילת אסתר: "רבים מעמי הארץ מתייהדים כי נפל פחד היהודים עליהם".

 

אחרים סבורים כי מקור המנהג דווקא בפסטיבלים שונים באירופה הקלאסית, שבהם נהגו המשתתפים להתחפש, והיהודים ביקשו להתחקות אחרי אורח מהנה זה, וניצלו לשם כך את חג הפורים.

 

יום הכִּ-פּורים

האמת היא שלא רק בפורים נוהג עם ישראל להתחפש. גם ביום הכיפורים נוהג העם ללבוש לבן כדי להידמות למלאכים. לכאורה, קשה למצוא שני ימים שונים כל כך זה מזה כמו שני המועדים האלה. האחד, יום מחילת העוונות, יום של דין וחשבון נפש אישי ולאומי, הספוג בקדושה ובכובד ראש, ואילו השני - יום חג שמח ועליז, "מסכות ורעשנים ,שירים וריקודים".

 

בספרי הסוד נרמז הקשר הנסתר בין שני המועדים. בתיקוני הזוהר נכתב כי כיפורים הוא כ-פורים, כלומר כמו פורים. אך במה מצאו חכמינו דמיון בין שני המועדים הללו ?

 

אחת מנקודות הדמיון, כאמור, היא התחפושת. ביום הכפורים אנו מתחפשים, ומביעים בכך את הפער שבין העומק הנפשי שאליו אנו שייכים בנשמתנו, ובין הההתנהגות המעשית-היומיומית שלנו. אנו מתחפשים למלאכים כמבקשים לומר כמה היינו רוצים לחיות תמיד בטהרה על-אנושית, אך עם זאת, אנחנו גם מכירים בהיותנו בני אדם. במשך יום אחד בשנה אנחנו מספרים על המקום שאליו נשמתנו כוספת, אבל יודעים כי המרחק בין עולם המעשה ובין משאת הנפש, הוא בלתי ניתן לגישור.

 

מתחפשים כל השנה

ואילו בפורים מבקשת התחפושת לבטא כמה אנחנו מתחבאים-מתחפשים מעצמנו בכל יתר השנה, שהרי כמה מחיצות מפרידות בין אישיותנו האמיתית, ובין מי שהיינו רוצים להציג כלפי חוץ, לעיניי אלוקים ואדם. מי מאתנו לא חש כי היה רוצה לפרוק מצוקות עם חבר או בן זוג, אך מהסס מלעשות כן, כי הוא חש שהוא חייב להעמיד פנים כאילו הוא מאושר ומצליחן. כמה פעמים אנחנו לא מעיזים לומר דברים, לשבח או לגנאי, כי אנחנו מתחפשים (מתביישים) ולא מסוגלים לבטא אותם נכונה.

 

התחפושת של פורים מאפשרת לנו לומר את אשר לבנו ללא מורא, אך למעשה מכוונת אותנו להסיר את מסכות היומיום שלנו, כדי שנחיה באופן כן ואמיתי יותר, בשאר ימי השנה.

 

 


פורסם לראשונה 22/02/2013 03:17

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ראובן קפוצ'ינסקי
הרב דוד סתיו
צילום: ראובן קפוצ'ינסקי
מומלצים