עולם חדש (ומפחיד): ילדים חסרי מורשת
ילדים ללא אב, נישואים בין אחים למחצה, ניצול מצוקתן של נשים עניות: בשם הפמיניזם הלא-מגדרי מפרשות הוגות יהודיות את המקורות תוך ביטול ההבחנות בין גברים לנשים, ומעודדות על הדרך סדרי עולם חדשים ומסוכנים
הגל האחרון של הפמיניזם היהודי, הפמיניזם ה"פוסט-מגדרי", המבטל את הבדלים בין איש לאישה - מושפע מהוגת הדעות הפמיניסטית ג'ודית באטלר, המקדמת את הרעיון שהמושגים "גבר" ו"אישה" הם רק "מופעים תרבותיים".
<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
לשיטתה, ההבחנות בין גבר לאישה, כמו גם הערך שהחברה מעניקה לזיווג המשלים ביניהם במסגרת מוסד הנישואין, הם ביטוי של הטרוסקסואליות כפויה ופסולה.
אלוהות בעלת מגוון ביטויים מיניים
בעקבות משנתה של באטלר, מפרשת רחל אדלר, הוגת דעות יהודייה שתוסמך בקרוב לרבה רפורמית, ומקורבת גם ליהדות הקונסרבטיבית, את בראשית פרק א' כמשקף אלוהות בעלת מגוון ביטויים מיניים שונים, ולא רק זכר ונקבה כפי שגורס פשוטו של הכתוב.
הגדילה לעשות פמיניסטית אחרת, ג'ודית פלסקו, המשפיעה רבות על היהדות הליברלית בארצות הברית ומחוצה לה, שהחליפה את כל האיסורים המיניים המופיעים בספר "ויקרא" בשתי הגבלות בודדות: איסור על אונס, ואיסור על קיום יחסים אינטימיים בין בוגר/ת וקטינ/ה .
העיסוק בפרשנות ובמשחקי שפה הוא מרתק, כל עוד אין לפירותיו השלכות על החיים היומיומיים של בני האדם. הפמיניסטיות ה"פוסט-מגדריות", מתעלמות מכך שעיוורון כלפי ההבדלים הביולוגיים והפסיכולוגיים בין איש לאישה, והאופן שבו נשים וגברים משלימים זה את זה, פוגע דווקא בנשים רבות.
אבא, מי אתה?
התפיסות הפמיניסטיות שעניינן דאגה לנשים כאוכלוסייה מוגדרת, המבקשת העצמה, ושיפור הקשרים בינה ובין
הגברים שעמם הן חולקות את החיים, לא תמיד עולות בקנה אחד עם הפמיניזם המתעלם מהעובדה כי לנשים יש מיניות ודרך רבייה ייחודית להן, על כל המשתמע מכך.
אחת הסתירות הפנימיות המהותיות שהפמיניזם הפוסט-מגדרי לוקה בהן היא תמיכתו בטכנולוגיות רבייה, המאפשרות, לשיטתו, את הרחבת מושג המשפחה, כך שייכללו בו הרכבים מגדריים שונים, המשקפים מגוון מיני עשיר.
טכנולוגיה אחת היא זו המאפשרת רבייה באמצעות תרומות אנונימיות של זרע או ביצית, השוללות מהילדים הנולדים באמצעותן את זהות האב או האם הביולוגיים שלהם. עידודן של תרומות אלה מתעלם כליל ממצוקת הזהות של ילדים אלה, שרבים מהם מבקשים, בבגרותם, להכיר את הוריהם הביולוגיים. לפי סקר שנערך בארצות הברית ומצוטט באתר Annonymous Us, שני שליש מהילדים שנולדו מתרומת זרע או ביצית מעוניינים לדעת את זהותם המדוייקת של אביהם או אמם הביולוגים.
טכנולוגיית רבייה נוספת שאין נותנים מספיק את הדעת על השלכותיה החברתיות, היא ילודה באמצעות פונדקאית. מצדדי הפמינזם הפוסט-מגדרי הנותנים הסכמה בשתיקה לרבייה באמצעותן של פונדקאיות, מתעלמים מהעובדה כי הוא מצמצם את חירותן של נשים עניות ושולל מהן את הזכות על גופן למשך שלוש שנים (על פונדקות וגלובליזציה בסרט התיעודי "גוגל בייבי").
זהירות, הטכנולוגיה עוקפת את המוסר
התרת השימוש בטכנולוגיות הרבייה, דוגמת תרומת זרע אנונימית או פונדקאות שלא במסגרת הורות משותפת של אב ואם - מייצרת מציאות של מצוקות ואפליות פטריארכאליות חדשות, שלא עלו לכתחילה על דעת הפמיניסטיות ה"פוסט- מגדריות".
מרגרט סומרוויל, ביו-אתיקאית קנדית בכירה (שהפכה מושא לאיומי ארגונים הומו-לסביים בארצה), מראה כיצד שימושים בטכנולוגיית הרבייה המנתקים בין ההורות החינוכית וההורות הביולוגית - יובילו בדור הבא לשינוי סדרי עולם, ולא לטובה: הרחם המלאכותי יהפוך את האישה מיותרת, שיבוטי אדם עלולים להיות מנוצלים לטובת השבחת גזע, למשל, וריבוי של תרומות זרע או ביציות אנונימיות עלול להוביל לנישואי הורים ביולוגים וילדים או אחים למחצה.
קידומן של תופעות אלה הוא חלק מסדר היום הרעיוני של האידיאולוגיה ה"פוסט-אנושית", לפיה האנושות הגיעה לסוף דרכה, ותחתיה יש לפתח את ה"סייבורג" (יצור פוסט- אנושי מהונדס גנטית). הוגות פמיניסטיות התומכות באידיאולוגיה זו, כמו דונה הארוויי, למשל, מייחלות להנדוסו של יצור כזה, נטול סממנים של היסטוריה אנושית ומגדרית.
לעודד דפוסי הורות המשלבים אב ואם
אדלר ופלסקו שהוזכרו קודם, שתיהן הוגות דעות מרכזיות בקרב החוגים היהודים הליברלים בצפון-אמריקה, שהשפעתן ניכרת גם על הפמיניזם החילוני בישראל, ואף על חלק מהפמיניזם הדתי-אורתודוקסי - מפרשות את המקורות תוך ביטול ההבחנות בין המינים, ולמעשה מקדמות, אולי שלא ביודעין, את סדר העולם החדש (והמפחיד) שמפניו מתריעה סומרוויל.
בפרשנותן מרחיקת הלכת, הן יוצאות נגד התרבות היהודית ההיסטורית, המתואמת עם מנגנון הרבייה הטבעי ומכוונת להורות משותפת של גבר ואישה, ומתעלמות מההשלכות האתיות והמוסריות שעלולות לנבוע מפרשנותן זו.
כדרך אמצע, שאולי יש בידה ליישב כמה מהסתירות, אני מבקשת להציע מתווה לפשרה בין הגישות הליברליות והשמרניות:
על החינוך למיניות ולמשפחתיות להיות נתון בידי כל משפחה ומשפחה, קהילה וקהילה על פי ערכיה. אולם על המדינה לוודא כי טכנולוגיית הרבייה לא יפגעו בדפוס הרבייה האנושית הביולוגית-ההיסטורית ובזהות האדם (ילוד איש ואישה), הנקבעת על פיה.
הצעתי היא שרק נשים עקרות יוכלו להסתייע בשירותי פונדקאית, וזו לא תוכל לעסוק בפונדקאות כמקצוע, אלא רק תמורת תשלום פעם אחת או פעמיים במשך חייה. על תרומות זרע וביצית להיות מזוהות, ולצאצא תעמוד הזכות (שאינו חייב לממש) להתוודע אל משפחתו הביולוגית (לשם כך, ניתן להיעזר בזרע של נפטרים ו"לשדך" בין רווקות מבוגרות ומשפחותיהם של בעלי "צוואת הזרע").
המדינה אינה יכולה או צריכה להתערב באמונות ובהתנהגות הפרט, אולם היא רשאית לעודד דפוסי הורות המשלבים אב ואם, או לכל הפחות, זהות ברורה ומוגדרת של האב ושל האם.
- המאמר המלא מופיע ב"אקדמות" - כתב עת למחשבה יהודית של בית מורשה. ביום חמישי (9/5, 19:45) יתקיים ערב לכבוד צאת אקדמות כ"ח, ביד הרב ניסים, בנושא אתגרי משפחה ואדם בעולם חדש
-
הכותבת היא מרצה למחשבת ישראל, למודי נשים ומשפחה וקהילה במכון שכטר למדעי היהדות.
לפנייה לכתב/ת 
